הלילה במכינה היה מאוד נעים לשם שינוי. אחרי הלילה המקפיא רצח אתמול - פתאום יש לי תנור ספירלה וחדר סגור מפני רוחות. כמו כן, כל הכביסה התייבשה לגמרי הודות לאותו תנור.
מאוד היה כיף בקיבוץ וקצת כאב לעזוב אותו, אבל אין ברירה וחייבים להמשיך הלאה.
יצאנו דרך השער האחורי של הקיבוץ שדרכו הגענו יום קודם לכן וחיש מהר הגענו חזרה לצומת בית גוברין וש"י.
בצומת פגשנו טרמפיסטית שנראתה כאילו לפני שבוע חזרה מהודו/דרום אמריקה. אמרתי לה בוקר טוב והיא החזירה לי חיוך ובירכה אותי לשלום ודרך צליחה בהמשך הטיול.
הלכנו מעט על הכביש הראשי וקצת לפני בסיס מג"ב, פנינו שמאלה והגענו ל- ווילה המפורסמת מתוך הספר של ש"י.
מסתבר שבאותה הווילה - הקים את משכנו לא אחר מאשר נשיא מצרים לעתיד (נאצר) עד אשר כוחותינו כבשו את המקום, אך הוא כבר מזמן הצליח לחמוק בחזרה למצרים.
כיום זה עדיין נחשב למבנה "רב תפארת", אך לא מומלץ להיכנס פנימה מחשש שהוא יקרוס ...
בתמונה: הווילה המפורסמת
בהמשך הדרך נגלה לפנינו תל מרשה, אך ש"י לא עבר שם וקצת חבל.
המשכנו הלאה ופגשנו מתחת לאחד העצים קב' של 3 בנים + בחורה מתגלית (בשם קליפורניה ...) והחלטנו לענות להצעתם לעשות איתם את הפסקת ה- 10.
חוויות על ש"י רצו להן באוויר והעברנו ביננו מספר טיפים לגבי המשך הדרך. מסתבר שאחד מהאנשים בשם ליעד הצטרף לחבורה והוא היה נראה לי מוכר מאיפשהו. בסוף נפל לי האסימון ונזכרתי שאותו ליעד רצה להצטרף אלי לטיול אך ברגע האחרון נמלכה דעתו והוא החליט להתחיל מהדרום לצפון.
מזל שלא יצא לי לטייל איתו, כי משיחה שעשיתי עם אחד משותפיו למסע - הסתבר לי שבאמצע המדבר הוא פרש כי לא התאים לו ורק לאחרונה הוא שב והצטרף אליהם.
מהסיפורים שלהם עלה כי היו מספר גניבות חוזרות ונשנות בחניון הלילה בגבי חווה בידי בדואים. פעם אחת אף גנבו את התרמילים של חלק מהבנות וזה דיי הרס להן את המשך הטיול (שלא לדבר על סיכון חיי אדם באמצע המדבר).
בהמשך הדרך פגשנו ב- 3 מטיילי יום שפשוט טסו להם (ככה זה כשהולכים עם תרמיל יום קל משקל ורעננים).
אמרנו להם שלום, אך יצא לנו לשמוע רק את ההד מהשלום שלהם כי הם כבר היו עשרות מטרים מלפנינו ...
המשכנו ועברנו את תל לכיש ודיי פיספסנו את נק' מילוי המים בחניון שם, בשל העובדה כי ש"י לא עובר שם ושכחנו לקרוא בספר שביל כי נדרשת סטייה למילוי מים שם.
קצת היה מדאיג, אך בהמשך פגשנו עוד קב' של 6 מטיילים שעזרו לנו (או יותר נכון- עזרו לשותפתי לטיול שלא לקחה עימה מספיק מים !).
איזור לכיש מאוד מצדיק את הכינוי שכולם נותנים לו - עמק הכרמים. כל האיזור היה משופע בזנים שונים של ענבים (ענבי חבל לכיש + ענבי טלי), וחבל שזו לא היתה העונה של הענבים.
בתמונה: אני טועם ענבים
זאת ועוד, האיזור כולו מפוצץ בשדות אינסופיים של חומוס ! לא פחות ולא יותר.
המשך הדרך הובילה ל- 3 חורשות מוצלות ובאחת מהן החלטנו לעשות עצירה ולהצטרף לקב' של הטייסים שעקפה אותנו בסיבוב ועשתה שם את הפסקת הצהריים.
הם כיבדו אותנו בכל טוב - החל מירקות טריים, עוגה מתוקה ואף כוס תה. ממש אנשים טובים באמצע הדרך.
אנו החלטנו להמשיך לנוח ואמרנו שלום לשלושת מטיילי היום שכבר הספיקו להעלות הילוך ולהשאיר מאחוריהם שובל אבק דק.
תוך כדי המנוחה, חלפו על פנינו מספר זוגות של מטיילים מהדרום לצפון ואחד הזוגות נענה לקריאתנו והחליט לעצור לנוח היכן שאנו היינו. אלו היו גם מטיילי יום שסחבו תרמיל ענקי (יחסית לטיול יום) + ספר מעאפן של צבי גילת שממש הטעה אותם. אנו כמו תרמילאים למופת - פתחנו את ספר ש"י המעודכן והראנו להם היכן בידיוק הם אמורים להמשיך ואיך בידיוק הם איבדו את הדרך, משום שבאיזור אחוזם ש"י כבר אינו עובר והשביל שונה במעט עקב עבודות התשתית של כביש 6 באיזור.
הזמן עבר פלאים ואנו אמרנו שלום לזוג המטיילים והמשכנו אנו בדרכנו, כאשר בדרך עוברים את יתר החורשות המוצלות וחולפים מתחת לכביש 6 בדרכנו לנק' היעד ב- חוות פיליפ.
לאחר החצייה של כביש 6 החלטנו ללכת לפי האינטואיציה משום שהמפה שלנו לא היתה כ"כ עדכנית ועשו שינויים שגם אותי הם הפתיעו.
הלכנו עד לכביש 40 לאורך הנחל וברקע זיהינו את חוות פיליפ. בסוף התברר ששיחק לנו קלף חזק ולא התברברנו כלל.
בתמונה: שלט הכניסה לחוות פיליפ
חוות פיליפ נמצאת באחלה מיקום (אומנם סטייה של 2 ק"מ לכל כיוון מש"י). במקום יש שירותים, מזנון ולנו יצא לקבל גם מקלחת חמה (בשל היותו של בעל המקום גבר חרמן שפוגש מטיילת). כמו כן במקום השכרת אופניים, טרקטורונים וכן גם רכיבה על חמורים.
הפכנו לחברים של המוכר והוא מצידו כיבד אותנו בטונות של פיתות בדואיות שהספיקו לנו ליומיים שלמים.
כמו כן, החווה מוקפת גדר עם כלבי שמירה אימתניים ומתופעלת ע"י משפחה בדואית שאף מגדלת "כלבי רוח" מעורבים, אבל מאוד חמודים ויפים.
בסוף היום פגשנו בחוות פיליפ עוד זוג מטיילים שגם החל את הטיול מבית גוברין דרומה. העברנו ביננו סיפורים על המסע והתברר כי הם למעשה מטיילי יום שהחליטו לסיים את הטיול יום למחרת בקיבוץ דבירה.
ארוחת ערב מאוד משביעה וכבר אני מצאתי את עצמי חורף בתוך השק"ש לקראת יום מפרך למחרת עם שרב.
סוף יום 24 !
מבחר תמונות מיום 24:
בתמונה: מתקן טיהור מפני כימיקלים ...
בתמונה: ג'יפים חורשים את השבילים
בתמונה: אני מתחת לגשר של כביש 6
בתמונה: כלב רוח בחוות פיליפ
מאוד היה כיף בקיבוץ וקצת כאב לעזוב אותו, אבל אין ברירה וחייבים להמשיך הלאה.
יצאנו דרך השער האחורי של הקיבוץ שדרכו הגענו יום קודם לכן וחיש מהר הגענו חזרה לצומת בית גוברין וש"י.
בצומת פגשנו טרמפיסטית שנראתה כאילו לפני שבוע חזרה מהודו/דרום אמריקה. אמרתי לה בוקר טוב והיא החזירה לי חיוך ובירכה אותי לשלום ודרך צליחה בהמשך הטיול.
הלכנו מעט על הכביש הראשי וקצת לפני בסיס מג"ב, פנינו שמאלה והגענו ל- ווילה המפורסמת מתוך הספר של ש"י.
מסתבר שבאותה הווילה - הקים את משכנו לא אחר מאשר נשיא מצרים לעתיד (נאצר) עד אשר כוחותינו כבשו את המקום, אך הוא כבר מזמן הצליח לחמוק בחזרה למצרים.
כיום זה עדיין נחשב למבנה "רב תפארת", אך לא מומלץ להיכנס פנימה מחשש שהוא יקרוס ...
בהמשך הדרך נגלה לפנינו תל מרשה, אך ש"י לא עבר שם וקצת חבל.
המשכנו הלאה ופגשנו מתחת לאחד העצים קב' של 3 בנים + בחורה מתגלית (בשם קליפורניה ...) והחלטנו לענות להצעתם לעשות איתם את הפסקת ה- 10.
חוויות על ש"י רצו להן באוויר והעברנו ביננו מספר טיפים לגבי המשך הדרך. מסתבר שאחד מהאנשים בשם ליעד הצטרף לחבורה והוא היה נראה לי מוכר מאיפשהו. בסוף נפל לי האסימון ונזכרתי שאותו ליעד רצה להצטרף אלי לטיול אך ברגע האחרון נמלכה דעתו והוא החליט להתחיל מהדרום לצפון.
מזל שלא יצא לי לטייל איתו, כי משיחה שעשיתי עם אחד משותפיו למסע - הסתבר לי שבאמצע המדבר הוא פרש כי לא התאים לו ורק לאחרונה הוא שב והצטרף אליהם.
מהסיפורים שלהם עלה כי היו מספר גניבות חוזרות ונשנות בחניון הלילה בגבי חווה בידי בדואים. פעם אחת אף גנבו את התרמילים של חלק מהבנות וזה דיי הרס להן את המשך הטיול (שלא לדבר על סיכון חיי אדם באמצע המדבר).
בהמשך הדרך פגשנו ב- 3 מטיילי יום שפשוט טסו להם (ככה זה כשהולכים עם תרמיל יום קל משקל ורעננים).
אמרנו להם שלום, אך יצא לנו לשמוע רק את ההד מהשלום שלהם כי הם כבר היו עשרות מטרים מלפנינו ...
המשכנו ועברנו את תל לכיש ודיי פיספסנו את נק' מילוי המים בחניון שם, בשל העובדה כי ש"י לא עובר שם ושכחנו לקרוא בספר שביל כי נדרשת סטייה למילוי מים שם.
קצת היה מדאיג, אך בהמשך פגשנו עוד קב' של 6 מטיילים שעזרו לנו (או יותר נכון- עזרו לשותפתי לטיול שלא לקחה עימה מספיק מים !).
איזור לכיש מאוד מצדיק את הכינוי שכולם נותנים לו - עמק הכרמים. כל האיזור היה משופע בזנים שונים של ענבים (ענבי חבל לכיש + ענבי טלי), וחבל שזו לא היתה העונה של הענבים.
זאת ועוד, האיזור כולו מפוצץ בשדות אינסופיים של חומוס ! לא פחות ולא יותר.
המשך הדרך הובילה ל- 3 חורשות מוצלות ובאחת מהן החלטנו לעשות עצירה ולהצטרף לקב' של הטייסים שעקפה אותנו בסיבוב ועשתה שם את הפסקת הצהריים.
הם כיבדו אותנו בכל טוב - החל מירקות טריים, עוגה מתוקה ואף כוס תה. ממש אנשים טובים באמצע הדרך.
אנו החלטנו להמשיך לנוח ואמרנו שלום לשלושת מטיילי היום שכבר הספיקו להעלות הילוך ולהשאיר מאחוריהם שובל אבק דק.
תוך כדי המנוחה, חלפו על פנינו מספר זוגות של מטיילים מהדרום לצפון ואחד הזוגות נענה לקריאתנו והחליט לעצור לנוח היכן שאנו היינו. אלו היו גם מטיילי יום שסחבו תרמיל ענקי (יחסית לטיול יום) + ספר מעאפן של צבי גילת שממש הטעה אותם. אנו כמו תרמילאים למופת - פתחנו את ספר ש"י המעודכן והראנו להם היכן בידיוק הם אמורים להמשיך ואיך בידיוק הם איבדו את הדרך, משום שבאיזור אחוזם ש"י כבר אינו עובר והשביל שונה במעט עקב עבודות התשתית של כביש 6 באיזור.
הזמן עבר פלאים ואנו אמרנו שלום לזוג המטיילים והמשכנו אנו בדרכנו, כאשר בדרך עוברים את יתר החורשות המוצלות וחולפים מתחת לכביש 6 בדרכנו לנק' היעד ב- חוות פיליפ.
לאחר החצייה של כביש 6 החלטנו ללכת לפי האינטואיציה משום שהמפה שלנו לא היתה כ"כ עדכנית ועשו שינויים שגם אותי הם הפתיעו.
הלכנו עד לכביש 40 לאורך הנחל וברקע זיהינו את חוות פיליפ. בסוף התברר ששיחק לנו קלף חזק ולא התברברנו כלל.
חוות פיליפ נמצאת באחלה מיקום (אומנם סטייה של 2 ק"מ לכל כיוון מש"י). במקום יש שירותים, מזנון ולנו יצא לקבל גם מקלחת חמה (בשל היותו של בעל המקום גבר חרמן שפוגש מטיילת). כמו כן במקום השכרת אופניים, טרקטורונים וכן גם רכיבה על חמורים.
הפכנו לחברים של המוכר והוא מצידו כיבד אותנו בטונות של פיתות בדואיות שהספיקו לנו ליומיים שלמים.
כמו כן, החווה מוקפת גדר עם כלבי שמירה אימתניים ומתופעלת ע"י משפחה בדואית שאף מגדלת "כלבי רוח" מעורבים, אבל מאוד חמודים ויפים.
בסוף היום פגשנו בחוות פיליפ עוד זוג מטיילים שגם החל את הטיול מבית גוברין דרומה. העברנו ביננו סיפורים על המסע והתברר כי הם למעשה מטיילי יום שהחליטו לסיים את הטיול יום למחרת בקיבוץ דבירה.
ארוחת ערב מאוד משביעה וכבר אני מצאתי את עצמי חורף בתוך השק"ש לקראת יום מפרך למחרת עם שרב.
סוף יום 24 !
מבחר תמונות מיום 24:
בתמונה: ג'יפים חורשים את השבילים
בתמונה: אני מתחת לגשר של כביש 6
בתמונה: כלב רוח בחוות פיליפ
נורא נעים כשיש תנור ספירלה
השבמחק