יום 25 (מחוות פיליפ לדבירה)

הבוקר היה מאוד חמים וכבר אותת על שרב כבד שעומד בפתח.
התארגנו ממש מהר ויצאנו צפונה על כביש 40 לכיוון תל-קשת, כאשר ברקע אנו רואים את היישוב אחוזם.
גם בתמונות וגם במציאות - התל נראה מאוד מרשים וחולש על הסביבה באיזור, אך לא התפתנו לטפס עליו כי ידענו שזה יגזול מאיתנו זמן יקר מפז.


בתמונה: תל קשת המפורסם












המשכנו בש"י ובין לבין ההליכה, חלפו על פנינו מספר רוכבי אופנועי שטח אשר השאירו לנו ריח בנזין באוויר וכן חול בעיניים !
התחלנו ללכת בדרך אדומה במשך מס' קילומטרים כאשר ברקע כל הזמן אנו רואים את תל-נגילה (מקום עם היסטוריה צבאית). בשלב מסוים עשינו פניה חדה שמאלה וירדנו עם ש"י לכיוון ערוץ נחל סד.
ההליכה היתה על מעין סינגל בשיפוע צד של הקניון וזאת היתה הליכה כיפית אך מאתגרת מעט.
יצאנו מהערוץ וכבר התחברנו לדרך שחורה שהובילה אותנו עד לתל נגילה (טיפוס ממש לא קשה).

על התל פגשנו עוד מספר משפחות שהגיעו ע"ג רכבי שטח ואופניים. החלטנו לעשות שם את הפסקת ה- 10 ועל הדרך לשמוע כמה סיפורים מאותם אנשים שהיו עימנו.
לאחר נשנוש של פירות יבשים וחטיף גרנולה, ירדנו מהתל והגענו לאטרקציה השנייה של יום זה והיא -
הגשר התורכי ההרוס שהתגלה כנק' מאוד יפה ומעניינת (גם במציאות וגם בתמונות).

בתמונה: שרידי הגשר התורכי











מהגשר המשכנו על דרך נוף ירוקה, כשבדרך אנו עוברים על-פני מס' מכשולים בדמות נחילי צרעות ודבורים.
בהמשך פגשנו זוג מטיילים שהגיעו מהדרום והחלטנו לעצור ולשבת לשוחח איתם. כמובן שטיפים לכל כיוון זרמו כיד המלך - הם נתנו לנו טיפים על הטמנות מים בדרום ואנו המלצנו להם על נק' עניין בצפון ובמרכז.
תו"כ השיחה, חלפו על פנינו עוד מס' זוגות של מטיילים ואף מטייל בודד שהחליט לטייל בגפו ... מוזר אני חושב.

שמענו מס' טיפים חיוניים על מעללי הבדואים ויותר חשוב - על הבריכה הפרטית (הודות לקידוחי מקורות) שנמצאת מרחק יומיים מכאן, ממש אחרי בית היערן ביער יתיר וקצת לפני היישוב עמשא.
נראה היה שהקב' מהדרום מאוד מגובשת וכ"א מכיר את כ"א וקצת חבל שאנו פיספסנו את החוויה הזאת.
הם עוד אמרו שפגשו עוד זוג מטיילים שהתחיל מהצפון ועוקף אותנו ביום צעידה אחד בלבד ... ואנו חשבנו שזוהי דרך מצויינת למצוא את השותפים המתאימים טרם התחלת הקטע המדברי.

המשכנו עוד קצת ועשינו עצירה, טיפה לפני פיצול ש"י (בצמוד לכביש 40) וטוב שכך, משום שאלמלא זאת - היינו מפספסים את הפנייה והולכים לאיבוד. מז"א הפך ממש ללוהט (בהחלט יום שרבי ועוד בדרום הארץ) ואנו נאלצנו לחסוך כמה שניתן במים כי נק' המילוי הבאה תהיה לנו רק בעוד 13 ק"מ ...

טעות מרה כשמאוד חם ומזיעים - חובה אבל פשוט חובה לשים קרם נגד שפשפות גם בכפות הרגליים (בנוסף לאיזורים האינטימיים, כל אחד לגופו). בהפסקה אני חלצתי את הנעליים והגרביים ואח"כ מעט חול ואבק נשארו על האצבעות וזה גרם בסוף היום לחתיכת שפשפת שליוותה אותי עד שהגענו לבאר-שבע (3 ימי הליכה מכאן), ולא !!! קרם למניעת שפשפות ממש לא עוזר אחרי שיש לך כבר שפשפת (צריך קרם לטיפול ולא למניעה ולא היה ברשותי אחד כזה ...)

כדי לסיים את היום הזה בשעות האור, נאלצנו ללכת גם בשעות החמות של הצהריים לאורך נחל שקמה, כאשר ברקע כל הזמן מבצבץ לו תל-מילחה. כמו כן, נק' מילוי המים נראתה לנו כל הזמן ברקע (הממגורות של קיבוץ דבירה), אך לצערנו - זה רק היה נראה קרוב באופק ובפועל הגענו לשם עייפים, מיוזעים ועם טיפות אחרונות של מים בשלוקר.
חיש מהר טסנו לבית שימוש בתחנת הדלק של פז והרווינו את צמאוננו בקולר הראשון שנגלה לעיננו.
כמו כן, קניתי לשנינו גלידה ומשהו ממותק וקר לשתות. רגע מרגיע זה יחרט אצלי לתמיד ...

אני חייב לציין שהרגליים כבר היו במצב בלתי סביל - גם יבלות/שלפוחיות שהקשו את ההליכה עד כה ועכשיו נחתה עלי ההפתעה החדשה בדמות שפשפת רצינית בכפות הרגליים שדיי איכלה לי את העור החיצוני ...

מצומת דבירה חזרנו קצת על הכביש ושוב חזרה לש"י בצמוד לנחל שקמה.
לאחר 4 ק"מ של ייסורים הגענו למטעים של קיבוץ דבירה ונק' הסיום נראתה כבר באופק.
המשכנו והקפנו את הגדר של הקיבוץ עד שהגענו ליער דבירה שהיה בצמוד לקיבוץ. במקום יש נק' מים והחלטנו להקים שם את חניון הלילה.
אגב נק' מים - כל הלילה שמענו וראינו בדואים שהגיעו לשם וגנבו מים מהברזיות שהיו במקום !
מאוד חבל שלא מגיעים לכאן מהמנהל האזרחי וקונסים את הגנבים בני גנבים האלו !

אכלנו א.ע והתכוננו לישון, כאשר ברקע כבר התחלנו לשמוע את מנגינת הזמזום של היתושות שעתידות יהיו להפריע את מנוחתנו בלילה המאוד לא נעים הקרוב.

סוף יום 25 !

מבחר תמונות מיום 25:

בתמונה: אני משקיף אל שמורת פורה

בתמונה: ממגורות של קיבוץ דבירה