אוקי ... שבוע חלף ושבוע חדש מתחיל לו. את הבוקר הזה לא יכולתי לתאר טוב יותר. אין כמו להתחיל במקום הקרוב לליבך עם המשפחה התומכת מאחוריך.
ארוחת השחיתות עוד היתה זכורה לי מאתמול ועל הבוקר לא איחרה לבוא עוד ארוחת גורמה לפני המשך המסע. כמה טוב להיות בבית ...
הגענו לנק' הסיום של שבוע שעבר (חיבור של נחל עמוד תחתון עם הכביש שמוביל לליבנים) בעזרתו האדיבה של אבי, שנתן לנו טרמפ.
המסלול הזה זכור לי כמו כף ידי. לא מעט פעמים טרם הטיול - הייתי מטייל כאן בגפי ועם בואי (כלבת הלברדור של עדי ותמי) והכרתי כל אבן וכל דרדר שהיו פזורים בשטח.
המפה הולכת להיות מאוד מיותרת ביום זה ...
במהלך תחילת היום הגענו לעין נון. המקום נקי ומוטופח בדר"כ, אך הגענו אליו לאחר סופ"ש עמוס במטיילים וכל מה שראינו היה זבל ואשפה שהיתה פזורה בשטח. פשוט מגעיל !
בתמונה: אני בעין נון
בהמשך, ציפה לנו מסלול בתוך המטעים של היישוב מגדל ואח"כ הליכה רגועה על הכביש המוביל לואדי חמאם. המקום הזה מוכר בעיקר עקב ה#$%#$% שרצח את הילדה - דנה בנט מטבריה, וסיפור זה זיעזע מדינה שלמה כמו שהסיפור של רוז פיזאם שיתק מדינה שלמה - אגע בזה בהמשך הטיול.
לפני הטיפוס לארבל, הצטלמנו למזכרת והתחלנו במעלה.
ההתחלה היתה יחסית קשה, ובנוסף היתה לחות בשמיים וראות על הפנים. ממש לא מה שצפינו אליו בתחילת היום !
באמצע העלייה לארבל - הורדנו את תרמילנו והתחלנו בטיפוס אל מצודת הארבל (המצודה היא לא חלק מש"י). הביקור במצודה היה חוויה שהיתה שווה סטייה והנוף משם אומנם לא היה מרהיב עקב העובך, אך האוויר הקריר שחלף על פנינו הצדיק זאת.
בדרך למטה, חלפנו ע"פ עדר של פרות שחיכה לנו והחל לנהום בצורה מצחיקה ורק אחרי שסיימנו לחלוף על פניהם, הם הואילו בטובם לשתוק ולחזור לעיסוקם.
בתמונה: אני לפני הטיפוס למצות הארבל
המשך הטיפוס על הר הארבל כלל יתדות וטיפוס תלול, אך הוא עבר מאוד מהר ומצאנו את עצמנו כעבור מס' דק' במצפור החרוב שעל פיסגת הארבל.
נוף מרשים כמובן שלא היה עקב האובך וזה דיי ביעס !
מהמצפור המשכנו בשבילי השדות אל כפר חיטים ובדרך חלפנו ע"פ בית העלמין ששם
(נק' מים למי שמעוניין ...). הדרך כאן היתה מלאה בעשבים גבוהים שהסתירו את הדרך וכמובן שאיבדנו את הדרך (לא היינו היחידים שמאבדים כאן את השביל).
החלטנו ללכת עם התחושה ונכנסנו לכפר חיטים, המקום שבו גדלתי במשך 6 שנים.
המון חוויות נוסטליות הציפו את ליבי כאשר חלפנו ליד השכונה שגרתי בה, ליד מגדל המים בכניסה, ליד הצרכנייה (הצרצרייה), ליד הבית של דורה, ליד המקלט שבו לקחנו מחסה במלחמות ועוד ועוד ...
עצרנו להפסקה בבית של מיכאל בכר (גדלתי עם הבת שלו, רחלי) והייתה חוויה לשמוע סיפורים ממנו על המקום בעבר וכעת.
לאחר כוס מיץ קרררררר ועוגה טעימה - המשכנו בדרכנו, כאשר אבא שלי נותן לנו טרמפ אחרון מכפר חיטים לטבריה. מסלול זה כלל הליכה מרובה בתוך העיר טבריה ועל כבישים נוספים, ולכן החלטנו שעדיף לוותר עליו.
עקב היום הקצרצר, החלטנו לרדת לעיר התחתית ולעשות קניות. אני הצטיידתי בכמות נדיבה של פלסטרי ג'ל (שעוד ארחיב עליהם בהמשך) וחגורה של טטונקה שממש הצילה לי את התחת !
יתר הזמן העברנו בהתארגנות לקראת המשך השבוע בבית של הורים של אליסיה בטבריה.
סוף יום שביעי !
מבחר תמונות מהמסלול של היום:
בתמונה: מערת גולגולת בנחל עמוד תחתון
בתמונה: אני לפני גשר תורכי הרוס
בתמונה: אני משקיף ממצודת הארבל
בתמונה: אני על פיסגת הארבל
בתמונה: המקלט שלנו בכפר חיטים
ארוחת השחיתות עוד היתה זכורה לי מאתמול ועל הבוקר לא איחרה לבוא עוד ארוחת גורמה לפני המשך המסע. כמה טוב להיות בבית ...
הגענו לנק' הסיום של שבוע שעבר (חיבור של נחל עמוד תחתון עם הכביש שמוביל לליבנים) בעזרתו האדיבה של אבי, שנתן לנו טרמפ.
המסלול הזה זכור לי כמו כף ידי. לא מעט פעמים טרם הטיול - הייתי מטייל כאן בגפי ועם בואי (כלבת הלברדור של עדי ותמי) והכרתי כל אבן וכל דרדר שהיו פזורים בשטח.
המפה הולכת להיות מאוד מיותרת ביום זה ...
במהלך תחילת היום הגענו לעין נון. המקום נקי ומוטופח בדר"כ, אך הגענו אליו לאחר סופ"ש עמוס במטיילים וכל מה שראינו היה זבל ואשפה שהיתה פזורה בשטח. פשוט מגעיל !
בתמונה: אני בעין נון
בהמשך, ציפה לנו מסלול בתוך המטעים של היישוב מגדל ואח"כ הליכה רגועה על הכביש המוביל לואדי חמאם. המקום הזה מוכר בעיקר עקב ה#$%#$% שרצח את הילדה - דנה בנט מטבריה, וסיפור זה זיעזע מדינה שלמה כמו שהסיפור של רוז פיזאם שיתק מדינה שלמה - אגע בזה בהמשך הטיול.
לפני הטיפוס לארבל, הצטלמנו למזכרת והתחלנו במעלה.
ההתחלה היתה יחסית קשה, ובנוסף היתה לחות בשמיים וראות על הפנים. ממש לא מה שצפינו אליו בתחילת היום !
באמצע העלייה לארבל - הורדנו את תרמילנו והתחלנו בטיפוס אל מצודת הארבל (המצודה היא לא חלק מש"י). הביקור במצודה היה חוויה שהיתה שווה סטייה והנוף משם אומנם לא היה מרהיב עקב העובך, אך האוויר הקריר שחלף על פנינו הצדיק זאת.
בדרך למטה, חלפנו ע"פ עדר של פרות שחיכה לנו והחל לנהום בצורה מצחיקה ורק אחרי שסיימנו לחלוף על פניהם, הם הואילו בטובם לשתוק ולחזור לעיסוקם.
המשך הטיפוס על הר הארבל כלל יתדות וטיפוס תלול, אך הוא עבר מאוד מהר ומצאנו את עצמנו כעבור מס' דק' במצפור החרוב שעל פיסגת הארבל.
נוף מרשים כמובן שלא היה עקב האובך וזה דיי ביעס !
מהמצפור המשכנו בשבילי השדות אל כפר חיטים ובדרך חלפנו ע"פ בית העלמין ששם
(נק' מים למי שמעוניין ...). הדרך כאן היתה מלאה בעשבים גבוהים שהסתירו את הדרך וכמובן שאיבדנו את הדרך (לא היינו היחידים שמאבדים כאן את השביל).
החלטנו ללכת עם התחושה ונכנסנו לכפר חיטים, המקום שבו גדלתי במשך 6 שנים.
המון חוויות נוסטליות הציפו את ליבי כאשר חלפנו ליד השכונה שגרתי בה, ליד מגדל המים בכניסה, ליד הצרכנייה (הצרצרייה), ליד הבית של דורה, ליד המקלט שבו לקחנו מחסה במלחמות ועוד ועוד ...
עצרנו להפסקה בבית של מיכאל בכר (גדלתי עם הבת שלו, רחלי) והייתה חוויה לשמוע סיפורים ממנו על המקום בעבר וכעת.
לאחר כוס מיץ קרררררר ועוגה טעימה - המשכנו בדרכנו, כאשר אבא שלי נותן לנו טרמפ אחרון מכפר חיטים לטבריה. מסלול זה כלל הליכה מרובה בתוך העיר טבריה ועל כבישים נוספים, ולכן החלטנו שעדיף לוותר עליו.
עקב היום הקצרצר, החלטנו לרדת לעיר התחתית ולעשות קניות. אני הצטיידתי בכמות נדיבה של פלסטרי ג'ל (שעוד ארחיב עליהם בהמשך) וחגורה של טטונקה שממש הצילה לי את התחת !
יתר הזמן העברנו בהתארגנות לקראת המשך השבוע בבית של הורים של אליסיה בטבריה.
סוף יום שביעי !
מבחר תמונות מהמסלול של היום:
בתמונה: מערת גולגולת בנחל עמוד תחתון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה