Tramping in Israel: יום 2: קיבוץ אלרום

איזה כיף סוף סוף לישון כמו מלך. אין הפרעות של יתושים עוקצניים, אין הפרעות של רכבים וצפירות והצעידה של אתמול עוד הוסיפה לשינה העמוקה שהייתי זקוק לה כ"כ. דימה יסכים איתי גם כן.

לאחר ארוחת בוקר מפנקת שכללה עוגיות כשרות לפסח, מקלוני גבינה (איך לא חשבתי על זה מקודם) וכוס חמימה של תה, קיפלנו את המאהל ויצאנו לדרכנו.
נק' עניין ראשונה היתה לאחר כשני קילומטרים - אנדרטת פלס"ר 7. במקום היו עשרות אוהלים של מטיילים וטוב שלא בחרנו ללון כאן כי לא היתה לנו הזדמנות פז לישון שנת ישרים עם כל הרעש מסביב.
מה שכן, ליד האנדרטה (מקום מועדף ללינה לפי ספר שביל הגולן) אכן נמצאת "מסעדת הדובדבן" ששם ניתן למלא מים לקראת יום המסלול הבא.

נגמ"ש באנדרטת פלס"ר 7

לאחר מס' צילומים של המקום, חזרנו לשביל והתחלנו בצעידה לעבר הר חרמונית.
גם כאן, כמו ביישוב "מג'דל שמס", משני צידי השביל היה פזור זבל תעשייתי מכל סוג ושוב פעם אני חושב לעצמי - "מה נסגר" עם האנשים בימינו !!!

הטיפוס להר החרמונית היה יותר חימום קל לקראת הדבר האמיתי בהמשך היום (הטיפוס על הר בנטל).
ראינו על הדרך מס' טנקים ישראליים שנשארו עוד ממלחמת יום הכיפורים, עדות לקרב העקוב מדם שהתחולל ברמת הגולן בין צבאות ישראל וסוריה. כמו כן, פגשנו זוג מטיילים מבוגרים וחביבים שעשו כמונו את שביל הגולן. כמה כיף זה להיפגש עם עוד אנשים שיש להם אותם רצונות ואותן חוויות כמו לך ...

תותח מתנייע על רכס החרמונית

השביל הגיע בהמשך לאנדרטת עז 77 (עמק הבכא). מקום זה הינו אתר מורשת צבאי ואזרחי ובתוכו מיצג קולי אודות הקרבות הנוראיים שהתחוללו כאן במלחמה.
עמק הבכא (כיום נקרא עמק הברכה) הינו המקום בו הצבא הישראלי, שהיה במיעוט זעום לעומת הצבא הסורי (שהצטייד בשלל פלאי הטכנולוגיה וכוח האדם המאומן) - הדף את הפולשים.
הסורים שהגיעו עם צבא עדיף (מאות טנקים + ארטילריה + כוחות מיוחדים), נתקלו בהתנגדות עיקשת מצד קומץ טנקים מגדוד 77 בפיקודו של אביגדור קהלני, והצבא הישראלי הראה לצבא הסורי "מהיכן משתין הדג".
עד היום מקום זה הינו אתר עלייה לרגל בכל קורס טנקיסטים ואני מאוד שמח שיצא לי לראות בפעם הראשונה את הגיזרה בה התחולל המפנה בגולן במלחמת יום הכיפורים.

אתר ההנצחה בעמק הבכא

לאחר המיצג הקולי (שלפי דעתי היה מאוד מרגש עד דמעות), חזרנו לשביל הגולן. מאתר ההנצחה - ירדנו לנחל ומשם התחלנו לשוטט להנאתנו בין הכרמים הרבים של קיבוץ "אלרום".
על הדרך אף פגשנו סבתא מבוגרת שעשתה חלק משביל הגולן. פשוט היה מדהים לראות איך אישה בגילה מצליחה לשים תרמיל על הגב ועם 2 מקלות הליכה לעשות קטעים שלנו כצעירים הם יחסית קשים לצעידה.
כל הכבוד לה ...

בהמשך הגענו ל- "באב אל-הווא" (מקום נחמד לעצירה והתרעננות לפני הטיפוס להר בנטל).
במקום ישנם שרידים של יישוב קדום וצמחייה ירוקה ונעימה. כמו כן, ישנה תצפית מרהיבה אל עבר מאגר מים עצום שנקרא - מאגר "בנטל", השייך לקיבוץ "מרום גולן".

מבט אל הר בנטל

את הטיפוס להר בנטל עשינו על דרך אדומה, שהתבררה כלא מפחידה כלל וכלל.
ישנו פתגם אשר אומר: "ההר הוליד עכבר". בהתחלה חששנו שהטיפוס יהיה קשה ומעייף, אך תיאוריה ומציאות לחוד - הטיפוס הצריך מעט מאמץ, אך אני ודימה, שועלי טיולים מנוסים - שרפנו את הדרך וחיש מהר הגענו לפיסגה.
בפיסגת הר בנטל - יש מערכת שלמה של ביצורים (בונקרים, תעלות לחימה ועמדות מקלעים). מאוד מרשים.

את הפסקת הצהריים עשינו בבית קפה "קופי ענאן" המפורסם. אין כמו נס על חלב כאשר בחוץ מעונן ומשתוללת לה מיני סופה עם רוחות מקפיאות.
מים לא היינו צריכים למלא כי בקושי שתינו (מז"א הקריר לא ייבש כ"כ), ולכן התמתחנו וחזרנו חזרה לעשות את הדבר הכי טוב שאנו יודעים לעשות והוא לצעוד !

בירידה מקופי ענאן ישנו מיצג נחמד של פסלים ממתכת ממוחזרת. אני הצטלמתי ליד פסל מאוד מפחיד של הנוסע השמיני ...
מה שכן, הסימון ביציאה מהמתחם מאוד לקוי - יש לצעוד בירידה לכיוון החנייה התחתונה-שמאלית ורק בסופה ניתן לראות סימון ראשון של שביל הגולן. שרפנו על החיפוש הזה לא מעט זמן ...


אני ליד הנוסע השמיני בפיסגת הר בנטל

הירידה מהבנטל זכורה טוב מאוד לברכיים שלי. אומנם היא לא היתה ארוכה, אך העומס אחרי יומיים אינטנסיביים בשטח כבר אותת לגוף שצריך מנוחה.
לאחר הירידה, נכנסנו למרחבים עצומים של שמורת הר בנטל/אביטל. המקום בעונה הזאת מאוד פורח עם שלל פרחים וצמחים ירוקים.

המשך הדרך הובילה בין מעברי בקר מסוגים שונים עד שהגענו לחניון "עין זיוון".
היות ורצינו להצטייד טרם ההגעה לאלוני הבשן, נכנסנו ליישוב וצעדנו בכביש הראשי מעלה מעלה עד שמצאנו מצד שמאל בניין גדול (יחסית) ובקומה התחתונה היתה ממוקמת המכולת.
עשינו קניות ליום-יומיים הקרובים (חשיבה נכונה) וכן התפנקנו על ארוחת צהריים מפוצצת מפני שהיתה לפנינו עוד דרך יחסית ארוכה ורצינו למלא את מאגרי הדלק של הגוף.

בחניון עין זיוון ישנה אנדרטה לזכר גדוד סיור מס' 134. דיי חביב, אך לא היה זמן לחקור את המקום.
התחלנו בצעידה לעבר הר בני-רסן וטורבינות הרוח המפורסמות כבר נראו באופק. על הדרך מצאנו את
"עין מוקש" שהיה למעשה בור ובו מים אדומים (אגדה מספרת כי כל הדם של אלו שדרכו על מוקשים באיזור הצטבר למאגר עצום זה).

עין מוקש

השביל חצה את כביש 98 ומיד פנה ימינה בעלייה תלולה אך קצרה לעבר פיסגת הר בני-רסן.
הרוח החזקה כבר הורגשה בגופינו ואפשר היה להבין למה בחרו דווקא בהר זה בכדי להציב טורבינות רוח.
כמו כן, מרחוק לא היה נראה שמהירות סיבוב הרוטורים היתה גבוהה למדי, מה שהסתבר כשגיאה כאשר עמדנו מתחת לדבר העצום הזה והרגשנו כמה חזק ומהיר הרוטור של כ"א מהטורבינות.

טורבינות רוח על הר בני-רסן

טוב שמתכנני שביל הגולן הסיטו את תוואי השביל שעובר כעת בתוך חורשת יער (במקום בהליכה לאורך כביש 98 עד אלוני הבשן ומעבר לכך).
הליכה נינוחה בתוך שמורת רכס בשנית, כאשר משמאלנו מתנוסס הר "קורטם" ובהמשך גם הר "חוזק" המפורסם (שעל פיסגתו נמצא בסיס צבאי שניתן למלא בו מים) ואנו כבר בפתחו של היישוב אלוני הבשן.
פנינו שמאלה לכביש אספלט משובש בסימו"ש ירוק והתחלנו בטיפוס דיי ארוך. על הדרך פגשנו 3 מטיילי יום עם תרמילים קטנים וקלים ועשינו מולם מיני מירוץ. אל דאגה, בסוף עקפנו אותם ולא ראינו אותם יותר.

ההליכה בתוך שמורת טבע ג'ואיזה היתה כבר מעייפת (ככה זה כשמחברים 3 מקטעי הליכה ביום אחד !).
כל הזמן חשבנו שאוטו-טו זה נגמר, אבל התאכזבנו כל פעם מחדש. הרגליים כבר אמרו את שלהם והתחילו לכאוב בצורה לא נעימה.
בשלב כלשהו הגענו לצומת T על דרך אפר לבנה. אנו פנינו ימינה לכיוון אלוני הבשן ולאחר כ- 2 ק"מ הגענו לשער צדדי של היישוב. אני חייב לציין שמאוד התאכזבתי ממלאך שביל בשם "אמיר דובדבני".
ספר שביל הגולן מאוד שיבח אותו, רק חבל שכמעט בלתי אפשרי להשיג אותו לאורך כל שעות היום
(או שהוא לא עונה, או שהוא עונה ושואל אם זה עניין של חיים או מוות ואז מנתק בפרצוף !).
לי היה קטע מעצבן איתו - רציתי לשאול אם ניתן ללון בחצר שלו (ועל הדרך למלא מים, כי לא ידענו היכן ניתן לעשות זאת שם) והוא דחה את בקשתי על הסף כששמע שאני לא בידיוק איש שומר מסורת. לפי דעתי הוא פשוט התנהג בגזענות וצריך להורידו מרשימות המלאכים לאלתר !!!

מה שכן, אני חייב לציין שיש מלאך שביל אחר הראוי לשבח (אסף פרלמן) אשר אף חזר אלי פעמיים כאשר התקשרתי אליו והוא לא היה זמין, אך בסופו של דבר לא נעזרנו בשירותיו והסתדרנו בעצמנו כמו גדולים.

שמנו את המאהל שלנו על הדשא, ליד גן המשחקים. במקום היה עוד אוהל ובלילה גם הצטרפו עוד מס' אנשים, ואנו נשמנו לרווחה (נאמר לנו כי אסור לשים במקום זה מאהל).

השעה היתה כבר מאוחרת. הקמנו מאהל וארוחת ערב חיש מהר (אורז עם קבנוס ...).
דימה הדביק את הנעל שנפתחה לו בתחילת הבוקר ואני בינתיים הלכתי לעשות כביסה בשירותים שהיו צמודים למקום.
הלילה היה מאוד מאוד קריר וטיפות טל החלו מטפטפות בתוך האוהל (לא אטים למים) ומרטיבות את השק"שים שלנו. לא משהו שנרצה לזכור לטובה.

סוף יום שני !

מבחר תמונות מהיום השני של הטיול: