אין ספק שלישון על מיטה בבניין - הרבה יותר נוח מאשר לרבוץ על מזרון דקיק באמצע שום-מקום כשמסביב יתושים עוקצניים ורוחות בלתי פוסקות. כמו כן, ארוחת הבוקר היתה עשירה למדי וכללה דברים שלא רואים בכל יום בשביל.
חזרנו באוטובוס חזרה לתחנת הרכבת חדרה-מערב ושם נפרדתי לשלום משלי.
המשך המסלול היה מאוד נינוח ועבר בתוך יער חדרה (אומנם הוא נחשב ליער, אך הוא מאוד רחוק מההגדרה).
על פי סיפור הדרך, היינו צריכים לעבור ליד אגם עונתי ומשם לחצות את פסי הרכבת לכיוון מערב, אך משום מה פיספסנו קטע זה ובטעות המשכנו ישר. טעות זו נודעה לנו כבר מאוחר מידי ואני אילתרתי מסלול חלופי שלא הצריך לחזור חזרה ולהתבעס רצח כתוצאה מזה.
בסוף יצא טוב, כי האילתור שלי חסך לנו כקילומטר הליכה לכיוון גשר הצבים (ש"י לא עובר שם) ומאוד רצינו לסטות ולבקר שם. במקום עצמו - לא היו צבים נראים לעין ומידי פעם הציץ לו ראש של צב מחוץ לנחל.
בתמונה: גשר הצבים
חזרנו חזרה לש"י ובהמשך הדרך פגשנו שוב את לירן, שהפעם כבר לא היה עם השותפה שלו עוד מצומת אורן.
המשכנו יחד בהליכה לכיוון חוף הים ושם דילגנו בהצלחה מעל גשר עץ מאולתר שהוביל לצד השני של נחל חדרה.
ההליכה על חול הים אומנם מאוד כיפית בהתחלה (בהתחשב בקרקע הסלעית שעברנו מספר ימים קודם לכן), אך מהר מאוד היא הופכת למאוד קשה עקב שקיעת הנעל בחול בכל צעד וצעד.
בחוף ינאי חיכו ללירן חבריו, ואנו המשכנו הלאה ועשינו גם עצירה לצהריים באחד מחופי בית ינאי בהמשך.
עברנו את חוף בלו-ביי המפורסם של נתניה, ששם הייתי הולך להתרחץ בכל פעם שהייתי מגיע לבקר את דודי - יוסי ורבקה.
בתמונה: חוף בלו-ביי בצפון נתניה
על חול הים עשינו הקדשה לכבוד ש"י, הצטלמנו והמשכנו בדרכנו.
ההליכה בהמשך היתה כבר על טיילת החוף של העיר נתניה והמקום מאוד מפותח ומרשים. במקום יש שירותים ציבוריים, הרבה מאוד קיוסקים (מישהו אמר גלידה באמצע החום ?) וכן גם מסעדות ושוק שבו אפשר להצטייד בכל טוב לקראת המשך הדרך.
הרבה מאוד מקומות נוסטלגיים מצאתי כאן בטיילת נתניה. כאשר עברנו את כיכר העצמאות - יצא לי לראות סוף סוף את קולנוע אסתר המיתולוגי. המקום זכור לי עוד מהסיפורים של ההורים שגרו בנתניה טרם המעבר לצפון הארץ.
בתמונה: קולנוע אסתר המפורסם
ש"י בהמשך עובר מעט בתוך העיר נתניה, בשל עבודות התחזוקה שעוד לא הסתיימו וחיברו את כל דרום נתניה וצפון נתניה בטיילת אחת ארוכה.
בדרום נתניה, נפרדתי לשלום משותפתי לטיול והלכתי לבקר את דבורה ואלי (חברים קרובים של ההורים).
הביקור היה מאוד מאוד מהנה. אלי כמובן היה בדרכו לעוד טיסת עבודה ומונית חיכתה לו בכניסה לביתו.
לאחר מקלחת חמה וארוחה דשנה, אמרתי תודה רבה לדבורה והמשכתי במסעותי לאורך שדרות בן-גוריון בדרום העיר בדרך ליעד הסיום של היום - בביתה של דפנה (שגרה עם הוריה) ממש צמוד לנק' ההתחלה של יום למחרת (חוף פולג).
האירוח היה פשוט תענוג - בפעם השנייה באותו היום יצא לי לעשות מקלחת חמה (הפעם היחידה לאורך השביל שבאותו יום עשיתי 2 מקלחות). בנוסף ארוחת הערב היתה משביעה ואפשרה למלא מצברים לקראת הימים הקרובים העתידים לבוא בהמשך.
חבל רק שמצב כפות הרגליים שלי הפך מנסבל לממש בלתי אפשרי לצעידה. היבלות והשלפוחיות כבר היו במצב של: "היי חבוב, או שתנוח מעט, שאני לא ללכת ..."
בהמשך דפנה יצאה לחגוג עם יונתן את סיום קורס הקצינים של בה"ד 1 ואני נשארתי לטפל בכפות רגלי ולנוח כמעה לקראת יום ההמשך.
סוף יום 16 !
מבחר תמונות מיום 16:
בתמונה: חוף הים בבית ינאי
בתמונה: אני ליד הקדשה לש"י
בתמונה: שקיעה בחוף פולג
חזרנו באוטובוס חזרה לתחנת הרכבת חדרה-מערב ושם נפרדתי לשלום משלי.
המשך המסלול היה מאוד נינוח ועבר בתוך יער חדרה (אומנם הוא נחשב ליער, אך הוא מאוד רחוק מההגדרה).
על פי סיפור הדרך, היינו צריכים לעבור ליד אגם עונתי ומשם לחצות את פסי הרכבת לכיוון מערב, אך משום מה פיספסנו קטע זה ובטעות המשכנו ישר. טעות זו נודעה לנו כבר מאוחר מידי ואני אילתרתי מסלול חלופי שלא הצריך לחזור חזרה ולהתבעס רצח כתוצאה מזה.
בסוף יצא טוב, כי האילתור שלי חסך לנו כקילומטר הליכה לכיוון גשר הצבים (ש"י לא עובר שם) ומאוד רצינו לסטות ולבקר שם. במקום עצמו - לא היו צבים נראים לעין ומידי פעם הציץ לו ראש של צב מחוץ לנחל.
בתמונה: גשר הצביםחזרנו חזרה לש"י ובהמשך הדרך פגשנו שוב את לירן, שהפעם כבר לא היה עם השותפה שלו עוד מצומת אורן.
המשכנו יחד בהליכה לכיוון חוף הים ושם דילגנו בהצלחה מעל גשר עץ מאולתר שהוביל לצד השני של נחל חדרה.
ההליכה על חול הים אומנם מאוד כיפית בהתחלה (בהתחשב בקרקע הסלעית שעברנו מספר ימים קודם לכן), אך מהר מאוד היא הופכת למאוד קשה עקב שקיעת הנעל בחול בכל צעד וצעד.
בחוף ינאי חיכו ללירן חבריו, ואנו המשכנו הלאה ועשינו גם עצירה לצהריים באחד מחופי בית ינאי בהמשך.
עברנו את חוף בלו-ביי המפורסם של נתניה, ששם הייתי הולך להתרחץ בכל פעם שהייתי מגיע לבקר את דודי - יוסי ורבקה.
על חול הים עשינו הקדשה לכבוד ש"י, הצטלמנו והמשכנו בדרכנו.
ההליכה בהמשך היתה כבר על טיילת החוף של העיר נתניה והמקום מאוד מפותח ומרשים. במקום יש שירותים ציבוריים, הרבה מאוד קיוסקים (מישהו אמר גלידה באמצע החום ?) וכן גם מסעדות ושוק שבו אפשר להצטייד בכל טוב לקראת המשך הדרך.
הרבה מאוד מקומות נוסטלגיים מצאתי כאן בטיילת נתניה. כאשר עברנו את כיכר העצמאות - יצא לי לראות סוף סוף את קולנוע אסתר המיתולוגי. המקום זכור לי עוד מהסיפורים של ההורים שגרו בנתניה טרם המעבר לצפון הארץ.
ש"י בהמשך עובר מעט בתוך העיר נתניה, בשל עבודות התחזוקה שעוד לא הסתיימו וחיברו את כל דרום נתניה וצפון נתניה בטיילת אחת ארוכה.
בדרום נתניה, נפרדתי לשלום משותפתי לטיול והלכתי לבקר את דבורה ואלי (חברים קרובים של ההורים).
הביקור היה מאוד מאוד מהנה. אלי כמובן היה בדרכו לעוד טיסת עבודה ומונית חיכתה לו בכניסה לביתו.
לאחר מקלחת חמה וארוחה דשנה, אמרתי תודה רבה לדבורה והמשכתי במסעותי לאורך שדרות בן-גוריון בדרום העיר בדרך ליעד הסיום של היום - בביתה של דפנה (שגרה עם הוריה) ממש צמוד לנק' ההתחלה של יום למחרת (חוף פולג).
האירוח היה פשוט תענוג - בפעם השנייה באותו היום יצא לי לעשות מקלחת חמה (הפעם היחידה לאורך השביל שבאותו יום עשיתי 2 מקלחות). בנוסף ארוחת הערב היתה משביעה ואפשרה למלא מצברים לקראת הימים הקרובים העתידים לבוא בהמשך.
חבל רק שמצב כפות הרגליים שלי הפך מנסבל לממש בלתי אפשרי לצעידה. היבלות והשלפוחיות כבר היו במצב של: "היי חבוב, או שתנוח מעט, שאני לא ללכת ..."
בהמשך דפנה יצאה לחגוג עם יונתן את סיום קורס הקצינים של בה"ד 1 ואני נשארתי לטפל בכפות רגלי ולנוח כמעה לקראת יום ההמשך.
סוף יום 16 !
מבחר תמונות מיום 16:
בתמונה: חוף הים בבית ינאי
בתמונה: אני ליד הקדשה לש"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה