יום 15 (מזכרון יעקב לחדרה)

הבוקר לווה במיני טראומה למארח שלנו, מיכאל.
מסתבר שהשותפה שלי לטיול ברוב "חוכמתה" פתחה דלת שלא היתה אמורה לפתוח וחיש מהר אזעקת הבית החלה להרעיש שחקים.
קצת לא היה לי נעים לראות את מיכאל מתעורר לו בשעה כה מוקדמת וטס לו בתחתוניו בכדי לנטרל את האזעקה.
לפחות זה חסך לי את הטירחה מלהעיר אותם כי מישהו במקרה או שלא במקרה "הרים" לי את הכביסה שעשיתי לילה קודם לכן. בסוף הסתבר כי מיכאל אסף את הכביסה ובטעות גם הכניס את הבגדים שלי לחדרם.

יצאנו לבסוף לדרכנו ולקחנו (לעצתו של מיכאל) את דרך הקיצור שהובילה אותנו הישר לש"י.
אומנם דרך הקיצור - יצא לנו לראות את עתיקות עין צור, אך זה גם גרם לנו לעיכוב מיותר של עוד שעה, והרי כל מטייל בש"י יודע שזמן הוא מאוד יקר ואסור לבזבזו לשווא.

בתמונה: עתיקות עין צור











ש"י אינו עובר דרך גני ורמת הנדיב ומאוד היה חבל, כי שם היה שווה לבקר ולבלות את השעה של העיכוב בבוקר.
הליכה מאומצת והופ, אנו כבר במצפה עקב (אחלה של נוף על מישור החוף) ומשם ראינו כבר את ארובות חדרה.
נאלצנו ללכת בירידה דוקרת של סלעי דולומיט שליוו אותנו לראשונה לפני יומיים, אך הנוף היה עוצר נשימה.
היה זכור לי כל הזמן שהייתי נוסע ברכבת את דגל ישראל על אחד מהמצוקים, והנה אני פה כותב לעצמי את דפי ההיסטוריה וסוגר מעגל. ההרגשה היה מדהימה כמו ביום שבו טיפסנו על מעלה אלות והגענו למצפה אלות.

בתמונה: אני על פסגת מצפה עקב











בדרך למטה - פגשנו זוג מטיילים ראשון שהחל את דרכו של ש"י מכיוון דרום וזה אותת לנו כי מעתה והלאה - אנו ניפגש עם יותר ויותר מטיילים שעשו את דרכם מהכיוון הנגדי.
הלכנו לאורך מסילת הרכבת ומלית ברירה נאלצנו לחצות את פסי הרכבת ולא מתחת לגשר בשל היותו מוצף במים. נו מה ! הפתעות כאלו עוד ימשיכו וילוו אותנו במשך יתר הטיול.

משם המשכנו לכיוון בית חנניה כשבדרך אנו נאלצים לזחול בתוך מנהרה צרה רצח !
כבר בכפר חנניה ראינו את תחילתה של אמת המים הרומאית שהמשיכה עד לכפר הדייגים הלא הוא ג'יסר א-זרקא.
כפר הדייגים אומנם יפה, אך ממש לא מרשים כפי שהצטייר בתמונות ובסיפורי ש"י שהופיע בספר.

בתמונה: מעגן הסירות בכפר הדייגים











מכפר הדייגים החל מסע חולי שילווה אותנו במשך הימים הקרובים.
הגענו ל- חוף הקשתות בקיסריה והמראה המרשים של אמת המים במקום ריגשה אותי מחדש.
המשך הדרך הובילה לתחנת הכח בחדרה (הלא היא אורות רבין, לזכרו של הממשלה יצחק רבין ז"ל) דרך הישוב שדות ים - שמאוד זכור כנק' ההתחלה של פרויקט תגלית שלקחתי בו חלק לאחרונה.

המראה של ארובות חדרה לפנינו היווה מעין סגירת מעגל. כמה ימים קודם לכן, כשעוד היינו על מצוקי אורן - ראינו את קצוות הארובות והנה פתאום אנו כבר כאן לאחר מס' ימים. ממש רגע מרגש ...
את ארוחת הצהריים עשינו על מדשאה ששייכת לתחנת דלק בסביבה - במקום יש מים, מסעדה ושירותים.

המשך הדרך היתה מעט לא נעימה - לא יכולנו לחצות את נחל חדרה לאחר מעבר תחנת הכח, מפאת המים המזוהמים שזרמו שם. יותר מזאת - נדהמנו לגלות במקום ילדים קטנים שנכנסו פנימה לנחל ודגו שם דגים מזוהמים ! איכס !!!
מלית ברירה עלינו על כביש 2 וחיכינו לרגע המתאים בשביל לחצות את הגשר מבלי להידרס ע"י המכוניות שטסו להן שם. זה היה קטע מאוד מפחיד ....

בפארק חדרה פגשנו מטייל בודד שהצטרפו אליו מס' מטיילים סטלנים שאין להם מושג מה הם רוצים לעשות בחיים שלהם. הסתבר שאותו מטייל (שכינויו נינג'ה) הצליח להקדים את רוב מטיילי ש"י שהגיעו מדרום ואף הצליח לעשות קטע הליכה בדרום של כמעט 3 ימים ביום אחד. ממש מרשים !

משם המשכנו לאורך קו החוף עד שהגענו לגבעת ולמחלף אולגה.
גלידת תל-חנן המפורסמת כבר לא היתה במקום (כנראה שיפוצים) ונאלצנו להסתפק בגלידת פיצוץ במקדונלדס.

עלינו על גשר (להולכי רגל לשם שינוי) וחצינו את כביש 2 בדרכנו לתחנת הרכבת בחדרה-מערב.
אספנו את ידידתי - שלי, והמשכנו באוטובוס לבית הוריה, ששם עשינו את מנוחת היום הארוך עד כה.
האירוח היה ממש סבבה, חוץ ממכונת הכביסה שעשתה מעט בעיות ונאלצנו לסחוט ידנית את הכביסה ...

סוף יום 15 !

מבחר תמונות מיום 15:

בתמונה: אני על חוטם הכרמל












בתמונה: אני ליד האקוודוקט בכפר חנניה

בתמונה: האקוודוקט בקיסריה











בתמונה: דייג של דגים מזוהמים בנחל חדרה

בתמונה: תחנת הכח אורות רבין