יום 48 (מחניון יהורם לטאבה)

זהו, זה היום האחרון בטיול !
בגובה 650+ מעל פני הים הרגשנו טוב מאוד למה אנשים שמתחילים מטאבה נשברים כאן.
זה היה אחד הלילות הממש קרירים בטיול. בניגוד ללילות קרים אחרים, כאן היו רוחות חזקות שהעיפו לכל עבר כל חפץ שלא היה מקובע לקרקע. אפשר לומר כי הקור כאן היה שווה ערך לקור שספגנו בחניון הלילה בגבי חווה.

בשעה 04:30 התעוררנו (או יותר נכון ניסינו להתעורר) לבוקר חשוך ומאוד קריר.
בסופו של דבר, ב- 05:15 יצאנו משקי השינה כאשר עדיין הקור בחוץ מכה שוק על ירך בעצמותינו.
על הבוקר אסף וניצן (אח של מאור) הגיעו וביחד יצאנו למסע של היום האחרון.

כולנו היינו עם בגדים ארוכים, אך אסף (שהגיע מאילת החמימה) בא עם מכנסיים קצרים ודיי התחרט על כך מרגע שיצא מהמונית החמימה למשב הרוח הצוננת שאנו כבר התחלנו להתרגל אליה.
ארוחת הבוקר היתה מאוד מפנק ומיד לאחר מכן התחלנו את המסלול מהר יהורם.

ההתחלה לוותה בירידה עוקצנית של בולדרים, סלעים, סולמות ויתדות וצעדנו 1.5 ק"מ בלבד במשך למעלה משעה ! פשוט מחריד ...

לאחר שיצאנו מההלם הראשוני של הבוקר, הגענו וטיפסנו את מעלה גישרון המפורסם ומשם על רכס צוקי גישרון. הנוף מלמעלה על האיזור היה פשוט תענוג. ניצן שלא היה רגיל לנוף הנ"ל הוציא כל הזמן את המצלמה ודפק שם כ"כ הרבה צילומים. כשהוא ראה שאנו לא כאלו נלהבים כמוהו, הרגענו אותו ואמרנו שראינו נוף יותר יפה מזה כבר ...

לשם שינוי, היום נעזרתי עם 2 מקלות הליכה (אחד היה אצל אליסיה כל הזמן) וההרגשה היתה מאוד כיפית.
הרגשתי כאילו אני גולש סקי בכל ירידה. יכולתי לשוט במישור ולטוס במורדות הצוקים ללא כל חשש.
מה שנקרא: King of the mountain ...

פגשנו בהמשך זוג מטיילים (לפי דעתי מאוד לא אחראיים) שהחל את המסע מאוד מאוחר ועוד יצא למסלול בשעות עומס החום. דולב מעט השתעשע איתם והמליץ להם לעשות אחורה פנה לפני שמישהו ייפגע ...

משם עלינו על הר צפחות (או בשמו המעוברת: הר צ'אפחות). אני חייב לציין שההר הזה נתן לנו צ'אפחות על ימין ועל שמאל !
העלייה בשיא החום מאוד העיקה ולא היה נראה שיש לה סוף.
ניצן החל לחשוב לאיזה "ברוך" הוא הביא את עצמו. הוא חשב שהמסלול של היום האחרון יהיה כמו ללכת בפארק, אך הוא הופתע לגלות שלא כך הדבר. המסלול של יום זה הפתיע גם אותנו, שועלי טיולים, והתחלתי להבין למה המון מטיילים שמתחילים לטייל מטאבה צפונה - פורשים לאחר יומיים.
פשוט מאוד כי קטעים אלו ממש לא פרופורציונליים לעומת היומיים הראשונים של המסלולים בצפון !

החברה להגנת הטבע שינתה את תוואי ש"י ממש לקראת הסוף.
המנייאקים האלו רצו שנק' הסיום תהיה בבית ספר שדה ולא בטאבה (נק' הסיום המקורית של ש"י).
אנו הלכנו עם האינטואיציה וזרמנו עם הדרך האדומה שהובילה אותנו בסופו של דבר ליעד הנכסף - מעבר טאבה והסיום המקורי של ש"י.

התוואי על הדרך האדומה לא היה פשוט, ובאופק ראיתי איך ניצן מסנן משהו לגבי טיב המסלול.
בסופו של דבר כולנו הגענו לנק' הסיום.

500 מ' לפני קו הסיום, ניצן הסריט את כולנו עד הסוף. כמו כן, למאור חיכתה הפתעה בסוף - קרובי משפחה שלו הכינו "סרט סיום בצבע כחול" לגזירה וכן שלט ענק עם ברכות מלבבות לרגל סיום שביל ישראל.

מאור גזר את הסרט, כולנו הצטלמנו ביחד ובכך הסתיימה לה אחת ההרפתקאות שהשפיעו עלי מאוד.
מסע מופלא של 51 ימים ברוטו (41 ימי צעידה נטו) הסתיים לו בתחושה כה משמחת מצד אחד וכה עצובה מצד שני (אין יותר צעידה, אין יותר הכרת מקומות ואנשים חדשים וכדומה ...).

זרקנו את התרמילים בחוף הנסיכה, הורדנו את הבגדים וטסנו לכיוון המזח ומשם בקפיצה לעבר המים הקרירים של ים סוף.
אין כמו ההרגשה לחוות את המים הקרירים לאחר מסע מפרך שכלל עליות, ירידות, הרים, ואדיות, נחלים, צוקים, סלעים, חולות, מכתשים, מעלים, מורדות ועוד ועוד ...

בחזרה מהים, כיבדו אותנו קרובי משפחתו של מאור בכל טוב. וכך חגגנו לנו את סיום השביל.
אין דרך לתאר את החוויה המופלאה שיצא לי לחוות במשך קרוב לחודשיים. התחבקנו כולנו ביחד והרגשתי כאילו נוספו לי עוד מס' אחים למשפחה.
כ"א מאיתנו באמת דאג שכ"א אחר יסיים בכבוד את ש"י ואת הטרק של המדינה שלנו.

מי ייתן ובעתיד יצא לי לחוות שוב את החוויה המופלאה והמעצבת שיצא לי לחוות.

סוף יום 48 !

מבחר תמונות מיום 48:

 בתמונה: חוף הנסיכה באילת

 בתמונה: כל הח'ברה בנק' הסיום

 בתמונה: לקראת הטבילה בים סוף

בתמונה: המזח בחוף הנסיכה