בוקר זה היה כמו אתמול. השקמה בסבבה לאחר שינה עריבה על מיטה/ספה נוחה ולא בתוך אוהל מצ'וקמק באמצע שום-מקום.
כיאה לתחילת שבוע, הרמתי את התרמיל וחשבתי שאני נופל אחורה מרוב שלא הייתי רגיל למשקלים גבוהים. המשקל היה בסביבות 18 ק"ג כולל מים וחשבתי איך לעזאזל אני הולך לשרוד את היום הארוך הזה ...
היום התחיל בירידה מהבית של הורים של אליסיה מטבריה עילית (רמת אגוז) ואז התחברות חזרה לש"י. הרבה אנשים על הבוקר לא הבינו מהיכן נחתו 2 התמהונים הללו שהולכים עם מקלות מוזרים ותרמיל ענקי על הגב. קטעים איתם ...
במהלך הדרך, עברנו בתוך יער שוויץ המפורסם של טבריה ושם פגשנו בכלבוב מסכן שמישהו זרק אותו !!!
הבעיה היתה שלא יכולנו להתקרב אל הכלב כי הוא כל הזמן פחד וברח. ניסינו לתת לו מים ואוכל (התחזית של היום היתה כמובן - יום שרבי !) אך הוא לא ידע איך לאכול או לשתות ומאוד היה חבל לנו עליו. אותו כלבובי התלווה אלינו עד לעין פוריה (היכן שיש מעיין עם מים), אך בכ"ז הוא לא הסכים לשתות שם, ובצער רב נאלצנו להשאיר אותו שם עם אוכל.
בתמונה: הכלבוב המסכן שניסינו להציל
בדרך למטה הגענו למושבת כנרת ו- "לארמון רב תפארת", הלא הוא בית טריידל המפורסם.
צילמנו מס' בתים ישנים (שאנשים עוד מתגוררים שם) והמשכנו לעבר בית הקברות של כנרת.
בבית הקברות - קבורים מס' דמויות מפורסמות מהשנים הראשונות של קום המדינה כגון - רחל המשוררת, ברל צנלסון ועוד.
בית הקברות היה נק' מנוחה מעניינת - הרבה צל, מים למילוי ואווירה שקטה ורגועה.
מבית הקברות - המשכנו לעבר בריכות הדגים של מושבת כנרת. מקום זה זכור לי כ"כ טוב עקב הריצות שהייתי עושה כאן פעמיים בשבוע במסגרת חוג הא"ק שהייתי ספורטאי פעיל שם וייצגתי בכבוד את האגודה של מועדון "עמק הירדן".
הגענו לקבר המפורסם של "בובה" (הלא היא פרדה שהיתה כל עולמם של חקלאי היישובים פה מלפני 100 שנים לערך).
בתמונה: אני לפני קבר "בובה"
אח"כ המשכנו לבית המוטור ולאתר הצליינים, הלא הוא אתר הירדנית. מקום זה מפורסם בעולם הנוצרי ומאמינים כי ישו צעד על המים בכנרת בנק' זו.
הרבה צליינים מגיעים לכאן בשביל לעשות טבילה במקום הקדוש לפי אמונתם, וכן גם הם קונים מים טהורים במחיר ממש מופקע !
משם המשכנו למלאך שביל נוסף באתר "רוב רוי" שבירדנית.
הנחנו את התרמילים הכבדים "רצח" ועשינו הפסקת צהריים ומנוחה קלה עקב עומס החום.
בהמשך הלכתי לישון על מזרון זרוק ומעופש שהיה במתחם, ומסתבר שזה היה "המזרון" שעליו הבעלים ישן. אופס ... הוא דיי התעצבן שגם אני וגם אליסיה לקחנו לו מזרנים ללא רשות.
אין מה לעשות ... הפיתוי גבר על הכל
מילאנו מים והמשנו הלאה לדרכנו כאשר אנו חולפים ע"פ תעלת ביוב פתוחה ומגיעים לואדי פיג'אס וכמעט עד אום-ג'וני (הייתי רץ לכאן בזמן התיכון בבית ירח).
המשכנו עד הכניסה למסלול נחל יבנאל (סימו"ש שחור). לא התפתינו להיכנס לשם, והמשכנו על ש"י שהסתבר כהחלטה נבונה, היות שרצינו להספיק לעשות כמה שיותר קילומטראז' כדי שהמסלול של מחר לא יהיה גיהנום מפאת המרחק הרב !
ובכן, עלינו על דרך החורנים העתיקה בסימו"ש ירוק שהובילה אותנו על ש"י עד לעין פטל וחשבנו לעשות כאן עצירה ללילה. ובכן ... א'-ב' של טיולים: לא עושים עצירה ליד נחל ולא משנה מה - יש שם המון המון יתושים וגם אסור להישאר לישון בתוך שמורה.
החלטנו לעשות עצירה ללילה בעין יעלה. והתחלנו לטפס בעלייה עצבנית עם עודף מים על גבינו ועם השמש הקופחת על פנינו. לא נעים ...
בעונה הנוכחית הגענו, כאשר עין יעלה היא לא יותר מאשר שמורה מגודרת של ביצה והמון צפרדעים. אין מה לעשות אבל כבר היה חושך ולא יכולנו להמשיך יותר ביום זה, ומלית ברירה הקמנו מאהל בקצה של החורשה, מאחורי שיח ענק שהסתיר את הרוח העזה, אך מצד שני השיח השיר עלינו את פריחתו המרובה (אין מתנות בש"י).
אני חייב לציין שמקום זה אידיאלי לטיול בעונת האביב-קיץ, לאחר שהביצה מתייבשת והפרות זוללות את העשבים הגבוהים שמסביב לה.
סוף יום שמיני !
מבחר תמונות מהמסלול של היום:
בתמונה: בית עתיק בכנרת
בתמונה: קבר ברל כצנלסון בכנרת
בתמונה: בריכות הדגים בכנרת
בתמונה: אתר הטבילה בירדנית
בתמונה: עין יעלה
כיאה לתחילת שבוע, הרמתי את התרמיל וחשבתי שאני נופל אחורה מרוב שלא הייתי רגיל למשקלים גבוהים. המשקל היה בסביבות 18 ק"ג כולל מים וחשבתי איך לעזאזל אני הולך לשרוד את היום הארוך הזה ...
היום התחיל בירידה מהבית של הורים של אליסיה מטבריה עילית (רמת אגוז) ואז התחברות חזרה לש"י. הרבה אנשים על הבוקר לא הבינו מהיכן נחתו 2 התמהונים הללו שהולכים עם מקלות מוזרים ותרמיל ענקי על הגב. קטעים איתם ...
במהלך הדרך, עברנו בתוך יער שוויץ המפורסם של טבריה ושם פגשנו בכלבוב מסכן שמישהו זרק אותו !!!
הבעיה היתה שלא יכולנו להתקרב אל הכלב כי הוא כל הזמן פחד וברח. ניסינו לתת לו מים ואוכל (התחזית של היום היתה כמובן - יום שרבי !) אך הוא לא ידע איך לאכול או לשתות ומאוד היה חבל לנו עליו. אותו כלבובי התלווה אלינו עד לעין פוריה (היכן שיש מעיין עם מים), אך בכ"ז הוא לא הסכים לשתות שם, ובצער רב נאלצנו להשאיר אותו שם עם אוכל.
בדרך למטה הגענו למושבת כנרת ו- "לארמון רב תפארת", הלא הוא בית טריידל המפורסם.
צילמנו מס' בתים ישנים (שאנשים עוד מתגוררים שם) והמשכנו לעבר בית הקברות של כנרת.
בבית הקברות - קבורים מס' דמויות מפורסמות מהשנים הראשונות של קום המדינה כגון - רחל המשוררת, ברל צנלסון ועוד.
בית הקברות היה נק' מנוחה מעניינת - הרבה צל, מים למילוי ואווירה שקטה ורגועה.
מבית הקברות - המשכנו לעבר בריכות הדגים של מושבת כנרת. מקום זה זכור לי כ"כ טוב עקב הריצות שהייתי עושה כאן פעמיים בשבוע במסגרת חוג הא"ק שהייתי ספורטאי פעיל שם וייצגתי בכבוד את האגודה של מועדון "עמק הירדן".
הגענו לקבר המפורסם של "בובה" (הלא היא פרדה שהיתה כל עולמם של חקלאי היישובים פה מלפני 100 שנים לערך).
בתמונה: אני לפני קבר "בובה"
אח"כ המשכנו לבית המוטור ולאתר הצליינים, הלא הוא אתר הירדנית. מקום זה מפורסם בעולם הנוצרי ומאמינים כי ישו צעד על המים בכנרת בנק' זו.
הרבה צליינים מגיעים לכאן בשביל לעשות טבילה במקום הקדוש לפי אמונתם, וכן גם הם קונים מים טהורים במחיר ממש מופקע !
משם המשכנו למלאך שביל נוסף באתר "רוב רוי" שבירדנית.
הנחנו את התרמילים הכבדים "רצח" ועשינו הפסקת צהריים ומנוחה קלה עקב עומס החום.
בהמשך הלכתי לישון על מזרון זרוק ומעופש שהיה במתחם, ומסתבר שזה היה "המזרון" שעליו הבעלים ישן. אופס ... הוא דיי התעצבן שגם אני וגם אליסיה לקחנו לו מזרנים ללא רשות.
אין מה לעשות ... הפיתוי גבר על הכל
מילאנו מים והמשנו הלאה לדרכנו כאשר אנו חולפים ע"פ תעלת ביוב פתוחה ומגיעים לואדי פיג'אס וכמעט עד אום-ג'וני (הייתי רץ לכאן בזמן התיכון בבית ירח).
המשכנו עד הכניסה למסלול נחל יבנאל (סימו"ש שחור). לא התפתינו להיכנס לשם, והמשכנו על ש"י שהסתבר כהחלטה נבונה, היות שרצינו להספיק לעשות כמה שיותר קילומטראז' כדי שהמסלול של מחר לא יהיה גיהנום מפאת המרחק הרב !
ובכן, עלינו על דרך החורנים העתיקה בסימו"ש ירוק שהובילה אותנו על ש"י עד לעין פטל וחשבנו לעשות כאן עצירה ללילה. ובכן ... א'-ב' של טיולים: לא עושים עצירה ליד נחל ולא משנה מה - יש שם המון המון יתושים וגם אסור להישאר לישון בתוך שמורה.
החלטנו לעשות עצירה ללילה בעין יעלה. והתחלנו לטפס בעלייה עצבנית עם עודף מים על גבינו ועם השמש הקופחת על פנינו. לא נעים ...
בעונה הנוכחית הגענו, כאשר עין יעלה היא לא יותר מאשר שמורה מגודרת של ביצה והמון צפרדעים. אין מה לעשות אבל כבר היה חושך ולא יכולנו להמשיך יותר ביום זה, ומלית ברירה הקמנו מאהל בקצה של החורשה, מאחורי שיח ענק שהסתיר את הרוח העזה, אך מצד שני השיח השיר עלינו את פריחתו המרובה (אין מתנות בש"י).
אני חייב לציין שמקום זה אידיאלי לטיול בעונת האביב-קיץ, לאחר שהביצה מתייבשת והפרות זוללות את העשבים הגבוהים שמסביב לה.
סוף יום שמיני !
מבחר תמונות מהמסלול של היום:
בתמונה: בית עתיק בכנרת
בתמונה: עין יעלה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה