אחרית דבר

שביל הגולן הינו שביל מאוד מאתגר מבחינה פיסית ומנטלית.
כשם ששביל ישראל (שצעדתי בו אי שם במהלך מרץ 2010) הראה לי את סף גבול היכולת שבי, כך עשה גם שביל הגולן.

השביל כלל מגוון רחב של אתגרים וחוויות החל מירידות תלולות, טיפוס על הרים ורכסים, הליכה בשמורות טבע ובשדות מרעה פתוחים ואינסופיים, ביקור במקומות היסטוריים (לרבות אתרי מורשת קרב), הליכה ליד ובתוך נחלים רבים בשטח, הליכה בכל תנאי מז"א - החל מיום שמשי ונעים ועד יום חורפי עם גשם, רוח וערפל כבד.

נק' עניין שמאוד נגעו לליבי ואני אקח אותן כחוויות לכל החיים:
* הטיפוס להר אודם, כאשר הכל מסביב ערפל כבד, ואני ודימה מפלסים לנו את השביל כאשר הראות היא
  לכל היותר 10 מ'. כמו כן הזיכרון באותם מטיילי יום שלא הגיעו מוכנים ודיי קפאו למוות על הפיסגה ...
* ההליכה הנינוחה ביער אודם והאווירה הפסטורלית שהוא השרה.
* הלחות + הגשם + הטל שהיה בלילות והרטיב את התרמילים, האוהל והשק"שים שלנו.
* מורשת הקרב (באנדרטת עז 77) שהיתה מאוד מרגשת
* הטיפוס על הר בנטל החולש על הסביבה והנוף העוצר נשימה מהפיסגה.
* הסבתא המבוגרת שפגשנו קצת לפני הר בנטל ועשתה חלק משביל הגולן לבדה.
* הטיפוס על הר בני רסן (היכן שממוקמות טורבינות הרוח) והרוח החזקה שהיתה במקום.
* ההפסקה הנינוחה בעינות פחם, עם שלל הנחלים הזורמים במקום.
* ההליכה המייגעת והאינסופית מגן לאומי "גלגל רפאים" ועד חניון דליות ...
* כאבי הרגליים + כפות הרגליים שלא איחרו לבוא והציקו לנו לאורך רוב הטיול.
* מעברי הבקר האינסופיים שאני ודימה עברנו מעליהם.
* גדרות התיל הרבים שאני ודימה חצינו מעליהם בכדי לבצע מעקפים עקב השביל המוצף במים.
* הגשם החזק שהצריך תפיסת מחסות מתחת לעצים והתמגנות עם מזרן השטח (שימש כמטרייה). 
* מלאכי השביל האמיתיים שמצאנו על הדרך בגבעת יואב (מש' יעל).
* ההליכה בבוץ בשמורת נחל מיצר.

שנה שלמה חיכיתי לטיול הזה והוא ממש לא איכזב !
המסע הזה החזיר אותי לטבע והראה כי יש לנו ארץ פסטורלית ומאוד יפייפיה שרק אם פוקחים לרגע את העין, ניתן לראות עד כמה האיזור פה שופע וחיוני שיישאר בשטח מדינת ישראל לדורות.

המון תודות מגיעות לאהובתי, ליאנה, אשר דירבנה ועזרה לי לתכנן את הטיול המופלא, לרבות ההקפצה המאוד חיונית ביום הראשון עד קופות החרמון.
תודה נוספת וענקית מגיעה גם למש' יעל (המתגוררת בגבעת יואב), אשר אירחה 2 מטיילים שטרם הכירה והוכיחה כי ישנם אנשים טובים בעולם שרואים קצת "מעבר לפינה" ומוכנים לעזור לזולת.
תודה אחרונה מגיעה לשותפי לטיול, דימה, אשר בלעדיו הטיול לא היה הופך לכזאת חוויה. מאוד היה כיף לטייל איתו ואני שמח שביחד עמדנו בשלל אתגרים שהוצבו בפנינו במהלך המסע.

מי ייתן והטיול הבא יהיה כמו זה !
סוף המסע

סיכום הטיול

זהו !
המסע הסתיים, וכל מה שנותר לעשות הוא לסכם ולהיזכר בכל אותן חוויות שהיו לנו במהלך חמישה ימים מופלאים ברחבי הגולן.

אנו התחלנו לצעוד בשביל הגולן מתאריך 19.4.2011 ועד 23.4.2011 - סה"כ 5 ימי צעידה אינטנסיביים.
במהלך המסע צעדנו למעלה מ- 130 ק"מ שכללו מעקפים, סטיות למילוי מים/להצטיידות וביקור באתרים מעניינים.

למי שמתכנן לצעוד בשביל הגולן, ריכזתי כאן את מקטעי הימים שאנו צעדנו.
תכנון זה מומלץ אך ורק למטיילים המוגדרים כמיטיבי לכת ובכושר טוב בזמן היציאה לטיול.
אם אינכם כאלו, הייתי ממליץ לעשות רק 2 מקטעי הליכה ביום !

יום 1
מקטע מס' 1: מקופות החרמון עד נמרוד. סה"כ 7 ק"מ, דרגת קושי: בינונית עד קשה (תחליטו אתם)
מקטע מס' 2: מנמרוד עד תל קצעה (יער אודם). סה"כ 7 ק"מ, דרגת קושי: קלה
מקטע מס' 3: מתל קצעה עד קיבוץ אלרום. סה"כ 7 ק"מ, דרגת קושי: קלה

סה"כ ליום צעידה: 21 ק"מ
תקציר:      סה"כ יום מאוד חביב. הירידה מהחרמון מעט קשה (לא להיבהל מהתיאור בספר).
נק' עניין:    תצפית מהחרמון, יער נמרוד, בריכת רם, יער אודם, מחציבת סקוריה בהר אודם.
נק' מים:    קופות החרמון (בעונה), נמרוד (אוהל אברהם), מסעדה, אלרום (באחד הבתים בקיבוץ).
הצטיידות: מסעדה (מינימרקט הגולן ממש צמוד לשביל), בוקעתא, אלרום.

יום 2
מקטע מס' 1: מאלרום עד באב אל-הווא. סה"כ 11 ק"מ, דרגת קושי: קלה
מקטע מס' 2: מבאב אל-הווא לקיבוץ עין זיוון. סה"כ 9 ק"מ, דרגת קושי: בינונית
מקטע מס' 3: מעין זיוון עד אלוני הבשן. סה"כ 12 ק"מ, דרגת קושי: בינונית

סה"כ ליום צעידה: 32 ק"מ
תקציר:      יום צעידה מאוד עמוס, אך מלא בנופים מרהיבים.
נק' עניין:    אנדרטת פלס"ר 7, אנדרטת עז 77, עמק הבכא, הר בנטל, טורבינות רוח בהר בני-רסן.
נק' מים:    מסעדת הדובדבן (ממש צמוד לאנדרטת פלס"ר 7), מרום גולן, קופי ענאן, עין זיוון, אלוני הבשן.
הצטיידות: קופי ענאן (פיסגת הר בנטל), עין זיוון, אלוני הבשן.

יום 3
מקטע מס' 1: מאלוני הבשן עד חורבת חושנייה. סה"כ 11 ק"מ, דרגת קושי: קלה
מקטע מס' 2: מחורבת חושנייה עד אום א-דנאניר. סה"כ 9 ק"מ, דרגת קושי: קלה
מקטע מס' 3: מאום א-דנאניר עד חניון דליות. סה"כ 9 ק"מ, דרגת קושי: קלה

סה"כ ליום צעידה: 29 ק"מ
תקציר:      יום צעידה עמוס, אך מלא בשלל אטרקציות.
נק' עניין:    חורבת חושנייה (מסגד מפורסם), עינות פחם, גלגל רפאים, מאגר דליות.
נק' מים:    מי נחל בעינות פחם, קשת + יונתן (מצריך סטייה רצינית ולא כדאית), נדרש להטמין בחניון דליות !
הצטיידות: קשת (סטייה גדולה).

יום 4
מקטע מס' 1: מחניון דליות עד קשתות רחבעם. סה"כ 11 ק"מ, דרגת קושי: קלה
מקטע מס' 2: מקשתות רחבעם עד נחל תאנה. סה"כ 9 ק"מ, דרגת קושי: בינונית
מקטע מס' 3: מנחל תאנה עד גבעת יואב. סה"כ 7 ק"מ, דרגת קושי: קלה

סה"כ ליום צעידה: 27 ק"מ
תקציר:      יום צעידה נינוח יחסית, לא להיבהל מהסימון "עבירות קשה" במפה - זה לא רלוונטי לצועדים ...
נק' עניין:    מאגר סמך, גשר סורי על תוואי ההטייה, קשתות רחבעם, מפגש נחלים סמך/אל-על, עין תפוז,
               עדיסה, בני יהודה הישנה (ביר א-סכום), מצפה אופיר.
נק' מים:    נטור (סטייה רצינית), מי נחל במפגש הנחלים סמך/אל-על, מסעדת טוראנה.
הצטיידות: גבעת יואב (סטייה מאוד קטנה מהשביל).

יום 5
מקטע מס' 1: מגבעת יואב עד אמפי גולן. סה"כ 8 ק"מ, דרגת קושי: בינונית
מקטע מס' 2: מאפי גולן עד מבוא חמה. סה"כ 9 ק"מ, דרגת קושי: בינונית
מקטע מס' 3: ממבוא חמה עד עין תאופיק. סה"כ 7 ק"מ, דרגת קושי: קלה (לא עשינו בסוף)

סה"כ ליום צעידה: 17 ק"מ
תקציר:      יום צעידה קליל, אך מצריך מאמץ לא קטן לקראת הסוף.
נק' עניין:    הר סוסיתא + קרן עין גב, נחל עין גב, נחל מיצר, הר נמרון, תותחי נברון (עין תאופיק)
נק' מים:    לולים של נאות גולן, מבוא חמה (מצריך סטייה לא קטנה),
הצטיידות: מבוא חמה.

דגשים שעלו במהלך תכנון הטיול:

* לקופות החרמון אין תחבורה ציבורית וניתן להגיע לשם במונית או ע"י הקפצה בעזרת חבר (מה שאנו עשינו)
* נדרש להטמין מים בחניון דליות (אין שם ברז מים), ניתן להיעזר בהקפצת מים/שירותי מוניות אך זה יקר.
* כדאי להשאיר את הרכב המאסף במבוא חמה (יותר בטוח)
* נק' הסיום הרישמית (עין תאופיק) לא כ"כ רלוונטית, משום שנדרש לצעוד חזרה משם למבוא חמה (5 ק"מ)
* אם מז"א נינוח, לא לסחוב יותר מידי מים !
* ניתן להרתיח/לטהר מים ברוב הנחלים בגולן ולהימנע מסחיבת מים מיותרים
* השימוש במלאכי שביל לא היה כ"כ יעיל בחופשת הפסח (חלק מהיישובים הם דתיים)

יום 5: גבעת יואב - מבוא חמה

אין כמו לקום בבוקר טרי ורענן. למעט הכאבים ברגליים שסחבתי עימי עוד מימים עברו, ההרגשה הכללית היתה נהדרת. בלילה לא היו יתושים, לא ירד גשם וסידורי הלוגיסטיקה אצל משפחת יעל היו מעולים (שירותים צמודים, קורת גג, כיור עם מים זורמים ועוד).
התארגנו לנו בניחותה, כתבתי להם מכתב תודה ואמרנו שלום ל- נלה (כלבת הגולדן-רטריבר) ולשלל החתולים שרבצו להם בחצר.

יצאנו מגבעת יואב ביציאה האחורית (מהיכן שהגענו יום קודם לכן) וחזרנו מהר מאוד לשביל הגולן.
השביל המשיך מחורשת גבעת יואב אל עבר הלולים של קיבוץ "נאות גולן". במקום זה ניתן לתפוס מחסה ולהקים מאהל ללילה, וכן למלא שם מים לשתייה.

מה שפחות היה נוח, היתה העובדה שהמסלול היה מאוד בוצי. העבירות היתה מאוד קשה והרגשנו שאנו סוחבים איתנו מטען עודף מתחת לנעליים.
במהלך ההליכה ראינו את הר "סוסיתא" המפורסם שביום מן הימים אני עוד אטפס עליו ואכבוש עוד יעד מתוך רשימת המקומות שחובה לבקר בהם בחיים.

הר סוסיתא

התחלנו בירידה אל עבר "נחל עין גב" כשמסביב הכל מתחיל להיות אפור וקודר.
תו"כ הטיפוס מהנחל לעבר הרכס מהצד השני, החל לרדת גשם טורדני שרק הלך והתגבר. אני ודימה המשכנו ללכת בגשם, אך בשלב כלשהו החלטנו לעצור מתחת לאחד העצים ולנוח מעט (צעדנו למעלה משעתיים ללא הפסקה ...). בסוף מצאנו עץ איתן עם ענפים רבים ששימש כמחסה מפני הגשם שכבר הפך למבול.
הוצאנו את מזרני השטח והם שימשו כמחסה נוסף.

אני תופס מחסה מפני הגשם

תו"כ ההמתנה להפוגה בגשמים, פגשנו מס' אנשים מבוגרים שצעדו בגשם. חלקם היו מצויידים בחליפות סערה ולחלקם היו פשוט שקיות זבל ענקיות שהגנו עליהם מפני הגשם. כל הכבוד להם ...
ראינו שהגשם לא הולך להפסיק, והתחלנו לקפל את הציוד ולחברו בחזרה לתרמילים כאשר היה בחוץ רק טיפטוף קל.

ההליכה לא היתה בקצב מזהיר עקב הבוץ הרב שנדבק לנו לנעליים, אבל זה מה יש ...
הגענו עד "אמפי גולן" שלפי ספר הדרך היה כתוב שמתקיימים בו מופעים וכדומה. לא יודע, אני לא מצאתי היכן זה בידיוק (אולי בגלל הגשם והערפל שהיה פזור בכל עבר).

חצינו את הכביש ומיד נכנסנו לתחילת מסלול של "נחל מיצר" בסימו"ש כחול.
ההליכה היתה באיזור מלא עשבייה שהרטיבה אותנו מכף רגל ועד ראש. מילא להירטב, אבל הירידה לנחל לוותה במשנה זהירות עקב כך שבקלות רבה ניתן היה להחליק ולסיים מוקדם מהצפוי את הטיול.

תחילת מסלול נחל מיצר

ההליכה בתוך שמורת נחל מיצר הזכירה לי את הסרטים על מלחמת וייטנאם. גם שם וגם אצלנו היה יער סבוך, ההליכה היתה בתוך שלוליות ובוץ, גם שם וגם אצלנו נסחבנו עם ציוד כבד על הכתפיים וניווטנו את דרכינו בתוך שבילים צרים.

במבט לאחור, זה היה אחד המסלולים המאוד מאתגרים שחוויתי בחיים.
אומנם זה לא הצריך מאמץ גופני אדיר כמו בטיפוסים על המצוקים בהרי אילת, וכן לא הצריך מיומנות צעידה על חולות הים הטובעניים בנתניה, אך השילוב של גשם, בוץ והפחד מפני החלקה בכל צעד - הובילו אותי להבנה כי אופי מסלול זה הינו ייחודי וספק אם ייצא לי לעשות זאת שוב בעתיד.

נחל מיצר

יצאנו מהשמורה הבוצית והנעליים (למרות שהיו אטומות למים) כבר היו ספוגות במים. כל צעד לווה בהרגשה לא נעימה וידענו שצריך להחליף גרביים ולייבש את הנעליים כמה שיותר מהר (לפחות זהו היום האחרון של הטיול ...).

התחלנו לטפס על דרך אדומה ובדרך פגשנו מס' ג'יפים שהגיעו לעשות מסלול נינוח באיזור.
ההתחלה היתה בשיפוע מאוד חד ולאט לאט השיפוע התמתן. מה שכן, זוהי עלייה מאוד ארוכה ומתכנני שביל הגולן רצו להזכיר לנו שזה לא נגמר עד שמגיעים לנק' הסיום בפועל !
עשינו עצירה למנוחה ולייבוש הגרביים ליד חוות סוסים וקרוואן נטוש. השמש החלה לצוץ ולהכות בנו ללא רחמים. טוב מאוד, לפחות הגרביים יתייבשו !

המשכנו בהליכה בצמוד למטעי נקטרינות של קיבוץ מבוא חמה (לא העונה עדיין ...) ובהמשך הגענו עד כביש 98 (כביש הצפון). שביל הגולן פנה שמאלה לעבר בית הקברות ולנק' הסיום בעין תאופיק. אנו פנינו ימינה ולאחר חצי ק"מ הגענו לשער הראשי של קיבוץ מבוא חמה. אל דאגה, האוטו של דימה עדיין נשאר שם בריא ושלם.

אנו נשמנו לרווחה והתחלנו להתארגן לקראת החזרה הביתה לחיפה.
על הדרך ביקשנו מאנשים שיצלמו אותנו למזכרת אחרונה בהחלט בנק' הסיום הרישמית שלנו.

סוף יום 5 !

מבחר תמונות מהיום החמישי של הטיול:

חתולה חמודה אצל מש' יעל בגבעת יואב

לולים של נאות גולן

אני לפני הר הסוסיתא

נחל עין גב

הליכה בבוץ בנחל מיצר

אני ודימה בנק' הסיום במבוא חמה

מקל ההליכה ששרד עד סוף המסלול

יום 4: חניון דליות - גבעת יואב

הבוקר החל ממש בסבבה. המוזיקה המזרחית הפסיקה בשלב מסויים וגם לא ירד גשם בלילה. איזה כיף !
מה שכן, באמצע ארוחת הבוקר תפס אותנו גשם חזק אך יחסית קצר. אנו התארגנו לנו בשיא המהירות, מנסים שכמה שפחות ציוד יירטב. בשלב מסויים הגשם הפסיק לגמרי ואנו כבר היינו מוכנים להמשך המסע.

יצאנו מחניון דליות וכרגיל הרגשתי תחושה מאוד מוזרה ברגל שמאל (כנראה שמתחתי את הגיד). הבעיה היתה שכתוצאה מכך שלא יכולתי לדרוך על רגל שמאל - הפנתי את מירב העומס על רגל ימין ועכשיו גם הרגל הזאת "כואבת טילים". אין מה לעשות, נסחוב עוד קצת ...

ממש על ההתחלה ראינו את "מזרעת קוניטרה" (יישוב יהודי שפעל בתק' לאחר נפילת גמלא לרומאים) או יותר נכון שרידי מבנים ישנים.
המשכנו עד שהגענו למאגר "סמך". מתכנני שביל הגולן כנראה הציבו במקום סימונים בעונות יבשות של המאגר, מפני שכאשר הגענו ראינו שהשביל פשוט ממשיך לתוך מאגר המים ...
לא נורא, עשינו מעקף על שביל קיים (שמטיילים לפנינו הכשירו) ועל הדרך ראינו 2 דייגים שעמדו על 2 איים בתוך המאגר. ממש מגניב ...

שביל הגולן שממשיך לכיוון המים במאגר סמך ...

בהמשך עלינו על סוללת עפר והקפנו את מאגר המים היפייפה במראהו. ירדנו לכיוון מתקן שאיבה (מי רוויה) של מקורות ואיכשהו הלכנו שם לאיבוד. סימון שביל לא היה בין הנמצא עד שקב' מטיילים נוספת הגיעה וביחד מצאנו את סימון השביל, שבהמשך מסומן על צמיג ענק של טרקטור שהיה ממש מוחבא בתוך יער של קוצים.

המשכנו בדרכנו וראינו מס' יובלים מרהיבים של נחל דליות. האיזור פשוט עוצר נשימה וכדאי להגיע לכאן שוב פעם ולהתפעל מהיופי והאווירה הרגועה שמקום זה משרה.
שביל הגולן החל לטפס על רכס ואז בשלב מסויים הוא ירד חזרה לתוואי ההטייה של הסורים ובמקום עדיין ישנו גשר סורי מפורסם שעומד על תילו.

גשר סורי לפני תוואי ההטייה

 אחת מהסיבות למלחמה בין ישראל לסוריה היתה מים !
הסורים רצו להטות מס' נחלים בגולן בכדי "לייבש" את הכנרת שאליה זורמים מיליוני מ"ק (מטרים מעוקבים) של מים מנחלי הגולן. כמה טוב שהם לא הצליחו !!!

מי שנתקע בשלב זה ללא מים, הייתי ממליץ לו לסטות (לפני הטיפוס על הרכס) שמאלה ולהגיע ליישוב "נטור". משם ניתן להמשיך על דרך כחולה לאתר "קשתות רחבעם" ובירידה על סימון שחור חזרה לשביל הגולן.

מפאת חוסר הזמן, לא יצא לנו להגיע לאתר זה (אולי אי שם בעתיד, כחלק מטיול יום) והתחלנו בירידה
"עצבנית" על דרך אדומה. לפי מפת סימון שבילים צויין שהעבירות היא מאוד קשה, אלא ששכחו לציין שזה מיועד עבור ג'יפאים או רוכבי שטח למינהם (אופניים, טרקטורונים ועוד).
אני ודימה, שועלי טיולים ותיקים, כבר ראינו הרבה בחיים וניצלנו את תוואי השטח לטובתינו. גלשנו לנו במורדות הדרך ועל הדרך גם הספקנו לתת מבט חטוף לעבר הכנרת.

בשלב מסויים לא שמתי לב ועיקמתי כהוגן את קרסול רגל ימין. רק זה חסר לי עכשיו ...
לאחר התאוששות של מס' דקות כבר עמדתי על הרגליים ונראה כי הנעל המצויינת שיש ברשותי ושרדה את כל שביל ישראל (ויותר מזה), בלמה את מירב הזעזוע מהנפילה. איזה מזל יש לי !

עבירות קשה בדרך אדומה

בסוף הירידה החל לרדת גשם מאוד חזק. אני ודימה מיהרנו ותפסנו מחסה מתחת לאחד מהעצים שהיו במפגש הנחלים סמך/אל-על. מקום זה הינו פשוט נווה מדבר. באמצע שום מקום, כשהכל מסביב הרים ומצוקים ישנה פינת חמד מוקפת בעצים וצמחייה ירוקה ורוב העונה זורם שם מים זכים וקרירים.
ניצלנו גם פינה זו להכין תה ממי הנחלים ולאכול - איך לא, עוגיות כשרות לפסח.

מפגש הנחלים סמך/אל-על

לאחר ההפסקה ועם תחילת ההפוגה מהגשם, עלינו בעלייה לא קלה. הגשם שירד לאחרונה הרטיב את כל הצמחייה ואנחנו היינו רטובים מכף רגל ועד ראש בסוף העלייה.
מטיילים שפגשנו קצת לפני קשתות רחבעם הזהירו אותנו מפני הקוצים שיש באיזור זה. אומנם היה קצת לא נעים אבל בין זה ובין להמליץ לנו לתכנן מחדש את נתיב ההליכה ישנו הבדל של שמיים וארץ !
אני ודימה כלל לא הרגשנו שהקוצים הם הבעיה כאן ...

המשכנו לנו והגענו לחורבת "עדיסה" (מבנים עתיקים) ובהמשך גם לעין א-סוויקטה או בשמו בעברי "עין תפוז" (מקום נחמד עם מים זורמים).

אני בעין תפוז

קצת אחרי עין תפוז, סימון שביל הגולן שוב פעם הולך לאיבוד. בכוונה או שלא, היתה דרך מוכשרת של מטיילים אחרים והיא הובילה בסופו של דבר למסעדת "טוראנה" (מור וקינמון לשעבר).
לי יש הרגשה שמישהו מהמסעדה כנראה רצה לנתב אליו את המטיילים והכשיר דרך חלופית במקום שביל הגולן ...
בכל אופן ירדנו מהמצוק, או יותר נכון גלשנו כי כל הירידה היתה מכוסה בעשבייה חלקלקה.
בסוף הירידה - התחברנו לדרך ירוקה ולאחר חציית הכביש הגענו למסעדת טוראנה.
אני ודימה הזמנו משהו חם לשתות ואני עוד הוספתי על זה קינוח מפנק (2 כדורי גלידה מצופים בפקאנים מסוכרים על מצע של פירות יער מתקתקים). מי אמר שהטיול חייב להיות מייגע ?

פינוק על הדרך במסעדת טוראנה

ביציאה מהמסעדה פגשנו עוד מכרים ותיקים שטיילו איתנו זמן לא מועט. גם הם "טעו" והגיעו לכאן ואני מניח שאנו לא היחידים. כנראה זהו סוג של קונספירציה מצד בעלי המסעדה למשוך אליו מטיילים שיגיעו למלא מים, יריחו את ניחוחות התבשילים ויישארו לאכול כפי יכולתם לאחר מס' ימים בשטח ... תחליטו אתם.

חזרנו לכביש הראשי והתחלנו לטפס לכיוון גבעת יואב. בשלב מסויים רכב עצר לידנו ובחורה מאוד נחמדה הציעה לנו טרמפ עד למעלה. זה היה מחווה מאוד נדיבה מצידה (חשבתי שלא נשארו עוד אנשים כמוהה) לעצור ל-2 נוודים עם כל הבית על כתפיהם. אמרנו לה תודה רבה על העזרה, אבל אנו נתמודד עם האתגר לבדנו.

הטיפוס לכיוון גבעת יואב

ישנו תיקון חדש בשביל הגולן. התוואי המקורי ירד מהרכס ועשה מעין הקפה לכיוון אתר קדום ואז בחזרה לתחילת דרך אדומה. כיום תוואי זה סגור ומתחילים ישירות בחניית רכבים ובתחילת מסלול אדום.
צעדנו לנו בניחותה על הדרך האדומה, כאשר מצד ימין הנוף של הכנרת ומצד שמאל מצוקים רמים ובפינה מבצבץ לו "מצפה אופיר" וקרן עין גב המפורסמים.

נוף מרהיב לעבר הכנרת

קצת לפני ביר-א-שכום (בני יהודה הישנה) החל לרדת גשם זלעפות ואנו טסנו למחסה הכי קרוב שהיה בסביבה. אומנם זה היה מחסה לעדר של כבשים (ויעידו על כך שלל "המוקשים" נגד אדם שהיו במקום), אבל עדיף זה ע"פ הירטבות טוטאלית שלנו ושל כל הציוד שאנו סוחבים.

למדתי טריק חדש מדימה - במקרים כאלו, פשוט לפתוח את מזרון השטח והוא משמש כמחסה לא רע בכלל מפני הגשם ...
ישבנו לנו עם המזרני שטח כמו שני הומלסים, מנסים לא להירטב יותר מידי מפני הגשם שהצליח לחדור את ענפי העץ שישבנו מתחתיו.

לאחר הפוגה קלה בגשמים, יצאנו שוב לשביל, אלא שהפעם ההליכה היתה קשה שבעתיים. הבוץ נדבק כהוגן לסוליות הנעליים שלנו ודיי היינו מוגבלים בתנועה.
התחלנו לטפס לעבר "גבעת יואב", ועל הרכס יצא לנו לראות נוף מדהים אחרי גשם רציני. הכל היה ברור לעין והניחוח של אדמה, שזה עתה קיבלה מנה הגונה של גשם, הורגש באוויר.

השביל לקח אותנו לחורשת גבעת יואב, אך אנו המשכנו והגענו לכניסה הצדדית של היישוב.
היינו צריכים למצוא מחסה ללילה וכן מקום למילוי מים ליום שלמחרת. טוב מה עושים ???
אני ראיתי איש שרץ על כביש המערכת וחיכיתי עד שיתקרב אלינו. פתחתי בשיחה נעימה ושאלתי היכן נוכל למצוא נק' מילוי מים והאם הוא מכיר מקום בו נוכל לתפוס מחסה מפני הגשם העתיד לרדת בלילה.
איכשהו השיחה זרמה לכך ש- "זאב" הציע לנו את הפרגולה הפרטית שלו בחצר כנק' מחסה, ואף אמר כי אנו יכולים למלא אצלו מים.
אמרו לו תודה על כך וסיכמנו שנתקשר אליו בעוד חצי שעה לראות מה קורה (הוא היה באמצע ריצה).

המשכנו בטיול ברחבי היישוב גבעת יואב. ראינו את "הגבן והחלבן" (מקום לייצור גבינות בהכנה ביתית) שזכור לי שהבעלים הם מלאכי שביל. מאוד רציתי להיכנס ולבקש מים, אך משהו עצר בעדי והמשכנו בטיול.
ראינו את המכולת (גבע מרקט) שממש לא הצריכה סטייה משביל הגולן ובהמשך אף מצאנו מחסה ליד המוסך של היישוב וברז מים בתחנת הדלק.

לא רצינו להפריע יותר מידי ל- זאב ומשפחתו, ולכן והתחלנו בהכנות לקראת הקמת מאהל הלילה.
אני לא יודע אם זה גורל או מזל, אך לפתע פגשנו את זאב והוא אמר לנו שהוא גר 2 מ' מהמקום בו חשבנו להקים את המאהל. לאחר שיחה קצרצרה הוא הציע שיבדוק עם אשתו, אם זה בסדר שנוכל להקים אוהל בחצר שלו.

לאחר 5 דק' הוא חזר אלינו עם חדשות עוד יותר משמחות - לא רק שנוכל למלא אצלו מים ולא רק שנוכל להקים אצלו מאהל מתחת לפרגולה, הוא אף הציע שנצטרף אליו ואל משפחתו לארוחת ערב שישי.
מה אני אגיד, פשוט מלאך אמיתי !

אני ודימה, לא ידעה נפשינו מרוב אושר. איך קרה המצב שרק לפני חצי שעה היינו הומלסים ללא מים, ללא קורת גג ועם הרבה סימני שאלה, ועכשיו אנו על גג העולם. פשוט מישהו מלמעלה רצה שזה יקרה ...

ארוחת הערב היתה פשוט סעודת מלכים. לאחר יום עמוס כ"כ היינו חייבים להחזיר אנרגיה לגוף והם פשוט הצילו אותנו. אני חייב לשבח את הארוחה שאורית הכינה (דג, חזה בשר, סלטים, אורז בשלל טעמים ולסיום גם גלידה ועוגת שוקולד השחר).

במהלך השיחה התברר שזהו עולם קטן. בשל היותי יליד האיזור (עמק הירדן) איכשהו רמזתי שלמדתי בתיכון מקיף "עמק הירדן" ומיד הם עלו שלאבא שלי קוראים דידי, לאימי פלורה ולאחי עדי.
הסתבר לי שזאב ואורית - הם במקור מקיבוץ אפיקים והם מכירים גם את סבתא שלי (דינה). השיחה בהמשך היתה מעין זיכרון ילדות עבורי ואני מאוד שמח שלבסוף הגענו ופגשנו משפחה כה מקסימה כמוהם.

לסיום הערב המופלא, הוזמנתי לשחק גם "רומיקוב" ואף ניצחתי משחק אחד (למרות שהמון שנים לא שיחקתי במשחק זה). הלכנו לישון במאהל שהקמנו בחצר שמחים ומאושרים לקראת היום האחרון של שביל הגולן.

סוף יום 4 !

מבחר תמונות מהיום הרביעי של הטיול:

חניון דליות

אני מריח כלנית בשמורת דליות

אני על המצוק בנחל דליות

אני תופס מנוחה

תוואי שביל הגולן ששונה

אני לפני הכנרת

קרן עין גב

נוף לעבר הכנרת

יום 3: אלוני הבשן - חניון דליות

היה זה אחד הלילות המאוד רטובים שחוויתי בחיים. היתה כמות עצומה של טל בלילה שכיסתה את הכל - החל מהתיקים והאוהל הרטובים ועד השק"שים שקיבלו מנה הגונה של מים.
מאוד עזר לנו בית הכנסת שהיה פתוח - שירותים צמודים עם כיור ומים זורמים. לפחות משהו טוב היה כאן.
התארגנו מהר ויצאנו לדרכנו, כאשר בכניסה הצדדית שממנה הגענו יום קודם לכן כבר התגודדו רבבות של מטיילי-יום. כנראה שהיתה במקום צעדה מתוכננת אם הם הצליחו לארגן כמות אדירה כזו של משפחות.

יצאנו מהשער וצעדנו 2 ק"מ חזרה לשביל הגולן. משם המשכנו שוב בתוואי החדש (שכבר לא עובר בצמוד לכביש 98, אך מצד שני לא נכנס לעין ג'ואיזה המפורסם) כאשר בחוץ הכל פורח וירוק.
ראינו על הדרך מתקן קידוח ענקי של מקורות ובהמשך צעדנו בשביל מאוד נוח שהוביל לחורבת חושניה.
מקום זה מאוד מפורסם הודות למסגד הממוקם ממש על כביש הצפון (הלא הוא כביש מס' 98).
בחורבת חושניה עשינו הפסקה קלילה של קבנוס, חמאת בוטנים ושלל פירות יבשים (נותן המון אנרגיה להמשך).

מסגד בחורבת חושנייה

מחורבת חושנייה הלכו בתוך מרחבי שדות אינסופיים. ישנו באיזור גם חלקת מיגון נגד זאבים (משהו בסגנון של רשת אוסטרלית עם חפירת יסודות בעומק האדמה).
יצא לנו לראות מס' תעלות נ"ט (נגד טנקים) שהסורים חפרו כנגד השיריון הישראלי וגם לצעוד על החוד (קצה) של מס' סוללות. היה מאתגר אני חייב לציין ...

אני לפני תעלה נגד טנקים

היה זה יום לא כ"כ חמים ואנו העדפנו לא לסטות מהדרך לצורך מילוי מים ביישוב "קשת", וטוב שכך !
לפי המפה היה נראה כי יש שביל גישה המוביל ליישוב ואז ישנו שביל נוסף המחזיר אותנו חזרה לנק' אחרת ורחוקה יותר על השביל. אלא מה, אנו צעדנו וצעדנו ולא מצאנו אף אחד מהשבילים הללו (הכל היה מגודר) והיה נראה כי צריך לצעוד כ- 3 ק"מ עד היישוב ואז עוד 3 ק"מ חזרה לנק' ההתחלה. למה לנו ???

המשכנו עם התוכנית המקורית והגענו עד עינות פחם עם שלל הנחלים השוצפים עם מים זכים וקרירים.
באחד הפניות כנראה שלא שמתי לב ועיקמתי כהוגן את מקל ההליכה האהוב עלי. כמה חבל ...

באחד מיובליו של עינות פחם - החלטנו לעשות הפסקת צהריים. התמקמנו לנו במקום אסטרטגי, הוצאנו לייבוש את כל הציוד והביגוד הרטוב (בגדים, שק"שים וכו') ותלינו אותם על חלק מגדרות התיל שהיו לידנו.
המים של הנחל שימשו אותנו להכנת תה + מים למקרה חירום (היות שלא ביצענו סטייה למילוי מים ביישוב "קשת"). היה פשוט מעשה חכם אני חייב לציין.
תו"כ המנוחה - ראינו מס' מטיילים שניסו לדלג מעל מס' סלעים ולחצות תעלה שזרמו בה מים עמוקים. רובם הגדול לא הצליח והרטיב כהוגן את נעליו (גם נעלי "גורטקס" לא היו שורדות שם ...) והיתר פשוט נעזרו בי ובדימה שנחזיק להם (או להן) את הידיים והם ידלגו מעל סלעים חלקלקים בשלום (כל הכבוד לנו).

הפסקה בעינות פחם

לאחר הפסקה מאוד ארוכה - קיפלנו חזרה את כל הציוד/ביגוד ויצאנו לדרכנו.
ביציאה משמורת עינות פחם - סימון שביל הגולן דיי הלך לאיבוד. לאחר פנייה ימינה ומעבר שער נגד בקר, המשכנו ללכת וללכת ורק אחרי חצי ק"מ שמתי לב שמשהו כאן מסריח !!! היכן לעזאזל הסימון ???
עשינו אחורה פנה ונזכרנו באותם 2 מטיילים על היום הראשון שגם איבדו את סימון השביל כתוצאה מכך שהלכו עם ראש שפוף. הייתכן שגם אנו כבר מותשים ?
הגענו חזרה למיקום האחרון הידוע של השביל ושמנו לב כי אין כלל סימון בהמשך. ראינו שביל חדש שנוצר ע"י מטיילים אחרים והחלטנו לצעוד בו. הסתבר כי סימון שביל הגולן אכן הופיע בהמשך והוביל אותנו לאורך סוללת אבנים (שדיי הוסתרו ע"י צמחייה עבותה וקוצים דוקרניים) עד לחורבת פרג'.
אפשר לנשום לרווחה ...

הליכה בשדות (כל עוד לא ירד גשם לאחרונה) מאוד מרגיעה ומשרה תחושה כאילו אנו נמצאים בעולם אחר.
ניצלנו את תוואי השטח הקליל וטסנו לנו במרחבים עד שהגענו לחורבת פרג' (מקום מקסים).
לאחר כקילומטר - ציפה לנו מכשול נוסף בדמות תעלת מים עמוקים וללא אפשרות לקפץ מעל סלעים ולחצות אותה בשלום (קרי, עם נעליים יבשות).
עשינו חושבין והחלטנו לחצות את הנחל מצד ימין של התעלה ולהימנע מהמעבר הרטוב. אלא מה, המעבר בהמשך היה חסום עם גדר תיל דוקרנית ואימתנית. אני ודימה כבר היינו בסרט הזה ומצאנו פינה מאוד נוחה ונמוכה. התיקים נזרקו ראשונים לצד השני ואז שנינו קיפצנו זה אחרי זה מעל הגדר ובזאת תם לו עוד מכשול שצלחנו ללא פגע.

מעבר הנחל לפני התעלה המוצפת

שביל הגולן עבר בהמשך בצמוד לגדר (הסימון דיי דהוי על עמודי הגדרות) ואז טיפס למעלה על הסוללה כאשר מצד אחד נחל זורם ומהצד השני ים של קוצים. נחמד לא ?
בתוך השדות שכן לו פעם "אום-א-דנאניר" ומקום זה לא רע לעשות בו עצירה למנוחה.
היה קטע מאתגר לחצות את התעלה המוצפת. קצת לפני המפל - היינו צריכים לדלג מעל סלעים בודדים ואז לטפס לגדה השנייה ששם מצאנו מטיילים נוספים כמונו שעשו את שביל הגולן עם כל הבית על הגב.
היה שם גם מטייל שעשה מקטעי הליכה עם כלבתו האהובה (כל הכבוד לשניהם).

חציית התעלה לפני המפל

הגענו לכביש הגישה למושב "יונתן" אך לא היינו צריכים למלא שם מים והעדפנו להמשיך בדרכנו.
התחלנו לצעוד בהתחלה על הכביש ובהמשך על דרך אפר ובסוף הגענו לגן לאומי "גלגל רפאים".
ממבט מהאוויר אכן נראה כי היה כאן תופעת טבע מדהימה ועוצרת נשימה, אך בגובה העיניים זה היה נראה כמו "עוד" גל של אבנים.
מפאת חוסר הזמן, לא יצא לנו להיכנס לליבת האתר (בגל האבנים האמצעי ישנו קבר עתיק).
שביל הגולן לא בידיוק עובר דרכו וניתן להגיע אליו משביל היקפי או פשוט "לחתוך" דרך השדות בקו אווירי.

יצאנו מהגן הלאומי וההליכה פשוט לא נגמרה !
בעין א-פארס (מקום נחמד להפסקה) - עברנו את נחל דליות ופגשנו משפחה נחמדה שצעדה עד לכאן עם הכלב המשפחתי. מאוד כיף לי לראות רבבות מטיילים שפשוט אוהבים לטייל בארץ המדהימה שיש לנו.

אמרנו להם חג שמח והמשכנו להקפה של מאגר המים העצום, הלא הוא מאגר דליות.
בשלב מסויים עלינו על סוללת עפר וראינו מס' סוסים משוטטים להם בשטח הפראי (מחזה מאוד מרהיב).

סוסי פרא במרחבי מאגר דליות

חצינו את כביש 808 (שמוביל לקצרין) והמשכנו בצעידה המייאשת לעבר חניון דליות.
שביל הגולן עשה הקפה מלאה של חניון דליות (ניתן לקצר ולהגיע ישירות אחרי יום עמוס כמו שלנו), כאשר בנוף יש את ואדי נחל גמלא ושמורת הטבע הייחודית שנמצאת שם (בית גידול לנשרים שנמצאים בסכנת הכחדה).
לפי ספר שביל הגולן, אין מים בחניון דליות ואחת ההצעות היא לצעוד על השביל האדום עד לגן לאומי גמלא.
לאחר שאני ודימה ראינו כמה ארוך וקשה זה, ובמיוחד לאחר יום שלם של צעידה, אני טוען שזה ממש אבל ממש לא כדאי. במקרה של חוסר מים - עדיף לנסות לתפוס טרמפים (הלוך ושוב) לגן הלאומי גמלא.

זהו. הגענו סוף סוף לחניון דליות.
דימה החל במלאכת הקמת המאהל ואני הלכתי "לצוד" את הטמנת המים שעשינו מס' ימים קודם לכן.
אני חייב לציין שלמרות שהאיזור שבו הטמנו את המים - הפך עם הזמן למחראה הציבורית של כל העולם ואישתו, אף אחד לא נגע לנו בהטמנה. כל הכבוד לנו !!!
הורדתי את הסלעים והתחלתי לחפור ולחפור עד שמצאתי את מאגר המים הפרטי שלנו ולידו שקית ההפתעות - תפוחים, בורגול, דבש וחטיפי אנרגיה.

באותו הלילה חיכו לנו 2 הפתעות:
* אנו לא היינו היחידים שנשארו ללון בחניון דליות. ולא, אני ממש לא אוהב מוסיקה מזרחית בקולי קולות !
* היה צפי לגשם ומנסיון העבר, האוהל שלנו לא אטום למים

נקווה לטוב ...

סוף יום 3 !

מבחר תמונות מהיום השלישי של הטיול:

אני על כביש הצפון

אני בשמורת עינות פחם

סימון שביל הגולן שמוסתר כהוגן

אני והמקל המעוקם לפני חורבת פרג'

כלבה חמודה של אחד מהמטיילים שפגשנו

עין א-פארס

מאגר מים דליות

יום 2: קיבוץ אלרום - אלוני הבשן

איזה כיף סוף סוף לישון כמו מלך. אין הפרעות של יתושים עוקצניים, אין הפרעות של רכבים וצפירות והצעידה של אתמול עוד הוסיפה לשינה העמוקה שהייתי זקוק לה כ"כ. דימה יסכים איתי גם כן.

לאחר ארוחת בוקר מפנקת שכללה עוגיות כשרות לפסח, מקלוני גבינה (איך לא חשבתי על זה מקודם) וכוס חמימה של תה, קיפלנו את המאהל ויצאנו לדרכנו.
נק' עניין ראשונה היתה לאחר כשני קילומטרים - אנדרטת פלס"ר 7. במקום היו עשרות אוהלים של מטיילים וטוב שלא בחרנו ללון כאן כי לא היתה לנו הזדמנות פז לישון שנת ישרים עם כל הרעש מסביב.
מה שכן, ליד האנדרטה (מקום מועדף ללינה לפי ספר שביל הגולן) אכן נמצאת "מסעדת הדובדבן" ששם ניתן למלא מים לקראת יום המסלול הבא.

נגמ"ש באנדרטת פלס"ר 7

לאחר מס' צילומים של המקום, חזרנו לשביל והתחלנו בצעידה לעבר הר חרמונית.
גם כאן, כמו ביישוב "מג'דל שמס", משני צידי השביל היה פזור זבל תעשייתי מכל סוג ושוב פעם אני חושב לעצמי - "מה נסגר" עם האנשים בימינו !!!

הטיפוס להר החרמונית היה יותר חימום קל לקראת הדבר האמיתי בהמשך היום (הטיפוס על הר בנטל).
ראינו על הדרך מס' טנקים ישראליים שנשארו עוד ממלחמת יום הכיפורים, עדות לקרב העקוב מדם שהתחולל ברמת הגולן בין צבאות ישראל וסוריה. כמו כן, פגשנו זוג מטיילים מבוגרים וחביבים שעשו כמונו את שביל הגולן. כמה כיף זה להיפגש עם עוד אנשים שיש להם אותם רצונות ואותן חוויות כמו לך ...

תותח מתנייע על רכס החרמונית

השביל הגיע בהמשך לאנדרטת עז 77 (עמק הבכא). מקום זה הינו אתר מורשת צבאי ואזרחי ובתוכו מיצג קולי אודות הקרבות הנוראיים שהתחוללו כאן במלחמה.
עמק הבכא (כיום נקרא עמק הברכה) הינו המקום בו הצבא הישראלי, שהיה במיעוט זעום לעומת הצבא הסורי (שהצטייד בשלל פלאי הטכנולוגיה וכוח האדם המאומן) - הדף את הפולשים.
הסורים שהגיעו עם צבא עדיף (מאות טנקים + ארטילריה + כוחות מיוחדים), נתקלו בהתנגדות עיקשת מצד קומץ טנקים מגדוד 77 בפיקודו של אביגדור קהלני, והצבא הישראלי הראה לצבא הסורי "מהיכן משתין הדג".
עד היום מקום זה הינו אתר עלייה לרגל בכל קורס טנקיסטים ואני מאוד שמח שיצא לי לראות בפעם הראשונה את הגיזרה בה התחולל המפנה בגולן במלחמת יום הכיפורים.

אתר ההנצחה בעמק הבכא

לאחר המיצג הקולי (שלפי דעתי היה מאוד מרגש עד דמעות), חזרנו לשביל הגולן. מאתר ההנצחה - ירדנו לנחל ומשם התחלנו לשוטט להנאתנו בין הכרמים הרבים של קיבוץ "אלרום".
על הדרך אף פגשנו סבתא מבוגרת שעשתה חלק משביל הגולן. פשוט היה מדהים לראות איך אישה בגילה מצליחה לשים תרמיל על הגב ועם 2 מקלות הליכה לעשות קטעים שלנו כצעירים הם יחסית קשים לצעידה.
כל הכבוד לה ...

בהמשך הגענו ל- "באב אל-הווא" (מקום נחמד לעצירה והתרעננות לפני הטיפוס להר בנטל).
במקום ישנם שרידים של יישוב קדום וצמחייה ירוקה ונעימה. כמו כן, ישנה תצפית מרהיבה אל עבר מאגר מים עצום שנקרא - מאגר "בנטל", השייך לקיבוץ "מרום גולן".

מבט אל הר בנטל

את הטיפוס להר בנטל עשינו על דרך אדומה, שהתבררה כלא מפחידה כלל וכלל.
ישנו פתגם אשר אומר: "ההר הוליד עכבר". בהתחלה חששנו שהטיפוס יהיה קשה ומעייף, אך תיאוריה ומציאות לחוד - הטיפוס הצריך מעט מאמץ, אך אני ודימה, שועלי טיולים מנוסים - שרפנו את הדרך וחיש מהר הגענו לפיסגה.
בפיסגת הר בנטל - יש מערכת שלמה של ביצורים (בונקרים, תעלות לחימה ועמדות מקלעים). מאוד מרשים.

את הפסקת הצהריים עשינו בבית קפה "קופי ענאן" המפורסם. אין כמו נס על חלב כאשר בחוץ מעונן ומשתוללת לה מיני סופה עם רוחות מקפיאות.
מים לא היינו צריכים למלא כי בקושי שתינו (מז"א הקריר לא ייבש כ"כ), ולכן התמתחנו וחזרנו חזרה לעשות את הדבר הכי טוב שאנו יודעים לעשות והוא לצעוד !

בירידה מקופי ענאן ישנו מיצג נחמד של פסלים ממתכת ממוחזרת. אני הצטלמתי ליד פסל מאוד מפחיד של הנוסע השמיני ...
מה שכן, הסימון ביציאה מהמתחם מאוד לקוי - יש לצעוד בירידה לכיוון החנייה התחתונה-שמאלית ורק בסופה ניתן לראות סימון ראשון של שביל הגולן. שרפנו על החיפוש הזה לא מעט זמן ...

אני ליד הנוסע השמיני בפיסגת הר בנטל

הירידה מהבנטל זכורה טוב מאוד לברכיים שלי. אומנם היא לא היתה ארוכה, אך העומס אחרי יומיים אינטנסיביים בשטח כבר אותת לגוף שצריך מנוחה.
לאחר הירידה, נכנסנו למרחבים עצומים של שמורת הר בנטל/אביטל. המקום בעונה הזאת מאוד פורח עם שלל פרחים וצמחים ירוקים.

המשך הדרך הובילה בין מעברי בקר מסוגים שונים עד שהגענו לחניון "עין זיוון".
היות ורצינו להצטייד טרם ההגעה לאלוני הבשן, נכנסנו ליישוב וצעדנו בכביש הראשי מעלה מעלה עד שמצאנו מצד שמאל בניין גדול (יחסית) ובקומה התחתונה היתה ממוקמת המכולת.
עשינו קניות ליום-יומיים הקרובים (חשיבה נכונה) וכן התפנקנו על ארוחת צהריים מפוצצת מפני שהיתה לפנינו עוד דרך יחסית ארוכה ורצינו למלא את מאגרי הדלק של הגוף.

בחניון עין זיוון ישנה אנדרטה לזכר גדוד סיור מס' 134. דיי חביב, אך לא היה זמן לחקור את המקום.
התחלנו בצעידה לעבר הר בני-רסן וטורבינות הרוח המפורסמות כבר נראו באופק. על הדרך מצאנו את
"עין מוקש" שהיה למעשה בור ובו מים אדומים (אגדה מספרת כי כל הדם של אלו שדרכו על מוקשים באיזור הצטבר למאגר עצום זה).

עין מוקש

השביל חצה את כביש 98 ומיד פנה ימינה בעלייה תלולה אך קצרה לעבר פיסגת הר בני-רסן.
הרוח החזקה כבר הורגשה בגופינו ואפשר היה להבין למה בחרו דווקא בהר זה בכדי להציב טורבינות רוח.
כמו כן, מרחוק לא היה נראה שמהירות סיבוב הרוטורים היתה גבוהה למדי, מה שהסתבר כשגיאה כאשר עמדנו מתחת לדבר העצום הזה והרגשנו כמה חזק ומהיר הרוטור של כ"א מהטורבינות.

טורבינות רוח על הר בני-רסן

טוב שמתכנני שביל הגולן הסיטו את תוואי השביל שעובר כעת בתוך חורשת יער (במקום בהליכה לאורך כביש 98 עד אלוני הבשן ומעבר לכך).
הליכה נינוחה בתוך שמורת רכס בשנית, כאשר משמאלנו מתנוסס הר "קורטם" ובהמשך גם הר "חוזק" המפורסם (שעל פיסגתו נמצא בסיס צבאי שניתן למלא בו מים) ואנו כבר בפתחו של היישוב אלוני הבשן.
פנינו שמאלה לכביש אספלט משובש בסימו"ש ירוק והתחלנו בטיפוס דיי ארוך. על הדרך פגשנו 3 מטיילי יום עם תרמילים קטנים וקלים ועשינו מולם מיני מירוץ. אל דאגה, בסוף עקפנו אותם ולא ראינו אותם יותר.

ההליכה בתוך שמורת טבע ג'ואיזה היתה כבר מעייפת (ככה זה כשמחברים 3 מקטעי הליכה ביום אחד !).
כל הזמן חשבנו שאוטו-טו זה נגמר, אבל התאכזבנו כל פעם מחדש. הרגליים כבר אמרו את שלהם והתחילו לכאוב בצורה לא נעימה.
בשלב כלשהו הגענו לצומת T על דרך אפר לבנה. אנו פנינו ימינה לכיוון אלוני הבשן ולאחר כ- 2 ק"מ הגענו לשער צדדי של היישוב. אני חייב לציין שמאוד התאכזבתי ממלאך שביל בשם "אמיר דובדבני".
ספר שביל הגולן מאוד שיבח אותו, רק חבל שכמעט בלתי אפשרי להשיג אותו לאורך כל שעות היום
(או שהוא לא עונה, או שהוא עונה ושואל אם זה עניין של חיים או מוות ואז מנתק בפרצוף !).
לי היה קטע מעצבן איתו - רציתי לשאול אם ניתן ללון בחצר שלו (ועל הדרך למלא מים, כי לא ידענו היכן ניתן לעשות זאת שם) והוא דחה את בקשתי על הסף כששמע שאני לא בידיוק איש שומר מסורת. לפי דעתי הוא פשוט התנהג בגזענות וצריך להורידו מרשימות המלאכים לאלתר !!!

מה שכן, אני חייב לציין שיש מלאך שביל אחר הראוי לשבח (אסף פרלמן) אשר אף חזר אלי פעמיים כאשר התקשרתי אליו והוא לא היה זמין, אך בסופו של דבר לא נעזרנו בשירותיו והסתדרנו בעצמנו כמו גדולים.

שמנו את המאהל שלנו על הדשא, ליד גן המשחקים. במקום היה עוד אוהל ובלילה גם הצטרפו עוד מס' אנשים, ואנו נשמנו לרווחה (נאמר לנו כי אסור לשים במקום זה מאהל).

השעה היתה כבר מאוחרת. הקמנו מאהל וארוחת ערב חיש מהר (אורז עם קבנוס ...).
דימה הדביק את הנעל שנפתחה לו בתחילת הבוקר ואני בינתיים הלכתי לעשות כביסה בשירותים שהיו צמודים למקום.
הלילה היה מאוד מאוד קריר וטיפות טל החלו מטפטפות בתוך האוהל (לא אטים למים) ומרטיבות את השק"שים שלנו. לא משהו שנרצה לזכור לטובה.

סוף יום שני !

מבחר תמונות מהיום השני של הטיול:

אני על רכס הר חרמונית

עמק הבכא

אני ליד תותח ישראלי

טנק באנדרטת עז 77

תעלה נגד טנקים

אני בפיסגת הר בנטל

טנק שומם בשדות

אני בפיסגת הר בני-רסן