היה זה אחד הלילות המאוד רטובים שחוויתי בחיים. היתה כמות עצומה של טל בלילה שכיסתה את הכל - החל מהתיקים והאוהל הרטובים ועד השק"שים שקיבלו מנה הגונה של מים.
מאוד עזר לנו בית הכנסת שהיה פתוח - שירותים צמודים עם כיור ומים זורמים. לפחות משהו טוב היה כאן.
התארגנו מהר ויצאנו לדרכנו, כאשר בכניסה הצדדית שממנה הגענו יום קודם לכן כבר התגודדו רבבות של מטיילי-יום. כנראה שהיתה במקום צעדה מתוכננת אם הם הצליחו לארגן כמות אדירה כזו של משפחות.
יצאנו מהשער וצעדנו 2 ק"מ חזרה לשביל הגולן. משם המשכנו שוב בתוואי החדש (שכבר לא עובר בצמוד לכביש 98, אך מצד שני לא נכנס לעין ג'ואיזה המפורסם) כאשר בחוץ הכל פורח וירוק.
ראינו על הדרך מתקן קידוח ענקי של מקורות ובהמשך צעדנו בשביל מאוד נוח שהוביל לחורבת חושניה.
מקום זה מאוד מפורסם הודות למסגד הממוקם ממש על כביש הצפון (הלא הוא כביש מס' 98).
בחורבת חושניה עשינו הפסקה קלילה של קבנוס, חמאת בוטנים ושלל פירות יבשים (נותן המון אנרגיה להמשך).
מחורבת חושנייה הלכו בתוך מרחבי שדות אינסופיים. ישנו באיזור גם חלקת מיגון נגד זאבים (משהו בסגנון של רשת אוסטרלית עם חפירת יסודות בעומק האדמה).
יצא לנו לראות מס' תעלות נ"ט (נגד טנקים) שהסורים חפרו כנגד השיריון הישראלי וגם לצעוד על החוד (קצה) של מס' סוללות. היה מאתגר אני חייב לציין ...
היה זה יום לא כ"כ חמים ואנו העדפנו לא לסטות מהדרך לצורך מילוי מים ביישוב "קשת", וטוב שכך !
לפי המפה היה נראה כי יש שביל גישה המוביל ליישוב ואז ישנו שביל נוסף המחזיר אותנו חזרה לנק' אחרת ורחוקה יותר על השביל. אלא מה, אנו צעדנו וצעדנו ולא מצאנו אף אחד מהשבילים הללו (הכל היה מגודר) והיה נראה כי צריך לצעוד כ- 3 ק"מ עד היישוב ואז עוד 3 ק"מ חזרה לנק' ההתחלה. למה לנו ???
המשכנו עם התוכנית המקורית והגענו עד עינות פחם עם שלל הנחלים השוצפים עם מים זכים וקרירים.
באחד הפניות כנראה שלא שמתי לב ועיקמתי כהוגן את מקל ההליכה האהוב עלי. כמה חבל ...
באחד מיובליו של עינות פחם - החלטנו לעשות הפסקת צהריים. התמקמנו לנו במקום אסטרטגי, הוצאנו לייבוש את כל הציוד והביגוד הרטוב (בגדים, שק"שים וכו') ותלינו אותם על חלק מגדרות התיל שהיו לידנו.
המים של הנחל שימשו אותנו להכנת תה + מים למקרה חירום (היות שלא ביצענו סטייה למילוי מים ביישוב "קשת"). היה פשוט מעשה חכם אני חייב לציין.
תו"כ המנוחה - ראינו מס' מטיילים שניסו לדלג מעל מס' סלעים ולחצות תעלה שזרמו בה מים עמוקים. רובם הגדול לא הצליח והרטיב כהוגן את נעליו (גם נעלי "גורטקס" לא היו שורדות שם ...) והיתר פשוט נעזרו בי ובדימה שנחזיק להם (או להן) את הידיים והם ידלגו מעל סלעים חלקלקים בשלום (כל הכבוד לנו).
לאחר הפסקה מאוד ארוכה - קיפלנו חזרה את כל הציוד/ביגוד ויצאנו לדרכנו.
ביציאה משמורת עינות פחם - סימון שביל הגולן דיי הלך לאיבוד. לאחר פנייה ימינה ומעבר שער נגד בקר, המשכנו ללכת וללכת ורק אחרי חצי ק"מ שמתי לב שמשהו כאן מסריח !!! היכן לעזאזל הסימון ???
עשינו אחורה פנה ונזכרנו באותם 2 מטיילים על היום הראשון שגם איבדו את סימון השביל כתוצאה מכך שהלכו עם ראש שפוף. הייתכן שגם אנו כבר מותשים ?
הגענו חזרה למיקום האחרון הידוע של השביל ושמנו לב כי אין כלל סימון בהמשך. ראינו שביל חדש שנוצר ע"י מטיילים אחרים והחלטנו לצעוד בו. הסתבר כי סימון שביל הגולן אכן הופיע בהמשך והוביל אותנו לאורך סוללת אבנים (שדיי הוסתרו ע"י צמחייה עבותה וקוצים דוקרניים) עד לחורבת פרג'.
אפשר לנשום לרווחה ...
הליכה בשדות (כל עוד לא ירד גשם לאחרונה) מאוד מרגיעה ומשרה תחושה כאילו אנו נמצאים בעולם אחר.
ניצלנו את תוואי השטח הקליל וטסנו לנו במרחבים עד שהגענו לחורבת פרג' (מקום מקסים).
לאחר כקילומטר - ציפה לנו מכשול נוסף בדמות תעלת מים עמוקים וללא אפשרות לקפץ מעל סלעים ולחצות אותה בשלום (קרי, עם נעליים יבשות).
עשינו חושבין והחלטנו לחצות את הנחל מצד ימין של התעלה ולהימנע מהמעבר הרטוב. אלא מה, המעבר בהמשך היה חסום עם גדר תיל דוקרנית ואימתנית. אני ודימה כבר היינו בסרט הזה ומצאנו פינה מאוד נוחה ונמוכה. התיקים נזרקו ראשונים לצד השני ואז שנינו קיפצנו זה אחרי זה מעל הגדר ובזאת תם לו עוד מכשול שצלחנו ללא פגע.
שביל הגולן עבר בהמשך בצמוד לגדר (הסימון דיי דהוי על עמודי הגדרות) ואז טיפס למעלה על הסוללה כאשר מצד אחד נחל זורם ומהצד השני ים של קוצים. נחמד לא ?
בתוך השדות שכן לו פעם "אום-א-דנאניר" ומקום זה לא רע לעשות בו עצירה למנוחה.
היה קטע מאתגר לחצות את התעלה המוצפת. קצת לפני המפל - היינו צריכים לדלג מעל סלעים בודדים ואז לטפס לגדה השנייה ששם מצאנו מטיילים נוספים כמונו שעשו את שביל הגולן עם כל הבית על הגב.
היה שם גם מטייל שעשה מקטעי הליכה עם כלבתו האהובה (כל הכבוד לשניהם).
הגענו לכביש הגישה למושב "יונתן" אך לא היינו צריכים למלא שם מים והעדפנו להמשיך בדרכנו.
התחלנו לצעוד בהתחלה על הכביש ובהמשך על דרך אפר ובסוף הגענו לגן לאומי "גלגל רפאים".
ממבט מהאוויר אכן נראה כי היה כאן תופעת טבע מדהימה ועוצרת נשימה, אך בגובה העיניים זה היה נראה כמו "עוד" גל של אבנים.
מפאת חוסר הזמן, לא יצא לנו להיכנס לליבת האתר (בגל האבנים האמצעי ישנו קבר עתיק).
שביל הגולן לא בידיוק עובר דרכו וניתן להגיע אליו משביל היקפי או פשוט "לחתוך" דרך השדות בקו אווירי.
יצאנו מהגן הלאומי וההליכה פשוט לא נגמרה !
בעין א-פארס (מקום נחמד להפסקה) - עברנו את נחל דליות ופגשנו משפחה נחמדה שצעדה עד לכאן עם הכלב המשפחתי. מאוד כיף לי לראות רבבות מטיילים שפשוט אוהבים לטייל בארץ המדהימה שיש לנו.
אמרנו להם חג שמח והמשכנו להקפה של מאגר המים העצום, הלא הוא מאגר דליות.
בשלב מסויים עלינו על סוללת עפר וראינו מס' סוסים משוטטים להם בשטח הפראי (מחזה מאוד מרהיב).
חצינו את כביש 808 (שמוביל לקצרין) והמשכנו בצעידה המייאשת לעבר חניון דליות.
שביל הגולן עשה הקפה מלאה של חניון דליות (ניתן לקצר ולהגיע ישירות אחרי יום עמוס כמו שלנו), כאשר בנוף יש את ואדי נחל גמלא ושמורת הטבע הייחודית שנמצאת שם (בית גידול לנשרים שנמצאים בסכנת הכחדה).
לפי ספר שביל הגולן, אין מים בחניון דליות ואחת ההצעות היא לצעוד על השביל האדום עד לגן לאומי גמלא.
לאחר שאני ודימה ראינו כמה ארוך וקשה זה, ובמיוחד לאחר יום שלם של צעידה, אני טוען שזה ממש אבל ממש לא כדאי. במקרה של חוסר מים - עדיף לנסות לתפוס טרמפים (הלוך ושוב) לגן הלאומי גמלא.
זהו. הגענו סוף סוף לחניון דליות.
דימה החל במלאכת הקמת המאהל ואני הלכתי "לצוד" את הטמנת המים שעשינו מס' ימים קודם לכן.
אני חייב לציין שלמרות שהאיזור שבו הטמנו את המים - הפך עם הזמן למחראה הציבורית של כל העולם ואישתו, אף אחד לא נגע לנו בהטמנה. כל הכבוד לנו !!!
הורדתי את הסלעים והתחלתי לחפור ולחפור עד שמצאתי את מאגר המים הפרטי שלנו ולידו שקית ההפתעות - תפוחים, בורגול, דבש וחטיפי אנרגיה.
באותו הלילה חיכו לנו 2 הפתעות:
* אנו לא היינו היחידים שנשארו ללון בחניון דליות. ולא, אני ממש לא אוהב מוסיקה מזרחית בקולי קולות !
* היה צפי לגשם ומנסיון העבר, האוהל שלנו לא אטום למים
נקווה לטוב ...
סוף יום 3 !
מבחר תמונות מהיום השלישי של הטיול:
מאוד עזר לנו בית הכנסת שהיה פתוח - שירותים צמודים עם כיור ומים זורמים. לפחות משהו טוב היה כאן.
התארגנו מהר ויצאנו לדרכנו, כאשר בכניסה הצדדית שממנה הגענו יום קודם לכן כבר התגודדו רבבות של מטיילי-יום. כנראה שהיתה במקום צעדה מתוכננת אם הם הצליחו לארגן כמות אדירה כזו של משפחות.
יצאנו מהשער וצעדנו 2 ק"מ חזרה לשביל הגולן. משם המשכנו שוב בתוואי החדש (שכבר לא עובר בצמוד לכביש 98, אך מצד שני לא נכנס לעין ג'ואיזה המפורסם) כאשר בחוץ הכל פורח וירוק.
ראינו על הדרך מתקן קידוח ענקי של מקורות ובהמשך צעדנו בשביל מאוד נוח שהוביל לחורבת חושניה.
מקום זה מאוד מפורסם הודות למסגד הממוקם ממש על כביש הצפון (הלא הוא כביש מס' 98).
בחורבת חושניה עשינו הפסקה קלילה של קבנוס, חמאת בוטנים ושלל פירות יבשים (נותן המון אנרגיה להמשך).
 |
| מסגד בחורבת חושנייה |
יצא לנו לראות מס' תעלות נ"ט (נגד טנקים) שהסורים חפרו כנגד השיריון הישראלי וגם לצעוד על החוד (קצה) של מס' סוללות. היה מאתגר אני חייב לציין ...
 |
| אני לפני תעלה נגד טנקים |
לפי המפה היה נראה כי יש שביל גישה המוביל ליישוב ואז ישנו שביל נוסף המחזיר אותנו חזרה לנק' אחרת ורחוקה יותר על השביל. אלא מה, אנו צעדנו וצעדנו ולא מצאנו אף אחד מהשבילים הללו (הכל היה מגודר) והיה נראה כי צריך לצעוד כ- 3 ק"מ עד היישוב ואז עוד 3 ק"מ חזרה לנק' ההתחלה. למה לנו ???
המשכנו עם התוכנית המקורית והגענו עד עינות פחם עם שלל הנחלים השוצפים עם מים זכים וקרירים.
באחד הפניות כנראה שלא שמתי לב ועיקמתי כהוגן את מקל ההליכה האהוב עלי. כמה חבל ...
באחד מיובליו של עינות פחם - החלטנו לעשות הפסקת צהריים. התמקמנו לנו במקום אסטרטגי, הוצאנו לייבוש את כל הציוד והביגוד הרטוב (בגדים, שק"שים וכו') ותלינו אותם על חלק מגדרות התיל שהיו לידנו.
המים של הנחל שימשו אותנו להכנת תה + מים למקרה חירום (היות שלא ביצענו סטייה למילוי מים ביישוב "קשת"). היה פשוט מעשה חכם אני חייב לציין.
תו"כ המנוחה - ראינו מס' מטיילים שניסו לדלג מעל מס' סלעים ולחצות תעלה שזרמו בה מים עמוקים. רובם הגדול לא הצליח והרטיב כהוגן את נעליו (גם נעלי "גורטקס" לא היו שורדות שם ...) והיתר פשוט נעזרו בי ובדימה שנחזיק להם (או להן) את הידיים והם ידלגו מעל סלעים חלקלקים בשלום (כל הכבוד לנו).
 |
| הפסקה בעינות פחם |
ביציאה משמורת עינות פחם - סימון שביל הגולן דיי הלך לאיבוד. לאחר פנייה ימינה ומעבר שער נגד בקר, המשכנו ללכת וללכת ורק אחרי חצי ק"מ שמתי לב שמשהו כאן מסריח !!! היכן לעזאזל הסימון ???
עשינו אחורה פנה ונזכרנו באותם 2 מטיילים על היום הראשון שגם איבדו את סימון השביל כתוצאה מכך שהלכו עם ראש שפוף. הייתכן שגם אנו כבר מותשים ?
הגענו חזרה למיקום האחרון הידוע של השביל ושמנו לב כי אין כלל סימון בהמשך. ראינו שביל חדש שנוצר ע"י מטיילים אחרים והחלטנו לצעוד בו. הסתבר כי סימון שביל הגולן אכן הופיע בהמשך והוביל אותנו לאורך סוללת אבנים (שדיי הוסתרו ע"י צמחייה עבותה וקוצים דוקרניים) עד לחורבת פרג'.
אפשר לנשום לרווחה ...
הליכה בשדות (כל עוד לא ירד גשם לאחרונה) מאוד מרגיעה ומשרה תחושה כאילו אנו נמצאים בעולם אחר.
ניצלנו את תוואי השטח הקליל וטסנו לנו במרחבים עד שהגענו לחורבת פרג' (מקום מקסים).
לאחר כקילומטר - ציפה לנו מכשול נוסף בדמות תעלת מים עמוקים וללא אפשרות לקפץ מעל סלעים ולחצות אותה בשלום (קרי, עם נעליים יבשות).
עשינו חושבין והחלטנו לחצות את הנחל מצד ימין של התעלה ולהימנע מהמעבר הרטוב. אלא מה, המעבר בהמשך היה חסום עם גדר תיל דוקרנית ואימתנית. אני ודימה כבר היינו בסרט הזה ומצאנו פינה מאוד נוחה ונמוכה. התיקים נזרקו ראשונים לצד השני ואז שנינו קיפצנו זה אחרי זה מעל הגדר ובזאת תם לו עוד מכשול שצלחנו ללא פגע.
 |
| מעבר הנחל לפני התעלה המוצפת |
בתוך השדות שכן לו פעם "אום-א-דנאניר" ומקום זה לא רע לעשות בו עצירה למנוחה.
היה קטע מאתגר לחצות את התעלה המוצפת. קצת לפני המפל - היינו צריכים לדלג מעל סלעים בודדים ואז לטפס לגדה השנייה ששם מצאנו מטיילים נוספים כמונו שעשו את שביל הגולן עם כל הבית על הגב.
היה שם גם מטייל שעשה מקטעי הליכה עם כלבתו האהובה (כל הכבוד לשניהם).
 |
| חציית התעלה לפני המפל |
התחלנו לצעוד בהתחלה על הכביש ובהמשך על דרך אפר ובסוף הגענו לגן לאומי "גלגל רפאים".
ממבט מהאוויר אכן נראה כי היה כאן תופעת טבע מדהימה ועוצרת נשימה, אך בגובה העיניים זה היה נראה כמו "עוד" גל של אבנים.
מפאת חוסר הזמן, לא יצא לנו להיכנס לליבת האתר (בגל האבנים האמצעי ישנו קבר עתיק).
שביל הגולן לא בידיוק עובר דרכו וניתן להגיע אליו משביל היקפי או פשוט "לחתוך" דרך השדות בקו אווירי.
יצאנו מהגן הלאומי וההליכה פשוט לא נגמרה !
בעין א-פארס (מקום נחמד להפסקה) - עברנו את נחל דליות ופגשנו משפחה נחמדה שצעדה עד לכאן עם הכלב המשפחתי. מאוד כיף לי לראות רבבות מטיילים שפשוט אוהבים לטייל בארץ המדהימה שיש לנו.
אמרנו להם חג שמח והמשכנו להקפה של מאגר המים העצום, הלא הוא מאגר דליות.
בשלב מסויים עלינו על סוללת עפר וראינו מס' סוסים משוטטים להם בשטח הפראי (מחזה מאוד מרהיב).
 |
| סוסי פרא במרחבי מאגר דליות |
שביל הגולן עשה הקפה מלאה של חניון דליות (ניתן לקצר ולהגיע ישירות אחרי יום עמוס כמו שלנו), כאשר בנוף יש את ואדי נחל גמלא ושמורת הטבע הייחודית שנמצאת שם (בית גידול לנשרים שנמצאים בסכנת הכחדה).
לפי ספר שביל הגולן, אין מים בחניון דליות ואחת ההצעות היא לצעוד על השביל האדום עד לגן לאומי גמלא.
לאחר שאני ודימה ראינו כמה ארוך וקשה זה, ובמיוחד לאחר יום שלם של צעידה, אני טוען שזה ממש אבל ממש לא כדאי. במקרה של חוסר מים - עדיף לנסות לתפוס טרמפים (הלוך ושוב) לגן הלאומי גמלא.
זהו. הגענו סוף סוף לחניון דליות.
דימה החל במלאכת הקמת המאהל ואני הלכתי "לצוד" את הטמנת המים שעשינו מס' ימים קודם לכן.
אני חייב לציין שלמרות שהאיזור שבו הטמנו את המים - הפך עם הזמן למחראה הציבורית של כל העולם ואישתו, אף אחד לא נגע לנו בהטמנה. כל הכבוד לנו !!!
הורדתי את הסלעים והתחלתי לחפור ולחפור עד שמצאתי את מאגר המים הפרטי שלנו ולידו שקית ההפתעות - תפוחים, בורגול, דבש וחטיפי אנרגיה.
באותו הלילה חיכו לנו 2 הפתעות:
* אנו לא היינו היחידים שנשארו ללון בחניון דליות. ולא, אני ממש לא אוהב מוסיקה מזרחית בקולי קולות !
* היה צפי לגשם ומנסיון העבר, האוהל שלנו לא אטום למים
נקווה לטוב ...
סוף יום 3 !
מבחר תמונות מהיום השלישי של הטיול:
 |
| אני על כביש הצפון |
 |
| אני בשמורת עינות פחם |
 |
| סימון שביל הגולן שמוסתר כהוגן |
 |
| אני והמקל המעוקם לפני חורבת פרג' |
 |
| כלבה חמודה של אחד מהמטיילים שפגשנו |
 |
| עין א-פארס |
 |
| מאגר מים דליות |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה