הבוקר קידם אותו מוקדם מהצפוי עם הרבה טל. למה השארתי את התרמיל מחוץ לאוהל ???
בכל אופן, לאחר התארגנות וניסיון בלתי פוסק להעיף את השלכת המעאפנה של אותו עץ שנתן לנו מחסה מהרוח בלילה הקודם - התחלנו ללכת ב- "דרך לא דרך".
אי אפשר לתאר את השעה הראשונה מרגע שיצאנו מעין יעלה ועד למעלה אילות.
זה היה הליכה בתוך יער של קוצים במעלה נחל יבנאל, ואני עוד על ההתחלה מועד לתוך בור מוסתר וכמעט שובר את הקרסול שלי !
כאבים עזים בליווי קללות לא מעטות על ה- %#%#$ שהוביל אותנו למלכודת הזאת ליוו אותי.
בסופו של דבר מצאנו דרכים עוקפות קוצים והגענו למעלה הראשון של הטיול שלנו, הלא הוא "מעלה אילות" המפורסם.
העליה היתה מעט קשה, כאשר יש קטע טיפוס מאוד יפה שעובר על רכס ההר כאשר מצד אחד יש מצוק תלול ונוף אל עבר עמק הירדן, ומצד שני "הר של קוצים". פשוט תענוג ...
הנוף היה מאוד מרהיב (סוף סוף אין אובך) ויצא לנו לראות את יער לוי אשכול שמעל מנחמיה, את הכנרת, עמק הירדן ואת רכס פוריה ויבנאל.
לקראת סוף המעלה, זנחנו את ש"י שהיה פשוט מלא בקוצים בגובה בניין והחלטנו לעשות את ההמשך בדרך עפר 4X4 נוחה יותר ...
בהמשך חיכה לנו הדובדבן שבקצפת - האלה האטלנטית (העץ הבודד) בראש מעלה אילות. עץ זה היה חקוק לי בראש מאז שהייתי ילד שגדל במנחמיה ותמיד רצה לטפס ולגעת בעץ שניצב גבוה גבוה שם למעלה. מבחינתי חלומות מתגשמים וסגרתי מעגל באותו היום !
בתמונה: מבט אל מצפה אילות המפורסם
הגענו למצפה האילות, אך כמובן שהמקום "שרץ" בקוצים ולא יכולנו להיכנס על למצפור ולראות את כל הנוף שהמקום מציע. חבל ...
משם המשכנו במעלה המתון והארוך עד ל- "הליקופטר" המפורסם (דומה יותר לחללית).
בשלב זה התחלתי להרגיש את האצבעות שכמעט נשברו בתחילת היום מהנפילה לבור והן כאבו ממש רצח. בנוסף לזה, הרגשתי כאילו שברי המאמץ בשוקיים של הרגליים חוזרים אלי.
לא נעים אבל ממשיכים.
בתמונה: "ההליקופטר" במעלה אילות
המשכנו בדרכנו על רמת סירין (פעם היה כאן שלג ..) עד שהגענו ל- "עין אולם" - מקום אידיאלי לעשות חניית לילה. במקום יש דשא משוטח ומים קרים וזורמים. לאחר מנוחת 10 המשכנו, כאשר בדרך אנו חולפים ע"פ שדה "אינסופי" של בצלים ופקעות-בצל (ממש אין לו סוף !) ואח"כ ליד ח'ברת סירין (מקום לחניית לילה אצל מלאך שביל למי שמעוניין).
תל רכש הופיע לאחר מכן. מקום זה אידיאלי לבנייה של מצודה עליו היות והוא מוגן ע"י 3 ערוצי נחל. ראינו מצד שמאל - קב' של בית ספר שניסתה "לתפור" הר, אך לא כ"כ בהצלחה ...
האיזור הזה מאוד יפה ובהמשך ראינו 2 בריכות טבעיות שניקזו את כל המים מהערוצים סביב.
בתמונה: בריכה עונתית בדרך
מדי פעם חצינו את נחל תבור. הודות לזרימה החלשה שהיתה בו - לא היינו צריכים כ"כ לדאוג ובטח שלא לאלתר בנייה של גשר עץ לחצייה !
החלטנו לעשות קיצור דרך לכפר קיש דרך השדות, וזה חסך לנו קרוב ל- 1 ק"מ של הליכה מיותרת ...
את הלילה העברנו אצל מש' שמש (תמורת 25 ש"ח) וזה היה שווה כל אגורה.
תמורת סכום סמלי זה - קיבלנו מקלחת (אומנם קרה רצח), מקום סגור לישון בו, נק' חשמל + מים ופינוקים מקומיים (תה, קפה ושוקולדים ע"ח הבית).
לא היינו צריכים להקים מאהל וזה חסך לנו זמן יקר לקראת היום הארוך של מחר - התבור.
סוף יום תשיעי !
מבחר תמונות מהמסלול של היום:
בתמונה: אני תופס שלווה במצפה אילות
בתמונה: נוף ממצפה אילות
בתמונה: אני לפני הר התבור
בתמונה: חתול חמוד בכפר קיש
בכל אופן, לאחר התארגנות וניסיון בלתי פוסק להעיף את השלכת המעאפנה של אותו עץ שנתן לנו מחסה מהרוח בלילה הקודם - התחלנו ללכת ב- "דרך לא דרך".
אי אפשר לתאר את השעה הראשונה מרגע שיצאנו מעין יעלה ועד למעלה אילות.
זה היה הליכה בתוך יער של קוצים במעלה נחל יבנאל, ואני עוד על ההתחלה מועד לתוך בור מוסתר וכמעט שובר את הקרסול שלי !
כאבים עזים בליווי קללות לא מעטות על ה- %#%#$ שהוביל אותנו למלכודת הזאת ליוו אותי.
בסופו של דבר מצאנו דרכים עוקפות קוצים והגענו למעלה הראשון של הטיול שלנו, הלא הוא "מעלה אילות" המפורסם.
העליה היתה מעט קשה, כאשר יש קטע טיפוס מאוד יפה שעובר על רכס ההר כאשר מצד אחד יש מצוק תלול ונוף אל עבר עמק הירדן, ומצד שני "הר של קוצים". פשוט תענוג ...
הנוף היה מאוד מרהיב (סוף סוף אין אובך) ויצא לנו לראות את יער לוי אשכול שמעל מנחמיה, את הכנרת, עמק הירדן ואת רכס פוריה ויבנאל.
לקראת סוף המעלה, זנחנו את ש"י שהיה פשוט מלא בקוצים בגובה בניין והחלטנו לעשות את ההמשך בדרך עפר 4X4 נוחה יותר ...
בהמשך חיכה לנו הדובדבן שבקצפת - האלה האטלנטית (העץ הבודד) בראש מעלה אילות. עץ זה היה חקוק לי בראש מאז שהייתי ילד שגדל במנחמיה ותמיד רצה לטפס ולגעת בעץ שניצב גבוה גבוה שם למעלה. מבחינתי חלומות מתגשמים וסגרתי מעגל באותו היום !
הגענו למצפה האילות, אך כמובן שהמקום "שרץ" בקוצים ולא יכולנו להיכנס על למצפור ולראות את כל הנוף שהמקום מציע. חבל ...
משם המשכנו במעלה המתון והארוך עד ל- "הליקופטר" המפורסם (דומה יותר לחללית).
בשלב זה התחלתי להרגיש את האצבעות שכמעט נשברו בתחילת היום מהנפילה לבור והן כאבו ממש רצח. בנוסף לזה, הרגשתי כאילו שברי המאמץ בשוקיים של הרגליים חוזרים אלי.
לא נעים אבל ממשיכים.
המשכנו בדרכנו על רמת סירין (פעם היה כאן שלג ..) עד שהגענו ל- "עין אולם" - מקום אידיאלי לעשות חניית לילה. במקום יש דשא משוטח ומים קרים וזורמים. לאחר מנוחת 10 המשכנו, כאשר בדרך אנו חולפים ע"פ שדה "אינסופי" של בצלים ופקעות-בצל (ממש אין לו סוף !) ואח"כ ליד ח'ברת סירין (מקום לחניית לילה אצל מלאך שביל למי שמעוניין).
תל רכש הופיע לאחר מכן. מקום זה אידיאלי לבנייה של מצודה עליו היות והוא מוגן ע"י 3 ערוצי נחל. ראינו מצד שמאל - קב' של בית ספר שניסתה "לתפור" הר, אך לא כ"כ בהצלחה ...
האיזור הזה מאוד יפה ובהמשך ראינו 2 בריכות טבעיות שניקזו את כל המים מהערוצים סביב.
מדי פעם חצינו את נחל תבור. הודות לזרימה החלשה שהיתה בו - לא היינו צריכים כ"כ לדאוג ובטח שלא לאלתר בנייה של גשר עץ לחצייה !
החלטנו לעשות קיצור דרך לכפר קיש דרך השדות, וזה חסך לנו קרוב ל- 1 ק"מ של הליכה מיותרת ...
את הלילה העברנו אצל מש' שמש (תמורת 25 ש"ח) וזה היה שווה כל אגורה.
תמורת סכום סמלי זה - קיבלנו מקלחת (אומנם קרה רצח), מקום סגור לישון בו, נק' חשמל + מים ופינוקים מקומיים (תה, קפה ושוקולדים ע"ח הבית).
לא היינו צריכים להקים מאהל וזה חסך לנו זמן יקר לקראת היום הארוך של מחר - התבור.
סוף יום תשיעי !
מבחר תמונות מהמסלול של היום:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה