התחלתי את הבוקר עם כל ההכנות שמאחורי, בידיעה לאיזה אוטובוס אני עולה ומתי.
לאחר ארוחת הבוקר המלאה, ארזתי את התרמיל והתחלתי לצעוד במעלה שדרות בגין עד לתחנה של קו 35 שלאחר סיבובים רבים בכפר יונה - הוציא אותנו ואני ירדתי בתחנת האוטובוס בצומת השרון (צומת סירקין).
עברתי את הכביש ועליתי על קו 947 שבידיוק הגיע והסיע אותי לתחנה המרכזית בי-ם.
איזו דרך ארוכה טילים זאת היתה. הפקקים ממש לא הוסיפו לאווירה וחשבתי לעצמי שעשיתי בשכל שעליתי לקו המוקדם.
בתחנה המרכזית של י-ם חיפשתי לשווא את המסוף של קו 184 של סופרבוס שיקח אותי לבר-גיורא.
לאחר חיפוש הקו מחוץ לתחנה ובתוך התחנה וזמן ברבור רב - מצאתי את המסוף הנעלם. הודות לתעודת הקצין שלקחתי עימי - זה חסך לי את הבידוק בכל פעם שנכנסתי ויצאתי מתחנת האוטובוסים.
חשבתי כבר שכל הבעיות ליום זה כבר מאחורי, אך טעות מרה בידי. נהג האוטובוס המעאפן הוריד אותי בתחנת האוטובוס הלא נכונה (למרות ששאלתי אותו פעמיים היכן אני אמור לרדת) ומצאתי את עצמי מנווט במקום זר ללא מפה (נשארה אצל שותפתי לטיול) ועם אנשים שממש לא שמחו לעזור לי בדרכי.
לבסוף מצאתי משפחה נחמדה שעזרה לי בכיוון (חבל רק שהמכולת של היישוב לא היתה פתוחה) ואף ציידה אותי עם פירות לדרך. הודיתי להם והמשכתי בדרכי.
הלך לי דיי טוב בהמשך וממצב שלא היה לי מושג היכן אני נמצא והיכן נמצא ש"י, עשיתי חושבים עם עצמי ולבסוף ניווטתי את עצמי בחזרה לשביל ואף גיליתי שהתחברתי חזרה במיקום מצויין שמעט חסך לי הליכה.
המשכתי בש"י כאשר אני חולף מעל ואדי עם המון קווי מתח גבוהים עד ל- "חורבת דורבן" ושם חיכיתי למעלה משעה עד שפגשתי שוב את שותפתי לטיול.
המשכנו ביחד ועברנו את היישוב "מטע", את חורבת חנות ואת דרך הקיסר (מאוד מרשים).
לקראת סוף דרך הקיסר ישנם מדרגות רומיות עתיקות ובית בד עתיק (שווה לבקר).
במהלך קטע ההליכה על הכביש, הנעל שלי נתקעה (איך לא) בשפיץ של מעקה הבטיחות שהיה בולט בצורה מסוכנת וזה קרע את כל הבד ועשה חור רציני בנעליים המאוד חשובות והיקרות שלי.
המשכנו במסע והדרך נראתה שאחת שממש לא הולכת להיגמר בקרוב, עד שלבסוף הגענו ל- נתיב הל"ה.
זחלנו מתחת לשער ובבית הראשון שנקלע לדרכנו - ביקשנו בנימוס למלא מים. המארחים הציעו לנו להישאר לארוחת הערב והניחוח של התבשילים באוויר מאוד היה מפתה, אך וויתרנו לבסוף (למה, אין לי מושג !)
לקחנו את המים וחזרנו לתיקים שחיכו לנו מחוץ ליישוב. באחד מהפינות שהיו חסומות מרוחות הקמנו את מאהל הלילה. אני חייב לציין שלילה קר כמו זה לא היה זכור לי לאחרונה והגעתי למסקנה שבלילות קרים - חייבים לישון עם גרביים !
סוף יום 22 !
מבחר תמונות מיום 22:
בתמונה: בית הבד בדרך הקיסר
בתמונה: הכרמים של נתיב הל"ה
בתמונה: שקיעה באופק
לאחר ארוחת הבוקר המלאה, ארזתי את התרמיל והתחלתי לצעוד במעלה שדרות בגין עד לתחנה של קו 35 שלאחר סיבובים רבים בכפר יונה - הוציא אותנו ואני ירדתי בתחנת האוטובוס בצומת השרון (צומת סירקין).
עברתי את הכביש ועליתי על קו 947 שבידיוק הגיע והסיע אותי לתחנה המרכזית בי-ם.
איזו דרך ארוכה טילים זאת היתה. הפקקים ממש לא הוסיפו לאווירה וחשבתי לעצמי שעשיתי בשכל שעליתי לקו המוקדם.
בתחנה המרכזית של י-ם חיפשתי לשווא את המסוף של קו 184 של סופרבוס שיקח אותי לבר-גיורא.
לאחר חיפוש הקו מחוץ לתחנה ובתוך התחנה וזמן ברבור רב - מצאתי את המסוף הנעלם. הודות לתעודת הקצין שלקחתי עימי - זה חסך לי את הבידוק בכל פעם שנכנסתי ויצאתי מתחנת האוטובוסים.
חשבתי כבר שכל הבעיות ליום זה כבר מאחורי, אך טעות מרה בידי. נהג האוטובוס המעאפן הוריד אותי בתחנת האוטובוס הלא נכונה (למרות ששאלתי אותו פעמיים היכן אני אמור לרדת) ומצאתי את עצמי מנווט במקום זר ללא מפה (נשארה אצל שותפתי לטיול) ועם אנשים שממש לא שמחו לעזור לי בדרכי.
לבסוף מצאתי משפחה נחמדה שעזרה לי בכיוון (חבל רק שהמכולת של היישוב לא היתה פתוחה) ואף ציידה אותי עם פירות לדרך. הודיתי להם והמשכתי בדרכי.
הלך לי דיי טוב בהמשך וממצב שלא היה לי מושג היכן אני נמצא והיכן נמצא ש"י, עשיתי חושבים עם עצמי ולבסוף ניווטתי את עצמי בחזרה לשביל ואף גיליתי שהתחברתי חזרה במיקום מצויין שמעט חסך לי הליכה.
המשכתי בש"י כאשר אני חולף מעל ואדי עם המון קווי מתח גבוהים עד ל- "חורבת דורבן" ושם חיכיתי למעלה משעה עד שפגשתי שוב את שותפתי לטיול.
המשכנו ביחד ועברנו את היישוב "מטע", את חורבת חנות ואת דרך הקיסר (מאוד מרשים).
לקראת סוף דרך הקיסר ישנם מדרגות רומיות עתיקות ובית בד עתיק (שווה לבקר).
במהלך קטע ההליכה על הכביש, הנעל שלי נתקעה (איך לא) בשפיץ של מעקה הבטיחות שהיה בולט בצורה מסוכנת וזה קרע את כל הבד ועשה חור רציני בנעליים המאוד חשובות והיקרות שלי.
המשכנו במסע והדרך נראתה שאחת שממש לא הולכת להיגמר בקרוב, עד שלבסוף הגענו ל- נתיב הל"ה.
זחלנו מתחת לשער ובבית הראשון שנקלע לדרכנו - ביקשנו בנימוס למלא מים. המארחים הציעו לנו להישאר לארוחת הערב והניחוח של התבשילים באוויר מאוד היה מפתה, אך וויתרנו לבסוף (למה, אין לי מושג !)
לקחנו את המים וחזרנו לתיקים שחיכו לנו מחוץ ליישוב. באחד מהפינות שהיו חסומות מרוחות הקמנו את מאהל הלילה. אני חייב לציין שלילה קר כמו זה לא היה זכור לי לאחרונה והגעתי למסקנה שבלילות קרים - חייבים לישון עם גרביים !
סוף יום 22 !
מבחר תמונות מיום 22:
בתמונה: הכרמים של נתיב הל"ה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה