איזה כיף לקום סוף סוף מאוחר. ההרגשה שהמסלול של היום כולל רק 12 ק"מ מאוד הקלה על ההרגשה שזה הולך להיות "טיול בפארק".
המסלול של היום התחיל בחניון "חורבת חומימה", ממש לפני הטיפוס הרציני הראשון שלנו על אחד ההרים הגבוהים בארץ, כזה שנוכל להתגאות בטיפוס עד לפסגתו.
השעה הראשונה של הטיפוס היתה יחסית קשה, ומידי פעם מצאנו את עצמנו עושים הפסקות מנוחה יזומות. תחילה הגענו למצפור על הר נריה, ורק האובך הכבד ששרר באותו השבוע, מנע מאיתנו חווית צילום של פעם ב ...
בהמשך טיפסנו עד לשביל הפיסגה ומולינו ניצב בסיס מודיעין מרשים שחלש על הסביבה.
לא הסתמכנו על מילוי מים בחניון הפיסגה וטוב שכך ! אומנם הרגשת כובד התרמיל עקב סחיבת כמות עודפת של מים הינה לא נעימה, אבל האלטרנטיבה של היתקעות ללא טיפת מים היא בהחלט לא אופציה מומלצת.
בתמונה: מצפור נריה
הירידה מהמירון היתה ממש בסבבה. תחושת הקלה, מלווה ברוח קרירה, ליוותה אותנו בעודנו חולפים ע"פ חורבת ב"ק ומספר הוטות על הדרך.
את הפסקת הצהריים עשינו במקום פשוט מדהים שנקרא "עין זבד" !!!
חבל על הזמן, הגענו לבאר מים שצמח ממנה עץ איתן שסיפק צל נרחב מסביבה. כאילו המקום הזה הגיע לנו בהזמנה מראש ורק חיכה לנו שנגיע וננוח תחת הצל.
בתמונה: עין זבד
במהלך ההפסקה, הספקנו לפגוש שוב פעם את זוג המטיילים מהיום השלישי וכן עוד 2 כיתות של תלמידי בית ספר. היה קטע מצחיק שתקף עד היום אם חושבים על זה: כאשר קב' התלמידים הגיעה להפסקת הצהריים שלהם מתחת לעץ הקסום, אחד התלמידים "נדפק" בסחיבת ג'ריקן והבעת פניו דיי הסגירה את מצב רוחו. זאת ועוד הוא הגיע לעצירה כאשר הפק"ל שלו נזרק בבושת פנים בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו. יש דברים שלא משתנים בחיים ...
לאחר משחק "דוראק" קצרצר, התחלנו בירידה האחרונה מהר המירון ובדרכנו חלפנו ע"פ כיסא אליהו המפורסם שאת תמונתו פגשתי לראשונה בספר ש"י.
בתמונה: אני ליד כיסא אליהו
דיי הסתמכנו על מילוי מים בנק' הסיום בחניון נחל מירון, אולם תכנונים לחוד ומציאות לחוד.
חודש לפני הגעתנו לחניון - היה שם ברז עם מים זורמים, אך הפלא ופלא - איך שאנו הגענו לשם לא היה - לא ברז ולא נעלייים !
מלית ברירה עשינו אחורה פנה ועלינו לקבר רבי שמעון בר יוחאי על הר המירון. מקום זה מתאפיין כל שנה לקראת ל"ג בעומר בהילולות ובהמון מדורות.
אנחנו הגענו לפני העונה, וחזינו בשיפוצים מאסיביים לקראת הכשרת "אחוזת" הקבר לקראת ההמונים שעתידים היו להגיע בהמשך.
בקבר של רשב"י יש ברז מים מים זורמים (מחוץ לשירותי בנים-בנות), וטוב שכ"א מאיתנו הלך להיכן שהוא היה צריך בכדי לכבד את המקום ואת האנשים ששהו שם.
מילאנו עודף מים ואח"כ מצאנו לעצמנו פינה שקטה על צלע ההר, בין שאריות של מדורה כזו או אחרת.
לאחר הקמת האוהל במקום, התפננו להדלקת מדורה (הראשונה שלנו בטיול), אולם מרוב שמתפללים אחרים חרשו את הסביבה בחפשם אחר זרדים, כמעט ולא מצאנו חומר לבעירה.
עשינו סריקה מאוד יסודית ובסוף מצאנו פינה "עזובה" של מישהו שהשאיר אחריו אוצרות טבע אבודים וזה מאוד עזר לנו בהמשך.
בכל הנושא של השינה, טיפ קטן - ממש אבל ממש לא מומלץ להקים את האוהל בשיפוע ועוד לנסות לישון על הצד שלו (עדיף לישון כאשר הראש למעלה בשיפוע).
מה לעשות, דברים כאלו למדנו על "בשרנו".
כמו כן, מאוד מומלץ לקחת לטיול אטמי אוזניים משום שהיה "צעקן" אחד שלא הספיק לצרוח כל הלילה ובשלב כלשהו הרגשתי כאילו אני עולה עד למעלה ומלמד אותו נימוסים ...
סוף יום ה' !
מבחר תמונות מהיום החמישי:
בתמונה: אני בטיפוס על הר מירון
בתמונה: עדר כבשים על רכס המירון
בתמונה: אני ליד אגם עונתי על רכס המירון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה