יום 13 (מעוספיא לנחל מערות)

בניגוד לימים שקדמו לנו, בוקר זה התאפיין בכל טוב - השינה על מזרן רך עם כרית נורמלית באמת משפרת את השינה העמוקה, המטבח המאובזר יחסית - תרם להתארגנות המהירה והשירותים הצמודים מאוד עזרו.

לאחר כוס קפה רותח עם גביע יוגורט, כתבנו מכתב תודה למלאך השביל (גלעד) וכמובן לשטן השביל (גולן) שמאוד עזרו לנו באירוח של הסופ"ש בעוספיא, ושמנו פעמנו לעבר המשך השביל.
עברנו על פני הרחוב הראשי של עוספיא שבשעת בוקר מוקדמת - רק המאפייה פעלה וכל הרחוב נראה מאוד ישנוני בהתחשב בכמות האנשים השופעת שגודשת את רחוב זה בשעות העומס.

התחלנו בירידה לעבר נחל חיק על סימו"ש ירוק בדרך נוף מדהימה.
הירידה לוותה מספר פעמים במקפצות סלעים עד לתחילתו של המישור ומשם המשכנו לעבר הר שוקן שהתברר כעלייה ממש לא פשוטה. טיפוס מהיר ותלול וכבר מצאנו את עצמנו בפסגה ולאחר מכן חזרה בירידה תלולה.
משם המשכנו בדרך עפר עד שהגענו לחניון עם מים ושירותים (מפוצץ בזבל שהשאירו מטיילים לאחר סופ"ש ארוך) ושם פגשנו את זוג המטיילים עם כלב הפויינטר שנשא על גבו את "לחמו".

בתמונה: אני עם כלב הפויינטר הגרמני

המשכנו לסירוגין על סימו"ש ירוק/אדום לאורך נחל אורן, כאשר ברקע ישנו הנוף לעבר מבצר עתלית וצומת אורן.
בשלב זה התחילה ירידה מאוד תלולה לאורך השביל הירוק (מומלץ לקחת את השביל האדום), כאשר בדרך אנו פוגשים במספר בתי ספר שעושים את דרכם בטיול השנתי שלהם.
בסופו של דבר (לאחר סינון "דברים יפים" על אופי הירידה) - הגענו לחניון צומת אורן (במקום ברזיות ושירותים מוסדרים) ועשינו שם את הפסקת הצהריים.
בחניון יצא לנו לפגוש מכר וותיק (לירן) שטייל איתנו עוד מהשבוע הראשון. מסתבר שחבר שלו היה עימו רק בשבוע הראשון ומאז הוא לבדו בדרכים, אך לשבוע הקרוב הוא היה מסודר עם עוד שותפה שמצא על הדרך.

בתמונה: אני באחת הירידות התלולות












מהחניון טיפסנו לאורך 149 מדרגות (ספרתי בעצמי) על דרך שחורה שהובילה למצוקים ומשם היתה תצפית מרהיבה לעבר מערת אצבע והים התיכון. תוך כדי ההליכה חלפנו על-פני מספר משפחות יהודיות ובית ספר ערבי ומאוד זכור לי הקטע שהמאספת כל הזמן דירבנה את האחרונים ועם מקל ההליכה וצעקה: אימשי אימשי !

בהמשך הדרך חלפנו ע"פ כפר האומנים - עין הוד. היה זכור לי מהספר שכבניסה לכפר יש מיצג של פסלים מרהיבים מנחושת, אך למרבה הפלא - לא מצאנו שם כלום הודות לגנבי מתכת ארורים שהחליטו לעשות קופה על חשבון המיצג המרשים שהיה שם.

בתמונה: אני בכניסה לעין הוד











החל מקטע זה והלאה - זהו שטח אש של צה"ל והמעבר בו לווה בחשש קל לגבי מה יקרה בהמשך.
חששות אלו התבדו מהר ולא היו אירועים כאלו ואחרים שערבו את גורמי צה"ל השונים !
מה שכן, בספר ש"י המליצו בחום ללכת עם שרוולים ארוכים מפאת שדות הקוצים שהיו לאורך השביל.
אני חייב לציין שגם חששות אלו התבררו כלא כ"כ מדוייקות - אומנם היו פה ושם סרפדים, אבל ממש לא סיבה להיכנס לפאניקה. אני הסתובבתי עם שרוול קצר וממש היה לי סבבה.

בקטע זה התוודענו למגבלה חדשה שעד כה לא היתה לנו בטיול והיא היתה - סלעי קריטון ודולומיט !
ההליכה לאורך השביל עם תנאי קרקע אלו מאוד האטה והקשתה את ההליכה ולא מעט פעמים אף נאלצנו לחשוב פעמיים לפני שאנו מניחים את רגלינו על סלעים משוננים אלו.

לאחר הליכת צב, החלפנו מסלול לדרך אדומה ומשם ועד לנחל מערות הדרך היתה סבירה בהחלט.
לחניון נחל מערות מומלץ להגיע בשעות הפתיחה (מים ושירותים מוסדרים), אך אנו הגענו חצי שעה לאחר הסגירה ונאלצנו להיתקע עם ברז מים שהוציא זרזיף בקושי (מילוי ליטר וחצי מים ב- 5 דק' !!!).
את חניית הלילה לא מומלץ לעשות שם (זהו חניון יום) ולירן ושותפתו לטיול כמעט חטפו 660 ש"ח קנס כ"א על ביצוע מהלך פזיז כמו זה.
במקום זאת, לקחנו על עצמנו 10 ליטר מים כ"א (התרמיל שקל "טונה") ועשינו חניית לילה במטע בננות סמוך לשביל. אני חייב לציין שזה היה יכול להיות אחלה של חניית ביניים אלמלא היתושות שהגיעו בנחילים ועקצו את עור גופי למרות הביגוד הארוך שלבשתי (מזל שהיה לנו אוהל).

סוף יום 13 !

מבחר תמונות מיום 13:

בתמונה: אני נהנה מכל רגע











בתמונה: אני על פיסגת חניון אורן












בתמונה: חניון אורן

בתמונה: נחל מערות