יום 28 (מעמשא לערד)

כמעט חודש למנייאק בדרכים ...
הבוקר התעכב מעט כי לא מצאנו היכן פותחים לעזאזל את השער והסיור המשטרתי לא היה בסביבה.
מלית ברירה ניסינו את מזלנו אצל אחת מהבתים המאוכלסים, אך בטעות הערנו בחור תימני חצי ערום שלא הבין מי אלו הזרים שבפתח ביתו ומה הם רוצים ממנו מוקדם על הבוקר.
בסוף הוא הסביר שכפתור פתיחת השער נמצא בתוך הבותקה שנמצא לידו.
איך לא חשבנו על זה מקודם ... ?

הגענו לתצפית מהר עמשא על כל הסביבה והנוף הערפילי על הבוקר מאוד קסם לנו. ממזרח מדבר וממערב יער יתיר שעברנו יום קודם לכן.

בתמונה: בוקר ערפילי בהר עמשא











התחלנו במגמת ירידה מעצבנת עד למחצבות וכבר ריח חריף של שמן ואבק היה באוויר. איכס !!!
עברנו ליד כפר בדואי שאת שמו רק אלוהים יודע. צעדנו מזרחה על דרך עפר עד למקום או יותר נכון ל- "גיהנום" שנקרא "דוריג'את".
ש"י עובר בשטח של כפר זה, ומשום מה - תושבי המקום החליטו להסיט את כל סימוני ש"י ובקלות אפשר ללכת שם לאיבוד. מסיפורי מטיילים שפגשנו והגיעו מהדרום, הם סיפרו לנו שבמקום זה אין כלל סימון והם די התברברו שם. כמו כן, מס' ילדים קטנים התקרבו אלינו ואני לתומי חשבתי שפניהם לשלום. מהר מאוד התעשתי כאשר שמתי לב שהם מנסים לגנוב ממני כל דבר אפשרי - החל מחטיפי אנרגיה שהיו בצידי התרמיל בהישג יד ועד למקל ההליכה המאוד חשוב ויקר שהיה ברשותי.
כאשר ראיתי כיצד המקל שלי הולך פייפאן, החלטתי לא להיות אדיש יותר. תפסתי את אחד הצוציקים ובכוח ניערתי ממנו את המקל עד שהוא עזב, אבל לא לפני שאחד מהחמולה שהתנפלה עלינו הצליח לגנוב ממני חטיף אנרגיה ולברוח לכיוון הכפר.

מקום יותר מקולל מזה עוד לא ראיתי בחיי ! בהחלט מקום שצריך לשרוף עד היסוד !!!

בכל אופן, הסימונים המחורבשים דיי בילבלו אותנו, אך סימנו לעצמנו מטרה - תל ערד שהיה נראה באופק ופשוט בחרנו מסלול הליכה שנראה לנו הכי טוב שיוביל אותנו למעלה עד אליו. סוף טוב הכל טוב.
התל מחולק ל- 2 תקופות (עיר עליונה ועיר תחתונה) ושווה לבוא לכאן לביקור באחד מהימים בעתיד.

בתמונה: תל ערד











המשכנו מזרחה בתוך מטעים וכרמים. באחת העצירות מצאתי מקל הליכה שהיה מונח על צד הדרך.
הרמתי אותו וראיתי שחוץ מהסגירה שלו - הוא נראה סבבה לגמרי. החלטתי לנסות לתקנו במקום ואחרי זמן מה הצלחתי להחזיר אותו על שלמותו. איזה כיף, זכיתי בעוד מקל הליכה  :-)

הגענו לפארק ערד שהיה יחסית דליל - מס' עצים וחורש טבעי ושם עשינו את הפסקת הצהריים.
בפארק פגש אותנו שבילן שהיה מצוייד בחמור שקנה ב- 150 ש"ח בלבד והוא תכנן לצעוד איתו את יתרת ש"י.

מעניין אם החמור יחזיק מעמד בהמשך את העליות והמורדות ...

יצא לנו למצוא את מס' הפלאפון של אחד מהמטיילים שהקדימו אותנו ביום צעידה (הם כבר בילו בערד יום אחד). סיכמנו להיפגש איתם בערד באותו הערב ולראות לאן פנינו מועדות.

מהיציאה מפארק ערד, איבדנו את הסימו"ש והחלטנו ללכת על השביל הנוח וללא הסימון שהיה במקביל לכביש שהוביל לערד. בדרך ראינו את הדרך השחורה שאיתה היינו אמורים לצעוד והרגשת הקלה מסויימת היתה בליבי.
עשינו מעקף מתוחכם ובכך חסכנו דרך לא מעטה וכבר היינו בכניסה הצפון מערבית של העיר ערד.
מסתבר שהבית של הוריו של יוסי היה במרחק 5 דק' הליכה בלבד ממקום הימצאנו וחיש מהר מצאנו את עצמנו בנק' הסיום של יום זה.

סבטלנה וגרגורי (הוריו של יוסי) קידמו את פנינו בשלום. יצא לנו לנוח מעט מהיום החמים למדי שעבר עלינו.
בערב יצאנו לפאב היחידי שנמצא בערד (פאב "מוזה") ושם נפגשנו עם שלושת המטיילים שהקדימו אותנו.
הסתבר לנו שמטייל נוסף הצטרף אליהם בבית גוברין והם הפכו מזוג לשלישייה.
היה נחמד לשבת עם דולב, מאור ואסף על כוס בירה ולהעביר חוויות מהצפון וכן לדון על המשך הדרך שמצפה לכולנו במדבר, לרבות איך מסדרים את עניין הטמנות המים.

נראה כי בערב יש הרבה אנשים שעוזרים אחד לשני ואחד מהם אף הסיע אותנו חזרה לבית הוריו של יוסי.

סוף יום 28 !

מבחר תמונות מיום 28:

בתמונה: נק' טראינגולציה על הר עמשא












בתמונה: מחצבות בהר עמשא

בתמונה: תל ערד באופק











בתמונה: אני על רקע העיר ערד