הבוקר החל יחסית צולע ...
התרנגול המעאפן לא נתן לי לישון במהלך כל הלילה. כל הזמן הוא "זימר" לו וכמעט קמתי והבאתי לו אחת לפנים !
כמו כן, הכביסה שעשיתי לילה קודם לכן - היתה עדיין רטובה ונורא התבעסתי שלא הכנסתי אותה לחדר במהלך הלילה.
מסקנה: בערב קריר - לא עושים כביסה !
את ארוחת הבוקר עשינו אצל "מלאך שביל" במכולת הישוב. הוא היה מאוד נחמד - פינק אותנו בכוס קפה ונתן לנו לקרוא עיתון כאוות נפשינו.
עשינו בשכל כאשר לקחנו טרמפ משער הכניסה לכפר קיש ועד לצומת גזית.
פשוט מיותר ללכת 5 ק"מ על כביש ועוד ביום ארוך וקשה כמו היום.
לפני הטיפוס על הר התבור, חלפנו בכפר שיבלי הזכור לשימצה עקב אירוע הטרקטורונים.
העלייה לתבור היתה מאוד תלולה וקשה עם "עודף" משקל על הגב. בדרך חלפנו ע"פ מס' דרכי עפר שהקיפו את התבור ושימשו גם כ- "שבילי אש" וגם כמעבר לרכבי 4X4.
הגענו לפסגה והתחלנו להקיף אותה בשביל שחור שהגיע עד לכנסייה הפרנציסקנית, כאשר בדרך אנו חולפים ליד מס' פרות ועגליהן.
בתמונה: עגלים על פסגת התבור
הכניסה למצודת התבור לוותה בזהירות רבה מפני שכל שנייה יצאה או נכנסה מונית תיירים בשער הראשי והרגשתי כאילו אני חוצה את נתיבי איילון ביום ראשון בבוקר ...
בסוף הצלחנו להיכנס והגענו ל- "כנסיית ההארה".
עשינו שם ביקור של שעה ואף נכנסנו למקום התפילה (למרות שאיננו מאמינים שבאים להתפלל ...). בחצר הסתובבו להם המון תיירים נוצרים ויצא לי להצטלם אף עם כומר רומני.
בתמונה: אני עם כומר רומני
לאחר מכן, ירדנו בירידה תלולה מהצד השני של התבור עד שהגענו שוב לכפר שיבלי.
המשכנו בדרך עפר שיצאה מהכפר עד שהגענו ל- "דרך נוף ירוקה" שהקיפה את התבור.
בכל שלב על הדרך הזו - ראינו את התבור מזווית אחרת וזה פשוט חווית צילום מרהיבה.
השעה היתה יחסית מאוחרת (13:00), והחלטנו לשים גז !
האוטובוס האחרון שיוצא מצומת משהד - היה באיזור 17:40 וממש לא רצינו לפספס אותו.
המשכנו על דרך הנוף עד לפיצול שבילים ושם החלטנו לנוח מעט. בזמן זה היתה תנועה ערה של רכבים (לא רכבי שטח ...) בתוך היער ונדמה היה כאילו נפתח כאן מסלול מירוצים.
המשכנו בדרך והתחלנו בטיפוס המעגלי והמאוד ארוך לכיוון הר דבורה.
לאחר אינספור סיבובים - הגענו פיסגה ועשינו הפסקה קלה באנדרטה היפה שבנו שם לכבוד מלכת אנגליה. היער בהר דבורה ניטע בכסף של תרומות וזאת הכרת התודה לכבודם.
בתמונה: אנדרטה בפיסגת הר דבורה
מהר דבורה "התדרדרנו" למטה בטיל וחיש מהר כבר היינו בוואדי. שם למטה חיכו לנו מס' ערבים מזדיינים שסיננו לעברנו משהו בערבית. אמ-אמא שלהם !
התחלנו בטיפוס על שביל אדום על ההר שיוביל אותנו בהמשך לנצרת עילית והר יונה.
בספר הטיול היה כתוב שבאיזור זה פורח לו האירוס הנצרתי (בחודש מרץ). כאשר אנו הגענו לשם - איזה אירוס ואיזה נעליים ! לא היה שם שום זכר.
בצומת דרכים - לא היה סימון ובטעות לקחנו את השביל הלא נכון שבמקום להוביל אותנו להר יונה, הוא הוביל לבית הקברות של נצרת עילית (סטייה של 5-4 ק"מ).
לא אמרנו נואש, ולאחר בירור קצרצר על הגעה לנצרת - עלינו על אוטובוס (קו מס' 1) שלקח אותנו ישירות להיכן שהיינו צריכים (כיכר המעיין בעיר העתיקה). לפחות זה חסך לנו זמן, כסף וטרטור מיותר בהגעה עד צומת משהד ומשם לתפוס עוד אוטובוס חזרה לנצרת.
כנראה שלטעות בכיוון זה לא כזה נורא לבסוף ...
הגענו לנצרת ומשם המשכנו לכיוון עצירת הלילה שלנו באכסניית "פאוזי עזאר".
אני חייב לציין שהמקום תקוע באמצע שום-מקום ובמרחק 10 דק' לפחות ממרכז העיר !
בתמונה: אני ברחובות נצרת העתיקה
בכניסה לאכסנייה ציפתה לנו הפתעה מעט מצחיקה (או עצובה איך שתקראו לזה).
דלת הכניסה היתה בגובה מקסימלי של 1.4 מ' והרגשתי כאילו אני נכנס כעת אל "הוביטון" הידוע לעולם ככפר ההוביטים מטרילוגיית שר הטבעות.
בדרך לקבלה פגשנו שלישיית מטיילים מבוגרים שהתעניינו במסלול של מחר שאנו עתידים לעשות. נגיע אליהם בהמשך...
בטבלת מלאכי השביל היה כתוב שתהיה כאן הנחה "משמעותית" למטיילי ש"י. איזה הנחה ואיזה נעליים !!! שילמנו מחיר מחירון כמו יתר האנשים, פשוט חוצפנים.
מלית ברירה שילמנו וירדנו לחדר Guest-House שלנו שחלקנו עם עוד 2 מטיילים זרים שהגיעו מסקוטלנד.
לאחר מקלחת חמה (סוף סוף ...), התארגנו וירדנו לעיר לאכול א.ע באחת המסעדות הנחשבות (אל-רידע). משם המשכנו לממתקי "אל-מוכתאר" ושוב פוצצתי את הבטן שלי בכנאפה טעים ועסיסי. אם יש משהו שהערבים מצויינים בו - זה כנאפה !!!
חזרתי שבע ומרוצה והעברתי את יתר הזמן בקבלה בלרשום משהו בספר האורחים עבור מטיילים אחרים שבאים אחרינו (טיפים ועוד כמה מילים).
אח"כ ירדתי למיטה שלי, כאשר על הדרך אני שומע סיפורון מהסבא החביב שחלק איתנו מיטה בחדר - על השווארמה העסיסית שהוא בלס לארוחת הערב.
סוף יום עשירי !
מבחר תמונות מהמסלול של היום:
בתמונה: אני על פיסגת התבור
בתמונה: אני ליד כנסיית ההארה
בתמונה: הירידה מהתבור
בתמונה: מבט על הר התבור
בתמונה: אני בכניסה ל- "הוביטון"
התרנגול המעאפן לא נתן לי לישון במהלך כל הלילה. כל הזמן הוא "זימר" לו וכמעט קמתי והבאתי לו אחת לפנים !
כמו כן, הכביסה שעשיתי לילה קודם לכן - היתה עדיין רטובה ונורא התבעסתי שלא הכנסתי אותה לחדר במהלך הלילה.
מסקנה: בערב קריר - לא עושים כביסה !
את ארוחת הבוקר עשינו אצל "מלאך שביל" במכולת הישוב. הוא היה מאוד נחמד - פינק אותנו בכוס קפה ונתן לנו לקרוא עיתון כאוות נפשינו.
עשינו בשכל כאשר לקחנו טרמפ משער הכניסה לכפר קיש ועד לצומת גזית.
פשוט מיותר ללכת 5 ק"מ על כביש ועוד ביום ארוך וקשה כמו היום.
לפני הטיפוס על הר התבור, חלפנו בכפר שיבלי הזכור לשימצה עקב אירוע הטרקטורונים.
העלייה לתבור היתה מאוד תלולה וקשה עם "עודף" משקל על הגב. בדרך חלפנו ע"פ מס' דרכי עפר שהקיפו את התבור ושימשו גם כ- "שבילי אש" וגם כמעבר לרכבי 4X4.
הגענו לפסגה והתחלנו להקיף אותה בשביל שחור שהגיע עד לכנסייה הפרנציסקנית, כאשר בדרך אנו חולפים ליד מס' פרות ועגליהן.
הכניסה למצודת התבור לוותה בזהירות רבה מפני שכל שנייה יצאה או נכנסה מונית תיירים בשער הראשי והרגשתי כאילו אני חוצה את נתיבי איילון ביום ראשון בבוקר ...
בסוף הצלחנו להיכנס והגענו ל- "כנסיית ההארה".
עשינו שם ביקור של שעה ואף נכנסנו למקום התפילה (למרות שאיננו מאמינים שבאים להתפלל ...). בחצר הסתובבו להם המון תיירים נוצרים ויצא לי להצטלם אף עם כומר רומני.
לאחר מכן, ירדנו בירידה תלולה מהצד השני של התבור עד שהגענו שוב לכפר שיבלי.
המשכנו בדרך עפר שיצאה מהכפר עד שהגענו ל- "דרך נוף ירוקה" שהקיפה את התבור.
בכל שלב על הדרך הזו - ראינו את התבור מזווית אחרת וזה פשוט חווית צילום מרהיבה.
השעה היתה יחסית מאוחרת (13:00), והחלטנו לשים גז !
האוטובוס האחרון שיוצא מצומת משהד - היה באיזור 17:40 וממש לא רצינו לפספס אותו.
המשכנו על דרך הנוף עד לפיצול שבילים ושם החלטנו לנוח מעט. בזמן זה היתה תנועה ערה של רכבים (לא רכבי שטח ...) בתוך היער ונדמה היה כאילו נפתח כאן מסלול מירוצים.
המשכנו בדרך והתחלנו בטיפוס המעגלי והמאוד ארוך לכיוון הר דבורה.
לאחר אינספור סיבובים - הגענו פיסגה ועשינו הפסקה קלה באנדרטה היפה שבנו שם לכבוד מלכת אנגליה. היער בהר דבורה ניטע בכסף של תרומות וזאת הכרת התודה לכבודם.
בתמונה: אנדרטה בפיסגת הר דבורה
התחלנו בטיפוס על שביל אדום על ההר שיוביל אותנו בהמשך לנצרת עילית והר יונה.
בספר הטיול היה כתוב שבאיזור זה פורח לו האירוס הנצרתי (בחודש מרץ). כאשר אנו הגענו לשם - איזה אירוס ואיזה נעליים ! לא היה שם שום זכר.
בצומת דרכים - לא היה סימון ובטעות לקחנו את השביל הלא נכון שבמקום להוביל אותנו להר יונה, הוא הוביל לבית הקברות של נצרת עילית (סטייה של 5-4 ק"מ).
לא אמרנו נואש, ולאחר בירור קצרצר על הגעה לנצרת - עלינו על אוטובוס (קו מס' 1) שלקח אותנו ישירות להיכן שהיינו צריכים (כיכר המעיין בעיר העתיקה). לפחות זה חסך לנו זמן, כסף וטרטור מיותר בהגעה עד צומת משהד ומשם לתפוס עוד אוטובוס חזרה לנצרת.
כנראה שלטעות בכיוון זה לא כזה נורא לבסוף ...
הגענו לנצרת ומשם המשכנו לכיוון עצירת הלילה שלנו באכסניית "פאוזי עזאר".
אני חייב לציין שהמקום תקוע באמצע שום-מקום ובמרחק 10 דק' לפחות ממרכז העיר !
בתמונה: אני ברחובות נצרת העתיקה
בכניסה לאכסנייה ציפתה לנו הפתעה מעט מצחיקה (או עצובה איך שתקראו לזה).
דלת הכניסה היתה בגובה מקסימלי של 1.4 מ' והרגשתי כאילו אני נכנס כעת אל "הוביטון" הידוע לעולם ככפר ההוביטים מטרילוגיית שר הטבעות.
בדרך לקבלה פגשנו שלישיית מטיילים מבוגרים שהתעניינו במסלול של מחר שאנו עתידים לעשות. נגיע אליהם בהמשך...
בטבלת מלאכי השביל היה כתוב שתהיה כאן הנחה "משמעותית" למטיילי ש"י. איזה הנחה ואיזה נעליים !!! שילמנו מחיר מחירון כמו יתר האנשים, פשוט חוצפנים.
מלית ברירה שילמנו וירדנו לחדר Guest-House שלנו שחלקנו עם עוד 2 מטיילים זרים שהגיעו מסקוטלנד.
לאחר מקלחת חמה (סוף סוף ...), התארגנו וירדנו לעיר לאכול א.ע באחת המסעדות הנחשבות (אל-רידע). משם המשכנו לממתקי "אל-מוכתאר" ושוב פוצצתי את הבטן שלי בכנאפה טעים ועסיסי. אם יש משהו שהערבים מצויינים בו - זה כנאפה !!!
חזרתי שבע ומרוצה והעברתי את יתר הזמן בקבלה בלרשום משהו בספר האורחים עבור מטיילים אחרים שבאים אחרינו (טיפים ועוד כמה מילים).
אח"כ ירדתי למיטה שלי, כאשר על הדרך אני שומע סיפורון מהסבא החביב שחלק איתנו מיטה בחדר - על השווארמה העסיסית שהוא בלס לארוחת הערב.
סוף יום עשירי !
מבחר תמונות מהמסלול של היום:
בתמונה: הירידה מהתבור
בתמונה: מבט על הר התבור
בתמונה: אני בכניסה ל- "הוביטון"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה