איזה מזל שהיה לנו אוהל. לא יודע איך הייתי מסתדר עם "החברות" שחיכו לי בחוץ בציפייה להרוויח את מזונן.
הבוקר היה מצומצם יחסית - רק כוס תה עם גרנולה (איפה הימים של הבית ?), אבל זה הספיק בהחלט.
הדרך האהובה עלינו (בדמות סלעי הדולומיט המשוננים) - ליוותה אותנו גם היום ולאורך עליות וירידות הגענו לבסוף לתצפית "עופר" - שנראתה לנו ממרחק קילומטרים רבים. המגדל היה נעול, אך לפחות צילום אפשר היה לעשות.
במקום יש חניון וברזייה אך מצד שני לא ניתן היה לעשות שם הפסקת 10 בשל הרוחות הקרירות והעזות על הפסגה.
בתמונה: אני בחניון עופר
מחניון עופר המשכנו על דרך אדומה שממש לא הופיעה באזכורים של שביל ישראל ומאוד הופתענו לגלות זאת.
בדרך חלפנו ליד אנדרטה לזכרו של מוטי שרון. האנדרטה בצורת הליקופטר ושמו אותה ממש בצמוד לשביל.
משם החלטתי להעלות הילוך ותוך פחות מ- 2 דק' מצאתי את עצמי בסוף הירידה התלולה בדרך לפרדס תפוזים ששם עשינו את הפסקת ה- 10 שדיי התעכבה.
הגענו לשם ממש בעונת התפוזים ואני עשיתי משהו בסגנון של "אכול ככל יכולתך" - היה פשוט תענוג.
המשכנו משם לעבר כרם מהר"ל ומושב עופר, אך לא התפתינו למלא מים עקב הסטייה הארוכה לשם.
הדרך הפכה ל- 4X4 של ג'יפים ואפשר היה לצעוד שם ממש מהר. מרוב שאהבנו את הדרך הזו, פיספסנו את גבעת "טלימון" בסימו"ש ירוק, אך ממש לא הצטערנו על כך משום שהדרך השחורה שצעדנו בה - הובילה אותנו לאותו נק' שהיינו צריכים להגיעה אליה.
בתמונה: אני משקיף אל גבעת טלימון
הפסקת צהריים עשינו למרגלות הישוב "מאיר-שפייה" ובין ניגוב לניגוב (של טחינה כמובן) - עדר שלם של פרות הגיע לבקר אותנו ודיי ציפה לקבל משהו בתמורה. מהר מאוד הוא הבין שאנו "נוודים" והמשיך לדרכו.
משם המשכנו וחצינו את כביש 70 והפלא ופלא - המעבר שהיינו צריכים לקחת מוצף במים ועקב כך נאלצנו ללכת על הכביש ולעשות מעקף של עוד 2 ק"מ עד לחזרה לשביל !
החום הרב של יום זה התחיל להשפיע ואנו עוד נאלצנו לטפס בעליות לא פשוטות כשברקע הבתים של שכונת נווה שרת בזכרון יעקב.
הגענו לכביש גישה וממנו טיפסנו מעלה מעלה לאורך 2 ק"מ עד שהגענו לכניסה הדרומית של זיכרון יעקב.
את חניית הלילה העברנו אצל מיכאל וציפורת ברח' הפלמ"ח וממש נהנינו שם. פגשנו משפחה שהקצתה חדר בתוך הבית הפרטי שלהם לטובת מטייל ש"י. יצא לנו לשוחח עימם והתברר לנו שגם הם התכוונו לצאת למסע של ש"י יום למחרת שהגענו וכל הציוד כבר היה ארוז. אומנם הם החליטו לעשות אותו במתכונת קצרה ועם סידורי לוגיסטיקה (רכב צמוד בכל תחילת וסוף יום), אבל כל הכבוד להם שבגיל שלהם הם לקחו חופש והחליטו לעשות את מה שאנו כבר עושים במשך למעלה משבועיים.
בערב יצאנו לעשות קניון אצל "הגזלן" השכונתי וכבר הרגשתי שכפות הרגליים שלי מתחילות לעשות בעיות.
לאחר שחזרנו - מיכאל הציע את ספר השביליסטים ורשמנו שם כמה דברים טובים על האירוח.
האזכור האחרון שהיה שם בספר - היה מחודש נובמבר של שנה שעברה ואני אמרתי לעצמי - בטוח שאנו הראשונים שמתחילים את עונת הטיולים מצפון לדרום (מה שהסתבר כנכון חלקית).
סוף יום 14 !
מבחר תמונות מיום 14:
בתמונה: אני ליד אנדרטה למוטי שרון
בתמונה: אני נהנה מהשפע
בתמונה: פרדס תפוזים בדרך לכרם מהר"ל
בתמונה: מחצבה בדרך לזכרון יעקב
הבוקר היה מצומצם יחסית - רק כוס תה עם גרנולה (איפה הימים של הבית ?), אבל זה הספיק בהחלט.
הדרך האהובה עלינו (בדמות סלעי הדולומיט המשוננים) - ליוותה אותנו גם היום ולאורך עליות וירידות הגענו לבסוף לתצפית "עופר" - שנראתה לנו ממרחק קילומטרים רבים. המגדל היה נעול, אך לפחות צילום אפשר היה לעשות.
במקום יש חניון וברזייה אך מצד שני לא ניתן היה לעשות שם הפסקת 10 בשל הרוחות הקרירות והעזות על הפסגה.
בתמונה: אני בחניון עופר
מחניון עופר המשכנו על דרך אדומה שממש לא הופיעה באזכורים של שביל ישראל ומאוד הופתענו לגלות זאת.
בדרך חלפנו ליד אנדרטה לזכרו של מוטי שרון. האנדרטה בצורת הליקופטר ושמו אותה ממש בצמוד לשביל.
משם החלטתי להעלות הילוך ותוך פחות מ- 2 דק' מצאתי את עצמי בסוף הירידה התלולה בדרך לפרדס תפוזים ששם עשינו את הפסקת ה- 10 שדיי התעכבה.
הגענו לשם ממש בעונת התפוזים ואני עשיתי משהו בסגנון של "אכול ככל יכולתך" - היה פשוט תענוג.
המשכנו משם לעבר כרם מהר"ל ומושב עופר, אך לא התפתינו למלא מים עקב הסטייה הארוכה לשם.
הדרך הפכה ל- 4X4 של ג'יפים ואפשר היה לצעוד שם ממש מהר. מרוב שאהבנו את הדרך הזו, פיספסנו את גבעת "טלימון" בסימו"ש ירוק, אך ממש לא הצטערנו על כך משום שהדרך השחורה שצעדנו בה - הובילה אותנו לאותו נק' שהיינו צריכים להגיעה אליה.
הפסקת צהריים עשינו למרגלות הישוב "מאיר-שפייה" ובין ניגוב לניגוב (של טחינה כמובן) - עדר שלם של פרות הגיע לבקר אותנו ודיי ציפה לקבל משהו בתמורה. מהר מאוד הוא הבין שאנו "נוודים" והמשיך לדרכו.
משם המשכנו וחצינו את כביש 70 והפלא ופלא - המעבר שהיינו צריכים לקחת מוצף במים ועקב כך נאלצנו ללכת על הכביש ולעשות מעקף של עוד 2 ק"מ עד לחזרה לשביל !
החום הרב של יום זה התחיל להשפיע ואנו עוד נאלצנו לטפס בעליות לא פשוטות כשברקע הבתים של שכונת נווה שרת בזכרון יעקב.
הגענו לכביש גישה וממנו טיפסנו מעלה מעלה לאורך 2 ק"מ עד שהגענו לכניסה הדרומית של זיכרון יעקב.
את חניית הלילה העברנו אצל מיכאל וציפורת ברח' הפלמ"ח וממש נהנינו שם. פגשנו משפחה שהקצתה חדר בתוך הבית הפרטי שלהם לטובת מטייל ש"י. יצא לנו לשוחח עימם והתברר לנו שגם הם התכוונו לצאת למסע של ש"י יום למחרת שהגענו וכל הציוד כבר היה ארוז. אומנם הם החליטו לעשות אותו במתכונת קצרה ועם סידורי לוגיסטיקה (רכב צמוד בכל תחילת וסוף יום), אבל כל הכבוד להם שבגיל שלהם הם לקחו חופש והחליטו לעשות את מה שאנו כבר עושים במשך למעלה משבועיים.
בערב יצאנו לעשות קניון אצל "הגזלן" השכונתי וכבר הרגשתי שכפות הרגליים שלי מתחילות לעשות בעיות.
לאחר שחזרנו - מיכאל הציע את ספר השביליסטים ורשמנו שם כמה דברים טובים על האירוח.
האזכור האחרון שהיה שם בספר - היה מחודש נובמבר של שנה שעברה ואני אמרתי לעצמי - בטוח שאנו הראשונים שמתחילים את עונת הטיולים מצפון לדרום (מה שהסתבר כנכון חלקית).
סוף יום 14 !
מבחר תמונות מיום 14:
בתמונה: אני נהנה מהשפע
בתמונה: פרדס תפוזים בדרך לכרם מהר"ל
בתמונה: מחצבה בדרך לזכרון יעקב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה