כמו כל לילה לאחרונה, מצאתי את עצמי נאבק קשות בלנסות להירדם לנוכח מקהלת הילדודס שריחפה לה באוויר.
על הבוקר יצאנו מהשכונה החדשה, היכן שחגי התגורר, וצעדנו לכיוון הטיילת של העיר ומשם ראינו את
"הר גמל" המפורסם שזכור לי כנק' הסיום של מסע "הכומתה" בקורס הקצינים בבה"ד 1.
ירדנו על דרך ירוקה (הסימון הישן של ש"י) ותוך 20 דק' הגענו לתוך המכתש עצמו.
עברנו תו"כ הצעידה את המנסרה המפורסמת (carpenter) שזכורה לי מהטיול ג'יפים עם עדי שעשינו כאן לפני מספר שנים. כמו כן עלינו על שן רמון שהיתה לא פחות מפורסמת (כך לפי סיפורי ש"י), אך משום מה לא ראינו שההר היה דומה בכלל לשן כלשהי ...
בתמונה: זריחה על מכתש רמון
פגשנו בהמשך הדרך מס' קבוצות של מטיילים דרומיים ואף גם זוג שהגיע מהצפון ...
מסתבר שאותו זוג התחיל אי שם בחודש פברואר (הרבה זמן לפנינו), אך עשה עצירה ארוכה בפסח ולכן הקדמנו ופגשנו אותם כעת במדבר.
התכנון היה ביום זה להספיק לצעוד כמה שיותר ק"מ משום שיום למחרת היה קשה מנשוא ורצינו להקל במעט מבחינת מכסת הקילומטרים. בפועל יצא שלדולב היתה פליטת פה וליד מי אם לא פקחית האיזור (ששמה מיה).
הוא בא אליה ואמר: "תגידי גברת פקחית, אפשר לעשות משהו בלתי חוקי ?". באותם רגעים כולנו שתקנו ולא הבנו מה הוא עושה לעזאזל. אסף מהר מאוד התעשט, וכאשר מיה אמרה מה אתם רוצים לעשות שהוא לא חוקי, אמר: "לא, סתם חשבנו על ציד קרנפים ....". מיה לא היתה מטומטמת וכבר הבינה שאנו מתכננים לישון במקום לא מוסדר ובהמשך הדרך אף פגשה אותנה והזהירה אותנו שאנו לא ניכנס "לקטנות" איתה !
בכל אופן, המשכנו לדרכנו ועברנו את מפער גוונים. מולינו עמדה דרך 4X4 שהובילה צפונה לחאן בארות, אך אנו לא תכננו להגיע לשם (סטייה של 3 ק"מ לכל כיוון) והמשכנו הלאה.
חלפנו ע"פ חניון הלילה של עין סהרונים (יש במקום המון מים מוטמנים !) ומשם טיפסנו בשיא החום על הר סהרונים. מפאת החום הרב, היינו צריכים לעצור באחד מכוכי הסלע ולעשות הפסקת צהרים ארוכה.
לקראת ערב, המשכנו לדרכינו וצעדנו בתוך פרסת נקרות ושער רמון. מקום זה מאוד מרשים עם הריסות שנפלו מגובה רב והותירו תוהו ובוהו בקניון.
על עין סהרונים נאלצנו לוותר ולא כ"כ הפסדנו. מסיפורים של אנשים שפגשנו בטיול, הם אמרו שבעין נותר זרזיף קטן של מים ולא היה שווה לעשות שם עצירת ביניים.
בחניון הלילה פגשנו את הזוג "הצפוני" מהבוקר ובהמשך מי הגיעה לביקור ???
אכן כן, זאת היתה מיה הפקחית שלאחר השיחה עם דולב החליטה שהיא חייבת לבוא ולוודא כי אנו ישנים בחניון לילה מוסדר. טוב שעשינו בסופו של יום שבחרנו לישון כאן ולא להמשיך הלאה.
בערב זה ציינו את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ואנו כיבדנו את האירוע בכך שהרמנו דגל על חצי התורן ומאור אף הקריא מספר קטעים מרגשים.
התקפלנו לישון כשברקע מתחיל זמזום היתושות, שוב ....
סוף יום 39 !
מבחר תמונות מיום 39 :
בתמונה: עץ שיטה במכתש רמון
בתמונה: נוף מהר סהרונים
בתמונה: אמוניט שטרם נשדד
בתמונה: פרסת נקרות
על הבוקר יצאנו מהשכונה החדשה, היכן שחגי התגורר, וצעדנו לכיוון הטיילת של העיר ומשם ראינו את
"הר גמל" המפורסם שזכור לי כנק' הסיום של מסע "הכומתה" בקורס הקצינים בבה"ד 1.
ירדנו על דרך ירוקה (הסימון הישן של ש"י) ותוך 20 דק' הגענו לתוך המכתש עצמו.
עברנו תו"כ הצעידה את המנסרה המפורסמת (carpenter) שזכורה לי מהטיול ג'יפים עם עדי שעשינו כאן לפני מספר שנים. כמו כן עלינו על שן רמון שהיתה לא פחות מפורסמת (כך לפי סיפורי ש"י), אך משום מה לא ראינו שההר היה דומה בכלל לשן כלשהי ...
בתמונה: זריחה על מכתש רמון
פגשנו בהמשך הדרך מס' קבוצות של מטיילים דרומיים ואף גם זוג שהגיע מהצפון ...
מסתבר שאותו זוג התחיל אי שם בחודש פברואר (הרבה זמן לפנינו), אך עשה עצירה ארוכה בפסח ולכן הקדמנו ופגשנו אותם כעת במדבר.
התכנון היה ביום זה להספיק לצעוד כמה שיותר ק"מ משום שיום למחרת היה קשה מנשוא ורצינו להקל במעט מבחינת מכסת הקילומטרים. בפועל יצא שלדולב היתה פליטת פה וליד מי אם לא פקחית האיזור (ששמה מיה).
הוא בא אליה ואמר: "תגידי גברת פקחית, אפשר לעשות משהו בלתי חוקי ?". באותם רגעים כולנו שתקנו ולא הבנו מה הוא עושה לעזאזל. אסף מהר מאוד התעשט, וכאשר מיה אמרה מה אתם רוצים לעשות שהוא לא חוקי, אמר: "לא, סתם חשבנו על ציד קרנפים ....". מיה לא היתה מטומטמת וכבר הבינה שאנו מתכננים לישון במקום לא מוסדר ובהמשך הדרך אף פגשה אותנה והזהירה אותנו שאנו לא ניכנס "לקטנות" איתה !
בכל אופן, המשכנו לדרכנו ועברנו את מפער גוונים. מולינו עמדה דרך 4X4 שהובילה צפונה לחאן בארות, אך אנו לא תכננו להגיע לשם (סטייה של 3 ק"מ לכל כיוון) והמשכנו הלאה.
חלפנו ע"פ חניון הלילה של עין סהרונים (יש במקום המון מים מוטמנים !) ומשם טיפסנו בשיא החום על הר סהרונים. מפאת החום הרב, היינו צריכים לעצור באחד מכוכי הסלע ולעשות הפסקת צהרים ארוכה.
לקראת ערב, המשכנו לדרכינו וצעדנו בתוך פרסת נקרות ושער רמון. מקום זה מאוד מרשים עם הריסות שנפלו מגובה רב והותירו תוהו ובוהו בקניון.
על עין סהרונים נאלצנו לוותר ולא כ"כ הפסדנו. מסיפורים של אנשים שפגשנו בטיול, הם אמרו שבעין נותר זרזיף קטן של מים ולא היה שווה לעשות שם עצירת ביניים.
בחניון הלילה פגשנו את הזוג "הצפוני" מהבוקר ובהמשך מי הגיעה לביקור ???
אכן כן, זאת היתה מיה הפקחית שלאחר השיחה עם דולב החליטה שהיא חייבת לבוא ולוודא כי אנו ישנים בחניון לילה מוסדר. טוב שעשינו בסופו של יום שבחרנו לישון כאן ולא להמשיך הלאה.
בערב זה ציינו את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, ואנו כיבדנו את האירוע בכך שהרמנו דגל על חצי התורן ומאור אף הקריא מספר קטעים מרגשים.
התקפלנו לישון כשברקע מתחיל זמזום היתושות, שוב ....
סוף יום 39 !
מבחר תמונות מיום 39 :
בתמונה: פרסת נקרות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה