את הבוקר התחלנו אליסיה ואני מוקדם יחסית, כאשר לפנינו מסלול ארוך וקשה אשר יקבע אם נשרוד את המשך השבוע או שנישבר ונפסיק.
לא סתם אנשים אומרים ששלושת הימים הראשונים הם הכי קשים, ולנו ציפה מסלול מאוד ארוך והשרב/אובך ששרר בחוץ לא הקל בגרוש !
אין כמו להתחיל את היום בזינוק בעלייה !
היכן שעשינו עצירה לילה קודם לכן - היה רק תחילתו של עלייה חדה שסיומה התוודע לנו בסוף היום.
מאמצים קלים ולאחר מס' דקות הגענו לפארק הגיאולוגים בק"ש.
מקום זה מאוד נחמד, ויעידו על כך שאריות המנגל הרבות שהיו פזורות בכל עבר ...
במקום זה התחברנו מחדש לשביל ישראל שפיספסנו יום קודם לכן וזאת היתה הרגשה עצומה של הקלה כאשר מצאתי את סימו"ש של לבן-כחול-כתום.
במהלך הטיפוס חלפנו מתחת לצוק מנרה והרכבל המפורסם שעליו (מאוד מומלץ למי שעוד לא הספיק ...) ועל הדרך גם קלטנו מס' תמרורים מאוד מצחיקים.
בתמונה: שלט מעניין שראינו בדרך
המסלול המשיך עד משכנות הרועים, ושם התוודענו בפעם הראשונה שגם הספר הכי מעודכן של ש"י, הוא לא הכי מעודכן. מפת הסימו"ש והמפה בספר שביל מיקמו את מקום זה ב-2 הרים שונים לגמריי !!!
לאחר ווידוא מיקומנו, החלטנו ללכת על בטוח וזרמנו עם מפת הסימו"ש שהתבררה כהחלטה נבונה וחסכה לנו לא מעט זמן בירבור. :-)
במשכנות הרועים עשינו עצירת תדלוק והצטיידנו ב- "טונה" של מים שאמורה להספיק ליומיים. כמו כן שמענו סיפורון קצרצר מבעל המקום (חנניה) על הכבשים/עזים שהוא מגדל ועל החלב והגבינות שהוא מפיק מהן.
מאוד רצינו לטעום את התוצרת של החווה הקטנה שלו, אולם הגענו בעונה הלא מתאימה ונאלצנו להסתפק במים בלבד.
הלכנו לדרכנו ועשינו הפסקת צהריים ארוכה ליד מיכל המים (המרוקן) שחנניה הקים לטובת מטיילי ש"י. השינה במדרון ההר מול נוף מדהים היתה פשוט תענוג ...
בתמונה: מיכל המים במשכנות הרועים
משם המשכנו לדרכנו בעליות ובירידות, כאשר באופק נראתה לנו מצודת כ"ח (הלא היא מצודת ישע).
לקראת אחה"צ, הגענו לירידה לנחל קדש. בספר היה כתוב שמסלול זה מיועד למיטיבי לכת ובשום פנים ואופן לא מומלץ להיכנס אליו בשעות מאוחרות מחשש להיתקע שם בחשיכה.
אמרנו לעצמנו - האם אנחנו באמת מטיבי לכת ???
השאלה היתה כמובן רטורית וחיש מהר כבר התחלנו בירידה המאתגרת של נחל קדש. הנחל עצמו אומנם היה יבש, אולם הסלעים שחלפנו על פניהם היו מאוד חלקים וזה היווה עבורינו את האתגר הראשון בש"י.
הטיפוס של נחל קדש לא היה פשוט כלל וכלל. לא מעט פעמים מצאנו את עצמנו עוצרים לקחת מספר שאיפות אוויר. לבסוף הגענו למצודת כ"ח ולתצפית המרהיבה שהיתה שם על כל עמק החולה ורכס הרי נפתלי.
בתמונה: אני לאחר הטיפוס למצודת כ"ח
השעה היתה כבר מאוחרת ולפנינו עוד היתה דרך מעט ארוכה עד לרמות נפתלי. עשינו אותה בצד הכביש בכדי לחסוך בזמן והגענו לאחר 2 ק"מ למושב, בידיוק בזמן לפני שהמכולת נסגרה.
במושב רמות נפתלי התארחנו אצל מי אם לא שמעון קושלין (המתרגל שלי בקורס מבוא למדעי-המחשב בתואר הראשון בתל-חי ). איזו נוסטלגיה זאת היתה לפגוש אותו אחרי כ"כ הרבה שנים ...
היה מאוד נחמד לאחר יומיים לאכול אוכל טרי (ירקות וגבינות) ולחזור לציויליזציה (אנשים, נק' חשמל להטענת הפלאפון, תאורה בלילה ומים זורמים לעשות מקלחת שדה).
בזמן שהותינו ביישוב, הכלבים ששהו במקום לא ריחמו עלינו ולא מעט פעמים מצאתי את עצמי כמעט ובועט בפודל מעצבן שכמעט כירסם לי את הרגל !!!
לפחות התלווה אלי כלבוב בוקסר שלכל מקום שהלכתי - הוא שימש ככלב השמירה הפרטי שלי ... איזה כיף :-)
ביישוב הספקנו להתארגן על אוכל להמשך היומיים הקרובים והלינה במקום היתה מאוד נחמדה.
סוף יום שני !
מבחר תמונות מהיום השני:
בתמונה: צוק מנרה
בתמונה: אני ועיזה פזיזה במשכנות הרועים
בתמונה: אני בירידה לנחל קדש
בתמונה: אני וכלב השמירה הפרטי שלי
לא סתם אנשים אומרים ששלושת הימים הראשונים הם הכי קשים, ולנו ציפה מסלול מאוד ארוך והשרב/אובך ששרר בחוץ לא הקל בגרוש !
אין כמו להתחיל את היום בזינוק בעלייה !
היכן שעשינו עצירה לילה קודם לכן - היה רק תחילתו של עלייה חדה שסיומה התוודע לנו בסוף היום.
מאמצים קלים ולאחר מס' דקות הגענו לפארק הגיאולוגים בק"ש.
מקום זה מאוד נחמד, ויעידו על כך שאריות המנגל הרבות שהיו פזורות בכל עבר ...
במקום זה התחברנו מחדש לשביל ישראל שפיספסנו יום קודם לכן וזאת היתה הרגשה עצומה של הקלה כאשר מצאתי את סימו"ש של לבן-כחול-כתום.
במהלך הטיפוס חלפנו מתחת לצוק מנרה והרכבל המפורסם שעליו (מאוד מומלץ למי שעוד לא הספיק ...) ועל הדרך גם קלטנו מס' תמרורים מאוד מצחיקים.
המסלול המשיך עד משכנות הרועים, ושם התוודענו בפעם הראשונה שגם הספר הכי מעודכן של ש"י, הוא לא הכי מעודכן. מפת הסימו"ש והמפה בספר שביל מיקמו את מקום זה ב-2 הרים שונים לגמריי !!!
לאחר ווידוא מיקומנו, החלטנו ללכת על בטוח וזרמנו עם מפת הסימו"ש שהתבררה כהחלטה נבונה וחסכה לנו לא מעט זמן בירבור. :-)
במשכנות הרועים עשינו עצירת תדלוק והצטיידנו ב- "טונה" של מים שאמורה להספיק ליומיים. כמו כן שמענו סיפורון קצרצר מבעל המקום (חנניה) על הכבשים/עזים שהוא מגדל ועל החלב והגבינות שהוא מפיק מהן.
מאוד רצינו לטעום את התוצרת של החווה הקטנה שלו, אולם הגענו בעונה הלא מתאימה ונאלצנו להסתפק במים בלבד.
הלכנו לדרכנו ועשינו הפסקת צהריים ארוכה ליד מיכל המים (המרוקן) שחנניה הקים לטובת מטיילי ש"י. השינה במדרון ההר מול נוף מדהים היתה פשוט תענוג ...
בתמונה: מיכל המים במשכנות הרועים
משם המשכנו לדרכנו בעליות ובירידות, כאשר באופק נראתה לנו מצודת כ"ח (הלא היא מצודת ישע).
לקראת אחה"צ, הגענו לירידה לנחל קדש. בספר היה כתוב שמסלול זה מיועד למיטיבי לכת ובשום פנים ואופן לא מומלץ להיכנס אליו בשעות מאוחרות מחשש להיתקע שם בחשיכה.
אמרנו לעצמנו - האם אנחנו באמת מטיבי לכת ???
השאלה היתה כמובן רטורית וחיש מהר כבר התחלנו בירידה המאתגרת של נחל קדש. הנחל עצמו אומנם היה יבש, אולם הסלעים שחלפנו על פניהם היו מאוד חלקים וזה היווה עבורינו את האתגר הראשון בש"י.
הטיפוס של נחל קדש לא היה פשוט כלל וכלל. לא מעט פעמים מצאנו את עצמנו עוצרים לקחת מספר שאיפות אוויר. לבסוף הגענו למצודת כ"ח ולתצפית המרהיבה שהיתה שם על כל עמק החולה ורכס הרי נפתלי.
בתמונה: אני לאחר הטיפוס למצודת כ"ח
השעה היתה כבר מאוחרת ולפנינו עוד היתה דרך מעט ארוכה עד לרמות נפתלי. עשינו אותה בצד הכביש בכדי לחסוך בזמן והגענו לאחר 2 ק"מ למושב, בידיוק בזמן לפני שהמכולת נסגרה.
במושב רמות נפתלי התארחנו אצל מי אם לא שמעון קושלין (המתרגל שלי בקורס מבוא למדעי-המחשב בתואר הראשון בתל-חי ). איזו נוסטלגיה זאת היתה לפגוש אותו אחרי כ"כ הרבה שנים ...
היה מאוד נחמד לאחר יומיים לאכול אוכל טרי (ירקות וגבינות) ולחזור לציויליזציה (אנשים, נק' חשמל להטענת הפלאפון, תאורה בלילה ומים זורמים לעשות מקלחת שדה).
בזמן שהותינו ביישוב, הכלבים ששהו במקום לא ריחמו עלינו ולא מעט פעמים מצאתי את עצמי כמעט ובועט בפודל מעצבן שכמעט כירסם לי את הרגל !!!
לפחות התלווה אלי כלבוב בוקסר שלכל מקום שהלכתי - הוא שימש ככלב השמירה הפרטי שלי ... איזה כיף :-)
ביישוב הספקנו להתארגן על אוכל להמשך היומיים הקרובים והלינה במקום היתה מאוד נחמדה.
סוף יום שני !
מבחר תמונות מהיום השני:
בתמונה: אני ועיזה פזיזה במשכנות הרועים
בתמונה: אני בירידה לנחל קדש
בתמונה: אני וכלב השמירה הפרטי שלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה