יום 23 (מנתיב הל"ה לבית גוברין)

הבוקר היה כמו בלילה - משמע קור כלבים !
כפות הרגליים שלי קפאו וכמעט ולא הרגשתי תחושה באצבעות. הלחות שהנעליים ספגו בלילה גם לא תרמו לשיפור המצב, ובמשך חצי שעה הראשונה של הצעידה הרגשתי כאילו יש לי נמלים ברגלים !

הגענו ל- תל עזיקה המרשים ולאחר טיפוס תלול, אך קצר והנה פרוס לפנינו כל עמק האלה (היכן שהיה הקרב המיתולוגי בין דוד וגוליית). במרומי התל ישנו שעון שמש מרשים ומספר ספסלים המשקיפים אל הנוף הרחב.

ירדנו מהתל ולאחר הליכה במספר דרכי נוף הגענו ל- פארק בריטניה (יער ענקי) וראינו הרבה משפחות ממנגלות בחניונים ששם.

בתמונה: נוף מדהים בתל עזיקה











בתוך פארק בריטניה פגשנו גם מספר משפחות שטיילו עם כלביהם ודיי נתקעו בגלל שלא לקחו עימם מפת סימו"ש מסודרת והעדיפו להסתמך על מפה מהאינטרנט. אבל אל דאגה, אנו פרסנו את המפה והסברתי לאותם אנשים איך בידיוק הם יוכלו לעשות את הטיול שרצו לעשות, אך התבלבלו בדרך.
בתוך הפארק ישנן מס' נק' שאפשר למלא מים (בדוק !) - אחת מהן באחד מהחניונים והשנייה במצפה משואה.

את נק' מילוי המים עשינו ביישוב ליאון (שריגים) וזאת היתה מעט טעות. קודם כל זאת היתה סטייה של 2 ק"מ לכל כיוון וגם המים שמצאנו שם באחד מגני הילדים היו מאוד מאוד מעופשים.

בהמשך הדרך חלפנו ע"פ מחנה ענק של שבט הצופים (המקום נראה היה נטוש ובקלות אפשר היה להרים למישהו את חפציו יקרי הערך). טיפסנו על ההר ועשינו עצירת צהריים לפני פיצול שבילים על שיפולי ההר.

לאחר ארוחת הצהריים, המשכנו לטפס אל עבר מצפה משואה. מקום זה מאוד גבוה וחולש על כל העמק מלמטה. כמובן שהיו שם הרבה מנגליסטים ומאוד החזקתי את עצמי מלהרים שיפוד עסיסי מאחד המנגלים.

ממצפה משואה פגשנו משפחה שעשתה (או יותר נכון ניסתה) לעשות את קטע ההמשך של ש"י בסימו"ש ירוק על אופנים. טעות מרה היתה בידם משום שקטע זה טמן בתוכו הליכה רבה בתוך מעברים צרים שבאופנים בלתי אפשרי לעבור אלא אם כן סוחבים אותם בידיים.
הייתי בטוח שאם הם על אופניים - הם יעקפו אותנו בסיבוב, אך מהר מאוד גיליתי שהם נתקעים בדרכים הצרות ואנו כמו זוג תרמילאים מנוסה ובכושר - "עקפנו אותם בסיבוב" ...

המשכנו עד ל- תל גודד ומשם בירידה מאוד טכנית "התדרדרנו" עד למטה במהירות הבזק.
הרושם ממרגלות התל הרבה יותר טוב מאשר מלמעלה. השביל המשיך והוביל אותנו עד ל- בית גוברין, ולאחר הקפה מלאה ודיי מיותרת של כל הקיבוץ - מצאנו כניסה אחורית לתוך היישוב ומספר פלאפון שהושאר לטובת מטיילי ש"י.
התקשרתי מיד והצלחנו להשיג לנו מקום לינה עם אופציה להצטיידות להמשך הדרך. איזה כיף !
הכניסה דרך השער מצריכה קוד פתיחה והוא: 4235# למי שיצטרך בעתיד.

צעדנו עד למכינה הצבאית ושם קיבלו את פנינו 2 מדריכים שנשארו לעשות שם את החג. הם הכינו לנו צ'יפס מאוד טעים עם תבלין מקורי (תבלין בשר + פפריקה לצ'יפס ...).
לאחר מכן, הם הראו לנו את החדר שיועד למטיילי ש"י וגם את מיקום המכולת להצטיידות העתידית.

החדר במכינה לטובת מטיילי ש"י מיועד לעד 6 תרמילאים ויש בו שירותים ומקלחת. כמו כן יש שם מזון בסיסי שמטיילים אחרים השאירו אחריהם לטובת הבאים בתור.
כמובן שאני לא וויתרתי על ארוחת ערב מאוד משביעה אחרי היום הארוך הזה (סיר שלם של פסטה עם רוטב עגבניות). התארגנו לנו על הציוד והתכוננו לישון.

סוף יום 23 !

מבחר תמונות מיום 23:

בתמונה: נוף עמק האלה מתל עזיקה












בתמונה: חורבה עתיקה בדרך