יום 35 (מחניון עקב לחניון גבי חווה)

כנראה שעוד לא התרגלתי לקור כלבים של המדבר ...
אבל בדיעבד היו ימים קפואים יותר מלילה זה, המשך עוד יגיע.

התכנון היה לקום ב- 04:30 בבוקר בשביל להספיק להגיע לפסגת חוד עקב בזריחה.
תכנון לחוד ומציאות לחוד ! הבנים מהאוהל הסמוך לקחו את זמנם וכתוצאה מכך - אומנם הגענו לפסגה, אבל לא ממש בזריחה.
את הטיפוס לחוד עקב (עם משקל עודף של ציוד ומים בתחילת הבוקר), עשינו בפחות מ- 20 דק' עקב העובדה שהיינו כבר באיחור ורצינו להגיע לזריחה בזמן, וגם עצם העובדה שבחוץ היתה רוח מקפיאה עצמות והיינו חייבים לטוס בעלייה ולא לעצור באמצע ולקפוא למוות ...

על הפסגה עשינו את הפסקת הבוקר עם כוס קפה טוב (קפה לנדוור אלא מה !) והתבוננו בנוף המדברי שהשתרע מתחת לעיננו. מקום זה היה בהחלט שווה להגיע אליו מוקדם מאוד על הבוקר.

בתמונה: זריחה בחוד עקב











מחוד עקב ירדנו חזרה לש"י (ש"י אינו מטפס אל חוד עקב ומעט חבל ...) ותוך זמן קצר הגענו לנק' העניין השנייה של היום והיא עין עקב תחתון. מקום זה מאוד היה זכור לי לטובה - בזמנו (לפני כ- 5 שנים), עשינו כאן נק' עצירה כחלק מטיול הג'יפים שעדי, אחי, עשה עם עוד כמה קרובי משפחה וחברים.
במקום יש בריכה עמוקה ומים צלולים וקפואים (ולא, הם לא מים מתוקים !) והוסרטתי קופץ אליה קפיצת קמיקזה מגובה של 5 מ' על קצות הסלעים. חוויה נוסטלגית איך שנקרא.

בתמונה: עין עקב תחתון











לאחר טבילה קרירה בבריכה, טיפסנו מעלה ותוך פרק זמן קצר הגענו לנק' עניין השלישית של היום -
עין עקב עליון.
אני חייב לציין שהמקום מאוד מעאפן יחסית לעין התחתון - אין שם כמעט מים בנביעה וגם המקום שורץ ביתושות עוקצניות שלא אכלו דם אדם במשך זמן כה ממושך.
עשינו עצירה גם בעין עקב עליון ותו"כ המנוחה, פגשנו 2 בחורות שטיילו את ש"י לבדן. אחת מהן זכורה לי עד היום משום שהיה לה מקל הליכה עם המון סמלים מיוחדים שהיו נעוצים אליו. כמו בנות מורעלות על הצבא שהולכות עם תיק שעליו כל הסיכות הצבאיות שקיימות ...

בכל אופן, שוחחנו עימן מעט והמשכנו לדרכנו. ההליכה בהמשך לוותה בעוד מס' מפגשים עם מטיילים שהגיעו מהדרום, אך לא כ"כ יצא לנו לדבר איתם כמו עם הבנות (מעניין למה ?).

הגענו לתצפית על האיזור שממנה ניתן היה לראות את "נווה המדבר" של עין זיק ועין שביב עם הצפצפות המפורסמות. ירידה מהירה למטה ושוב פעם אנו מוצאים את עצמנו עושים עצירת מנוחה (השלישית במספר).

בתמונה: עין שביב











וכעת לחוב קטן מלפני מס' ימים:
ביום הצעידה מלהב ליישוב עמשא - פגשנו בחדר שביל בעמשא זוג מטיילים שהגיעו מהדרום (רונה ויפתח).
הם אמרו לנו אז שהם הטמינו אוצר גלום בדמות מים ואוכל ממש כאן בעין שביב. אני רשמתי את נק' החפירה המשוערת בזמנו וכעת מאוד קסמה לי האופציה שנוכל להכין כאן ארוחת מלכים ואפילו גם לעשות מלחמת מים.

לקחתי איתי את מאור וביחד הלכנו למצוא את האוצר החבוי.
לאחר חיפוש קל, אני מצאתי את נק' הציון (עמוד נפט בצבע צהוב) והתחלנו לחפור מסביב, היכן שהיה נראה לנו כנק' חפירה מלפני זמן מה. לאחר זמן מה שלא מצאנו את המטמון, המשכנו לחפש אך זה היה לשווא.
מלית ברירה חזרנו למאהל והתכוננו להכין ארוחת צהרים.
בסופו של דבר, לאחר שהתקפלנו מנק' העצירה, עברנו ליד עוד מספר עמודי נפט צהובים (מסתבדר שיש כמה) ומאוד היה לי חבל שלא היה לנו זמן בשביל לחפש גם שם את האוצר שכ"כ רציתי למצוא.

תו"כ המנוחה בעין שביב, פגשנו לראשונה פקח של רשות שמורות הטבע שהגיע לעין, ווידא שאנו חס וחלילה לא מתכננים להשתקע כאן ולישון בלילה (המקום אינו מוגדר כחניון לילה והמפר הוראה זו ייקנס ב- 660 ש"ח).
אמרנו לו שהטמנת המים שלנו מחכה בגבי חווה והוא התרצה והלך לדרכו, לא לפני "שציידנו" אותו בשקית הזבל העמוסה שהצטברה מתחילת היום על גבינו.

מעין שביב התחלנו בטיפוס יחסית רציני שהסתיים לאחר כחצי שעה בנק' תצפית על הנוף המרהיב שסבב אותנו.
בהמשך התחברנו לדרך עפר 4X4 שהובילה ישירות לחניון הלילה.
לפי המפה, ההליכה נראתה לנו ממש סבבה - גם מישורית וגם דרך עפר רחבה להליכה. בפועל המצב היה הפוך לגמרי ואני מאוד מסכים עם הנאמר בספר ש"י שתיאר את הקטע הנ"ל:
"כל ירידה בו היא לצורך עלייה".

בקטע צעידה של קצת פחות מ- 8 ק"מ היו לנו לא פחות מ- 8 ירידות ו- 8 עליות. ככל שהתקדמנו עוד ועוד, כל ירידה היתה יותר מתסכלת מקודמתה (לא היה לנו שדה ראייה רחב אופק) כי כבר דמיינו את העלייה הרצינית שעמדה להגיע תכף ...

תו"כ ההליכה, פגשנו זוג מטיילים שסיפר לנו כי חניון הלילה אינו רחוק ושנתמיד בהליכה. כנראה הוא היה בתחילת הקטע המייאש אם הוא אמר לנו להתעודד ...
כמו כן, פגשנו זוג נוסף של מטיילים שטיילו יחד עם אמא של אחד מהם (כל הכבוד לה ...) שאותם עוד נפגוש בהמשך הדרך. יש למה לחכות !


חלפנו על פני חניון הלילה של "נחל נחש צמא" (מעניין למה קוראים לו ככה) ועל השלט שהוביל אליו הם רשום:
"חרא של חניון לילה". מנסיון אישי אני חייב להסכים עם הנאמר.
החניון לילה הנ"ל היה פרוץ לגמרי לרוחות עזות ומקפיאות (אין גלי אבנים/מחסה מרוחות) והמקום נראה שומם.

אנו כמובן שלא העזנו לחשוב לעצור כאן ללילה והמשכנו עוד כ- 15 דק' הליכה רגועה עד שהגענו לחניון הלילה המקורי שבחרנו והוא - חניון הלילה של גבי חווה.
בחניון פגשנו זוג מטיילים דרומיים (אלא מה) שחיפש את ההטמנה ובסוף נכזב לגלות כי בדואים גנבו להם אותה (חבילה שלמה של קרקרים נבזזה, אך את המים הם השאירו).
אני חייב לציין שאותם מטיילים פשוט "גאוני הדור". מי לעזאזל שם את ההטמנה שלו במקום כה בולט לעין (מתחת לסלע על ציר ההליכה הראשי ... ?).

פגשנו בחניון עוד זוג מטיילים (שעוד נפגוש בהמשך הטיול, חכו בסבלנות) אשר היה מצוייד מכף רגל ועד ראש במותגים יוקרתיים (מישהו אמר North-Face ?).

לקראת ערב, הגיח לפתע ג'יפ אשר פילס את דרכו בחשיכה שהפצירה עם אורותיו הבוהקים.
מתוך הג'יפ יצאו בעל ואשתו שתכננו להעביר את הלילה בחניון המוסדר. מזל גדול שהתחברנו לאותם אנשים, משום שהם הציעו לנו (לי ולשותפתי שלא היה ברשותנו אוהל) - להצטרף אליהם באוהל הענקי בן 6 המקומות.
אם לא הם, נראה היה לי שהיינו הולכים ממש לקפוא למוות ואני ממש לא צוחק ...
בגובה של למעלה מ- 600 מטר היו רוחות כה חזקות וכה קפואות שאפילו בתוך השק"ש היה קור רצח והמחסה שהם נתנו לנו בתוך האוהל - היה כאילו משום מקום צצה לה העזרה.

קודם לכן היה רגע השיא של הערב. הזמנו את האורחים החדשים שלנו להצטרף אלינו לארוחה הערב.
הכנתי ארוחת ערב מאוד משביעה (סיר פסטה מלאה עם רוטב עגבניות ותבלינים וכן סיר פתיתים) והזוג שהצטרף עזר עם הכנת הסלט שנקצץ על המקום ובהכנת הנקניקיות (יאמי). כמו כן הם כיבדו אותנו עם לחם טרי וכוס וויסקי שמאוד הוסיפה לאווירה המשמחת ואני מאוד שמח שפגשנו אותם.

שיחה מעניינת עיתה עימם. הסתבר לנו שהם גרים במצפה הילה (היכן שהוריו של גלעד שליט גרים) והם חזק בתחום של שמן הזית (חברת זיתא הישראלית).

בתום הארוחה המפנקת, כל אחד הלך לישון בניחותא, בתוך מחסה חמים ונעים.

סוף יום 35 !

מבחר תמונות מיום 35:

בתמונה: נוף מחוד עקב

בתמונה: אנינ על פסגת חוד עקב












בתמונה: אני ודולב בעין שביב