Tramping in Israel: שביל ישו - יום 1 (מנצרת לאילניה)

היה מאוד חביב לישון בחדר Dorm עם עוד 4 אנשים, במיוחד לשמוע את הסימפוניה התשיעית של בטהובן שהתנגנה לה לאורך כל הלילה.
תמיד יש מישהו (או מישהי) שינחר וצריך להיערך מראש ולהביא אטמי אזנים !

קטע ממש מצחיק נתגלה לפנינו בבוקר, כאשר ראינו בור עמוק שהיה באמצע האכסניה.
הדבר היחידי שמנע את נפילתנו אליו, היה מחסום מאולתר שבעל המקום שם עליו. אמרנו אחד לשני שבור עמוק זה נועד עבור אלו שמתנהגים לא יפה כלפי בעל המקום - פשוט זורקים אותו לשם ומעלים בחזרה את הסולם.

פגשתי בחור גרמני חביב שמטייל כאן בארץ בגפו וצועד את שביל ישראל מדן ועד ת"א.
היות וכבר טיילתי את שביל ישראל, היה מאוד נוסטלגי להיזכר בכל המקטעים שהוא עתיד לצעוד בימים הקרובים. נתתי לו מס' טיפים להמשך הדרך והצטרפתי ליתר הח'ברה שכבר התעוררו והלכו לאכול ארוחת בוקר.

אנשים כאן לא נורמלים - כ"א הביא כמות עצומה של אוכל שכנראה תספיק לשבוע שלם של טיול !
לפחות לא נגווע ברעב בטיול זה.

אטרקציה מאוד נחמדה שיש כאן ב- Hostel של אבו-סעיד היא - הצבים הקטנים שמשוטטים להם ברחבת הכניסה למתחם. הם כאלו חמודים וממש לא מפחדים ממגע של בני-אדם. רק מה, חבל שאשתו של בעל המקום התנהגה באכזריות כלפי אותם צבים מסכנים ובעטה בהם לכיוון קערת האוכל שהיתה בקצה השני של הרחבה.

Turtles at Abu-Saaid

השעה היתה כבר יחסית מאוחרת, אך בעל המקום לא היה בין הנמצא והיינו צריכים עוד לשלם לו עבור הלינה. רק לאחר שמצאנו את אשתו וביקשנו ממנה שתקרא לבעלה, הוא הואיל בטובו להגיע ולאסוף את התשלום.

היה מאוד נחמד מצד בעל המקום להציע סיור קצר בין רחובות העיר העתיקה, אך היום שלנו היה מאוד עמוס וסירבנו בנימוס. אולי בפעם אחרת ...

כ"א התארגן על הציוד שלו ויכולנו לצאת לדרך.
נק' העניין הראשונה להיום היתה "כנסיית הבשורה" (Basilica of Announcement).
לפי הנצרות, במקום זה התבשרה מרים על לידתו של ישו. היות ומקום זה מקודש לדת הנוצרית, היה צורך בלבוש צנוע ולחלק מהאנשים נמנעה הכניסה למתחם.

Cathedral of Announcement

אני כמובן נכנסתי פנימה ללא בעיות ויצא לי לצלם ולהסריט את הכנסייה עצומת המימדים והיפה שכאן.
ממש השקיעו בכל העיטורים ובחציבת הסלעים שהביאו לכאן. ברחבת הכניסה יש פסל-מזרקה עם בריכת מים קטנה (Pond) וכן מס' ציורי קיר (מאוד מזכיר פסיפסים).

Culture picture in Cathedral of Announcement

יצא לי גם להיכנס פנימה ולהיות נוכח במהלך טקס דתי שנערך במקום.
מסיפורים שההורים שלי סיפרו שהגיעו לכאן בזמן "המיסה" ונשארו לאורך כל התפילה, היות והשערים של הכנסיה נסגרו בשלב מסוים, ידעתי שאני צריך לשים עין לכיוון הדלתות. ממש לא רציתי להינעל כאן לאורך כל התפילה ולפספס את המסלול.

Me next to Statue of Miriam

תחילת מסלול ישו הינו מכנסיית הבשורה שבנצרת, אך היכן לעזאזל הסימונים (סימו"ש לבן-כתום-לבן) ???
מה לא עשינו - פתחנו מפה עדכנית (שקוסטה רכש והיתה כבר מסומנת עם שביל הבשורה), סיפור דרך, שאלנו לא מעט אנשים, אך כלום לא עזר.

אני לא אשכח שהגעתי לשאול 2 ערבים שמכרו את מרכולתם בכניסה לכנסיה והם בכלל לא ידעו מה זה "שביל ישו". הם הפנו אותי לשומר בכניסה לכנסיה ואמרו שהוא "תותח" בכל הקשור לנצרות ומכיר "מצוין" את העיר.
כאשר הגעתי אליו והתחלתי לשאול אותו שאלות הכוונה פשוטות - הוא בכלל לא ידע מה אני רוצה ממנו וגם הוא לא שמע בכלל על "שביל ישו" (או "דרך הבשורה" כפי שאחרים קוראים לשביל זה).

מה נסגר עם האנשים המקומיים שחיים כאן ???
כל העיסוק בחיים שלהם זה למכור תיירות לנוצרים והם בכלל לא שמעו על "שביל ישו" שמתחיל ממש כאן ?
ממש מאכזבים !

התחלנו לצעוד ברחובות העיר ושאלנו לא מעט אנשים, אם הם שמעו על כנסיה בשם "מנזה כריסטי" ששביל ישו עובר לידה. כמובן שאף אחד לא שמע גם על כנסיה זו ויש לי הרגשה שהאנשים כאן ממש שונאים ישראלים ולא מוכנים לעזור, או שפשוט אין להם מושג על האתרים הקדושים לנצרות ובכ"ז מקבלים מאות אלפי נוצרים בכל שנה. מאוד מוזר ...

בסופו של דבר, לאחר בזבוז זמן יקר ערך והתרוצצות בחצי ממרכז העיר העתיקה, מקס הוציא את ה- G.P.S שיש לו בפלאפון וזה למעשה מה שהציל אותנו באותו הבוקר.
ישנה אפליקציה מאוד שימושית של "ניווט ברגל" וכך יכולנו למצוא את היעד - הכנסיה "מנזה כריסטי".

טיפ שימושי מס' 1
באם אתם מתכוונים לצעוד את "שביל ישו" מנצרת, נק' ההתחלה היא אומנם "כנסיית הבשורה", אך מנק' זו אין סימונים המעידים לאן לפנות ולהתחיל את המסלול. תמיד טוב שיהיה ברשותכם G.P.S עם ניווט ברגל או לחילופין, תדפיסו מראש את המסלול ותצטיידו במפה עדכנית של מרכז העיר.

חזרנו עם ה- G.P.S חזרה לכנסיית הבשורה ומשם ישנו רח' צדדי שמוביל דרך אינסוף סימטאות צרות ומפותלות לכיוון הכנסיה. ללא עזרת ה- G.P.S לא היינו יכולים למצוא את היעד ואני מאוד שמח שיש לנו את מקס בחבורה.

Climbing up in Old Nazareth

כנסיית "מנזה כריסטי" מתוארת לפי המסורת הנוצרית - כמקום שבו ניצב הסלע שעליו סעד ישו את הסעודה לאחר שקם לתחיה. מקום חביב, אך הוא היה נעול ואנחנו יכולנו רק לצלם את הרחבה החיצונית ולהמשיך הלאה, כאשר סימו"ש של "שביל-ישו" כבר היה על כל פינה של בית או עמוד.

Manza-Christi Church

מכאן התחילה לה עליה מאוד רצינית ותלולה ע"ג מדרגות, שהובילה לכיוון "טיילת המצפורים" של העיר נצרת. כולנו התנשפנו בכבדות, היות והיה הבוקר מאוד חם ולח וכן סחבנו על הגב את כל המים והאוכל לימים הקרובים.

על הטיילת נגלה לפנינו נוף מאוד מרהיב אל עבר העיר העתיקה וכן כל הכפרים הערבים-ישראלים הנוספים שהיו בסביבה. מה שטוב - הגיעה גם רוח קרירה שמאוד ציננה את חום גופינו שעלה שחקים בסוף הטיפוס.

View from Nazareth Fields

בשלב זה מתחיל מקטע צעידה בתוך העיר נצרת וזהו קטע דיי משעמם.
לפחות יצא לנו לראות נוף לאורך הטיילת וכן גם מסגד עם כיפה מוזהבת (בטח זהב מצופה ולא אמיתי).
לאחר כחצי שעה של צעידה, יכולנו לנשום לרווחה כי המסלול חזר לתוך השטח הפראי והפתוח.

Nice flora on the Track

קצת חבל היה לראות את הזבל הביתי והתעשייתי שכל העולם ואשתו זרקו כאן וזה ממש לא מוסיף נק' לאלו המגיעים מחו"ל במיוחד לצעוד בשביל זה ורואים כמה הוא מוזנח ומלוכלך.

המשכנו לצעוד בשדה הפתוח שהיה בשיא פריחתו לאחר עונת הגשם המבורכת והמראות היו מאוד משמחים. הכל היה ירוק והניחוח של כל הפרחים היה פשוט תענוג.
באופק כבר ראינו את העיר העתיקה "ציפורי" וזה נתן לנו כוח להמשך הדרך.

View around Nazareth

המשך הדרך היתה מאוד מפותלת עד שירדנו וחצינו את כביש 79, היות ובמקום נערכו עבודות לסלילת כביש חדש והזבל התעשייתי היה בולט בכל פינה.
ממש ממול, יש תחנת דלק עם שירותים ונק' למילוי מים, אך לא היינו זקוקים לכך והמשכנו הלאה.

מקטע הצעידה מכביש 79 לציפורי היה בתוך השדות החקלאיים האינסופיים.
מכל עבר היו שיבולים גבוהים וכן מס' מטעים (ללא פרי). לשמחתנו, אסיה הביאה עימה "שקית הפתעות" וחילקה לאורך כל היום פירות לכל מי שרצה.

Nice colored Tree on the Track

הגענו לציפורי העתיקה שלפי המסורת הנוצרית - כאן נולדו הוריה של מריה הקדושה.
לא יצא לנו להיכנס לעתיקות שבמקום כי המסלול להיום היה בין כה וכה ארוך ולא רצינו להוסיף עליו עוד יותר. מה שכן, מאוד הייתי ממליץ להיכנס ולראות את הפסיפסים המרהיבים לאלו שעוד לא ביקרו כאן בעבר.

עצרנו למנוחה קלילה לנשום אוויר ולמחות מעט את אגלי הזיעה עקב החום הכבד שהיה בחוץ.
קצת חבל היה שבשלב מסוים הגיעה קב' של ערבים שעשתה רעש כה חזק. פשוט חוסר התחשבות !

מציפורי ועד למשהד, "דרך הבשורה" מתחברת לשביל ישראל המפורסם ועוברת דרך יער קשת שמכיל לא מעט עצי חורש טבעי. על הדרך ראינו מס' רכבים רגילים שהפכו לאותם לרכבי שטח (בטח רכב חברה ...) והנהגים פשוט קרעו את הצורה של המתלים והבולמים של כל רכב. מאוד הזכיר לי את ה- Nissan Blue-Bird שהשכרתי בניו זילנד וחרשתי איתה את כל השטח הפראי של שני האיים.

Keshet Forrest

יצא לנו לפגוש אפילו את Oliver (הבחור הגרמני שפגשנו אתמול באכסניה של "אבו-סעיד"). הוא הגיע מכיוון משהד וצעד בשביל ישראל דרומה. החלפנו מס' משפטים ואיחלנו לכ"א בהצלחה בהמשך הדרך.

נק' העניין הבאה היתה הכפר "משהד". לפי המסורת הנוצרית, במקום זה נולד הנביא יונה.
הרבה לא היה מה לראות כאן והמשכנו הלאה, לא לפני שרבבות ילדים קטנים בירכו אותנו לשלום. דבר זה לא הפתיע אותי, שכן כבר עברתי כאן לפני כשנתיים כשטיילתי בשביל ישראל וגם אז קיבלו אותי בברכה המון ילדים קטנים ומנומסים (בניגוד לאלו שפגשתי בדרום).

הליכה מאוד קצרה וכבר הגענו לעוד כפר ערבי בשם: כפר כנא. לפי המסורת הנוצרית, כאן התחולל הנס הראשון של ישו - הפיכת מים ליין בעת חתונה. להנצחת מאורע זה, בנו במקום 2 כנסיות
בשם: "כנסיית החתונה".

The Wedding Church in Caper Kana

חלק מהאנשים כבר הריחו את ריח הבשר שעלה מאחת "השווארמיות" והחליטו ללכת ולקנות במקום את ארוחת הצהרים שלהם. היה מאוד נחמד מצד Max לקנות בקבוק שתיה קרה כי בחום שכזה, זה היה פשוט תענוג לשתות משהו קר.

ההליכה בתוך הכפר לא היתה משהו וראינו לא מעט זבל שהצטבר ברחובות. מכנסיית החתונה, המשכנו לצעוד בתוך הרחובות הצרים והמפותלים של הכפר ואני הרגשתי כמו בסרט אימה.
בזמן ש- Kostya הלך לעשות קניות, יצא לנו לשוחח עם רוכלים מקומיים שאפילו לא ידעו ש- "שביל ישו" עובר ממש מחוץ לחלון מרכולתם. כאלו מצחיקים האנשים האלו ...

Old Tractor in Caper Kana

את הפסקת הצהרים הארוכה עשינו ביער קשת שהיה ביציאה מכפר כנא. תפסנו לעצמנו עץ מוצל והתחלנו בהכנת ארוחת הצהרים הדשנה. לא יודע איך זה יצא, אך Asia מצאה גולגולת ושרידי עצמות של חיה כלשהי שהיתה מונחת 2 מ' ממקום המנוחה שלנו.

Kostya with a friend

לאחר שמז"א נרגע מעט, יכולנו להמשיך הלאה במסלול. נכנסנו לתוך בקעת טורען שהיתה ממש עצומת מימדים והכילה שטח לא קטן של שדות חקלאיים (חיטה ושעורה).

היות ולא תיכננו להמשיך לכיוון צומת גולני היום, עשינו מעקף ולקחנו את השביל האדום ואח"כ הכחול שהוביל בסופו של דבר ליישוב אילניה. ההליכה היתה לא פחות יפה מהשביל המקורי ויצא לנו אפילו להשתמש בכישורי הניווט שרכשנו לאורך השנים.

Entering Turaan Valley

הגענו לשער של הכניסה הדרומית לאילניה ו- Kostya התקשר לבעלת הצימר ששם הוא אמור היה להעביר את הלילה. כל השיחה עם בעלת הצימר היתה פשוט קורעת מצחוק. לא היה לה "מושג בגרוש" איך לתת כיוון לצימר שלה והיא עוד גרה כאן שנים ... (מאוד מזכיר את "מדריכי הטיולים" שבנצרת שכלל לא שמעו על "שביל ישו").

טיפ שימושי מס' 2
מאוד מומלץ להעביר את הלילה הראשון של שביל ישו ביישוב אילניה. ממש בכניסה, יש מכולת ו-2 מסעדות אשר ניתן למלא במקום מים לשתיה וכן ולהצטייד באוכל (באם צריך).

בסופו של דבר, החלטנו לעשות קמפינג בפינה הדרומית של היישוב, ליד השער שממנו נכנסנו קודם לכן.
היה יחסית שקט במקום, חוץ מהצעקות של הטירונים שהיו בבסיס "חוות השומר" שהיתה בצמוד ליישוב.
פרסנו את האוהלים ולאחר ארוחת ערב לאור פנסי Petzel וכוס יין (תודה ל- Max), הלכנו לישון.

סוף יום א' !

מבחר תמונות מיום זה: