אף אחד מהסטלנים באוהל לא שם שעון מעורר חוץ ממני והיה נדמה כאילו ממש אין להם כוח לצעוד היום !
כתוצאה מכך וכתוצאה מהשאננות שלהם (הודיעו בתחזית מז"א שתהיה ירידה משמעותית בטמפרטורות) - יצאנו מאוד מאוחר לדרך ומאוד שילמנו על זה בהמשך.
יצאנו מצופר והגענו ל- חאן הבשמים שהיה ממוקם ביציאה הדרומית מהישוב. חשבנו לחכור חמור בקטע ההליכה שעל הכביש שכולם מוותרים עליו ולוקחים טרמפים (מצומת ציחור לשיזפון), אך המחיר הגבוה בתוספת חוסר ההיענות מצד הבעלים של המקום - כל זה אמר את דברו ולאט לאט זנחנו אופציה זו.
החום החל להעיק וכבר הרגשנו שעשינו טעות כשלא יצאנו מוקדם לטיול. הירידה בטמפרטורות שהבטיחו החזאים אולי היתה בצפון הארץ, אך כאן בערבה המצב נשאר אותו דבר, קרי - חום המוות !
צעדנו בדרך הבשמים כאשר אנו חולפים תחילה ליד עתיקות מואה ובהמשך על שביל סובב צופר ופארן.
ההליכה לא נגמרה ! הגענו למדרגות סלע אימתניות שהיוו "מכשול מדרגה" עבור רכבי שטח 4X4 שעברו במקום.
העלייה היתה מאוד מאובקת (חול פודרה בעיניים) ואף לוותה במספר נפילות מצד אסף שלא שם כ"כ לב ...
בתמונה: עתיקות מואה
השמש כבר היתה ממש מעלינו והחום הרב הורגש טוב מאוד בגופינו. עשינו עצירת חירום ופרסנו צילייה מאולתרת שהוכנה מ- 2 "שמיכות מילוט", ה- "שאל" של אסף והכל חוזק והורכב על מקלות ההליכה שנשאנו עימנו.
מצב המים ממש היה בכי רע והחלטנו לצלצל לפקח הערבה (יורם חמו) בתקווה שהוא יוכל לעזור לנו.
לאחר זמן מה, צוות חילוץ והצלה של בקעת הערבה צלצל שהעזרה תכף מגיעה.
אסף ומאור חזרו חזרה לנק' עם מדרגות הסלע ושם פגשו צוות של מחלצים שמאוד לא שמח לפגוש אותם.
התברר כי שליחת טנדר החילוץ היה עסק יקר וממש בנס הם החליטו לא לתבוע אותנו על הוצאות "החילוץ".
אסף ומאור מאוד הודו להם על העזרה במילוי מאגר המים שכמעט התרוקן לנו ומיד חזרו למאהל המאולתר שהקמנו לנו באמצע המדבר.
כשקצת נרגע מז"א, המשכנו בדרכנו לכיוון חניון הלילה בקניון ברק.
לפי סיפור הדרך של ש"י, היינו אמורים לצעוד על דרך ממש לא הגיונית אשר הגיעה לחניון הלילה בדרך ארוכה מאוד. אני פתחתי מפה ותיכננתי לנו נתיב קיצור שחסך לנו הרבה הליכה בסופו של יום.
לקחנו את הדרך הירוקה שהגיעה תוך זמן קצר לנק' הסיום. מאוד הופתענו לגלות שבמקום היתה הטמנה ציבורית של מים (תודה רבה לאנשי קיבוץ פארן) וזה חסך לנו הרבה טירחה של הצטיידות במים לקראת היום למחרת.
אלמלא ההטמנה הציבורית, היינו צריכים לצעוד 3 ק"מ לכיוון הקיבוץ פארן ואז עוד 3 ק"מ חזרה ...
השקיעה בחניון הלילה היתה מאוד מאוד מדהימה. מידי פעם מטוסי סילון של חיל האוויר פילחו את השמיים הוורודות והשקיעה היתה מהממת.
בדרך לחניון הלילה אספנו קרשים שהיו פזורים לאורך כל השביל, ואלו שימשו אח"כ למדורה וקומזיץ מהנה.
סוף יום 41 !
מבחר תמונות מיום 41:
בתמונה: נוף הערבה
בתמונה: חניון לילה ברק
בתמונה: מבט אל קניון ברק
בתמונה: שקיעה בחניון לילה ברק
כתוצאה מכך וכתוצאה מהשאננות שלהם (הודיעו בתחזית מז"א שתהיה ירידה משמעותית בטמפרטורות) - יצאנו מאוד מאוחר לדרך ומאוד שילמנו על זה בהמשך.
יצאנו מצופר והגענו ל- חאן הבשמים שהיה ממוקם ביציאה הדרומית מהישוב. חשבנו לחכור חמור בקטע ההליכה שעל הכביש שכולם מוותרים עליו ולוקחים טרמפים (מצומת ציחור לשיזפון), אך המחיר הגבוה בתוספת חוסר ההיענות מצד הבעלים של המקום - כל זה אמר את דברו ולאט לאט זנחנו אופציה זו.
החום החל להעיק וכבר הרגשנו שעשינו טעות כשלא יצאנו מוקדם לטיול. הירידה בטמפרטורות שהבטיחו החזאים אולי היתה בצפון הארץ, אך כאן בערבה המצב נשאר אותו דבר, קרי - חום המוות !
צעדנו בדרך הבשמים כאשר אנו חולפים תחילה ליד עתיקות מואה ובהמשך על שביל סובב צופר ופארן.
ההליכה לא נגמרה ! הגענו למדרגות סלע אימתניות שהיוו "מכשול מדרגה" עבור רכבי שטח 4X4 שעברו במקום.
העלייה היתה מאוד מאובקת (חול פודרה בעיניים) ואף לוותה במספר נפילות מצד אסף שלא שם כ"כ לב ...
השמש כבר היתה ממש מעלינו והחום הרב הורגש טוב מאוד בגופינו. עשינו עצירת חירום ופרסנו צילייה מאולתרת שהוכנה מ- 2 "שמיכות מילוט", ה- "שאל" של אסף והכל חוזק והורכב על מקלות ההליכה שנשאנו עימנו.
מצב המים ממש היה בכי רע והחלטנו לצלצל לפקח הערבה (יורם חמו) בתקווה שהוא יוכל לעזור לנו.
לאחר זמן מה, צוות חילוץ והצלה של בקעת הערבה צלצל שהעזרה תכף מגיעה.
אסף ומאור חזרו חזרה לנק' עם מדרגות הסלע ושם פגשו צוות של מחלצים שמאוד לא שמח לפגוש אותם.
התברר כי שליחת טנדר החילוץ היה עסק יקר וממש בנס הם החליטו לא לתבוע אותנו על הוצאות "החילוץ".
אסף ומאור מאוד הודו להם על העזרה במילוי מאגר המים שכמעט התרוקן לנו ומיד חזרו למאהל המאולתר שהקמנו לנו באמצע המדבר.
כשקצת נרגע מז"א, המשכנו בדרכנו לכיוון חניון הלילה בקניון ברק.
לפי סיפור הדרך של ש"י, היינו אמורים לצעוד על דרך ממש לא הגיונית אשר הגיעה לחניון הלילה בדרך ארוכה מאוד. אני פתחתי מפה ותיכננתי לנו נתיב קיצור שחסך לנו הרבה הליכה בסופו של יום.
לקחנו את הדרך הירוקה שהגיעה תוך זמן קצר לנק' הסיום. מאוד הופתענו לגלות שבמקום היתה הטמנה ציבורית של מים (תודה רבה לאנשי קיבוץ פארן) וזה חסך לנו הרבה טירחה של הצטיידות במים לקראת היום למחרת.
אלמלא ההטמנה הציבורית, היינו צריכים לצעוד 3 ק"מ לכיוון הקיבוץ פארן ואז עוד 3 ק"מ חזרה ...
השקיעה בחניון הלילה היתה מאוד מאוד מדהימה. מידי פעם מטוסי סילון של חיל האוויר פילחו את השמיים הוורודות והשקיעה היתה מהממת.
בדרך לחניון הלילה אספנו קרשים שהיו פזורים לאורך כל השביל, ואלו שימשו אח"כ למדורה וקומזיץ מהנה.
סוף יום 41 !
מבחר תמונות מיום 41:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה