בניגוד ליום הקודם, הפעם באמת קמנו מוקדם ולא בנינו על תחזית מז"א שתכתיב לנו איך לצעוד ומתי להתעורר.
חניון הלילה בקניון ברק היה אחד המגניבים בטיול - מקום מסודר עם הטמנת מים ציבורית, מקום רב אשר מוגן מפני הרוח ומאפשר לישון שם בביטחה.
עקב הלינה בחניון הלילה של קניון ברק, היינו צריכים לחזור חזרה לש"י בחתיכת היקוף. צעדנו מס' קילומטרים על דרך כחולה ורק אז יכולנו להגיד שרשמית התחלנו את צעידת היום ...
בהמשך הדרך פגשנו מס' מטיילים אשר בידיוק סיימו את קטע ההליכה של קניון ברק + וורדית. הם המליצו לנו בחום כי קטע הירידה לגבים מאוד לא מומלץ. בקניון ברק נשאר גב מצחין ומסריח והגב של קניון וורדית אומנם היה במצב טוב יותר מקודמו, אך עדיין לא שווה את הטירחה של הובלת הציוד על מזרן מים מתנפח.
ככל שהדרמנו יותר ויותר בטיול, היינו נפגשים עם אנשים "צעירים" אשר כל הזמן היינו מעירים להם על הציוד המיותר שהם סוחבים על גבם ושיורידו מעט מהעומס לטובתם. כשאני מסתכל אחורה, אני נזכר שבעבר הרחוק גם אנו היינו כאלו טירונים ללא ניסיון תרמילאות בשיט ...
בתמונה: כניסה לקניון ברק
מרוב שהיינו רעבים, היינו צריכים לעצור לארוחת בוצריים ב- 10 בבוקר.
הפתיתים בצורת כוכב היו רק מרשימים בצורתם החיצונית. בפועל הם לא היו משביעים וזה היה סתם משקל על הגב !
בקניון ברק לקחנו את המעקף של הגבים (או יותר נכון הביוב). מעקף זה היה תלול וקשה, אך עבר במהרה.
המשכנו על הרכס בדרך כחולה ואדומה לסירוגין ואז החלה ירידה בינונית לכיוון קניון וורדית.
אנו החלטנו לעשות מעקף של הגבים שם ולקחנו את הדרך הירוקה שלא הופיעה במפה ואף לא בספר, אך מסיפורים של מטיילים שהיו במקום - הם המליצו לנו עליה והדרך ממש לא אכזבה.
בסוף הירידה עצרנו למנוחת צהריים באחת מפינותיו המוצלות והקרירות של הקניון.
בין תנומה לחרוף, הופיע זוג מטיילים שהתחיל שבוע קודם לכן את המסע. משיחה קצרה עימם נשמע שהם ממש "צ'ונגים-בונגים" (מטיילים צעירים רצח), ואנו היינו צריכים ללמד אותם איך מטיילים בביטחה.
כמו כן, בתוך הקניון הצר, שמענו טוב מאוד את הרעש הנוראי של מטוסי הסילון שהתאמנו בסביבה.
כל הד הסילון הורגש פי אלף מונים בתוך הנקיקים הצרים של הקניון מאשר בשטח הפתוח של הערבה.
יותר מאוחר התחלנו לצעוד לכיוון כביש 13 ולצומת ציחור.
התכנון היה להגיע בטרמפ לאשרם במדבר, אך היחס המאוד לא נעים מצד פקידת המקום הוביל אותנו למסקנה כי אנו צריכים למצוא לנו נק' חנייה אחרת. רצוי שתהיה בסביבה ...
המשכנו בדרך ממש מעצבנת על חלוקי נחל ציחור. כל צעד הורגש שבעתיים מאשר צעד על דרך אספלט או דרך עפר רגילה. לאחר שעתיים בנחל, הגענו לכביש 13 וניסינו לשווא לתפוס טרמפים לכיוון צומת ציחור.
בסופו של דבר עצרו לנו ואף לקחו אותנו לנק' הסיום החדשה שהתבשלה לה בפתח - חניון ה-101 של כושי רימון.
נכנסנו למתחם ופגשנו את כושי רימון בכבודו ובעצמו ...
הוא מאוד היה אדיב ואפשר לנו ללון במתחם האוהלים שהיה במקום ללא תשלום מצידנו.
הודינו לו על כך, שמנו את הציוד באוהל ומיד טסנו למזנון להשביע את רעבונינו הרב שהחל להופיע כדרך קבע לקראת כל סוף יום במדבר.
דיי התחבבנו על עובדי המקום ואחת מהן (רלי) אף הציעה לי ולדולב להתקלח במגורים שלה.
בהמשך הערב הגיעו עוד כמה עובדים סטלנים לחדר והתחילו לעשן באנג. אני אמרתי תודה רבה ויצאתי משם במהירה. ישבתי לי במזנון וקראתי את עיתון יום חמישי ונדהמתי לגלות כי לאחר שבועיים של ניתוק מהמציאות, חצי מהמדינה שלנו תחת חקירות כאלו או אחרות ... יש לנו מדינה של מושחתים !
סוף יום 42 !
מבחר תמונות מיום 42:
בתמונה: קניון ברק
בתמונה: קניון וורדית
בתמונה: גב מעופש בקניון וורדית
בתמונה: יציאה מקניון וורדית
בתמונה: שקיעה באופק
חניון הלילה בקניון ברק היה אחד המגניבים בטיול - מקום מסודר עם הטמנת מים ציבורית, מקום רב אשר מוגן מפני הרוח ומאפשר לישון שם בביטחה.
עקב הלינה בחניון הלילה של קניון ברק, היינו צריכים לחזור חזרה לש"י בחתיכת היקוף. צעדנו מס' קילומטרים על דרך כחולה ורק אז יכולנו להגיד שרשמית התחלנו את צעידת היום ...
בהמשך הדרך פגשנו מס' מטיילים אשר בידיוק סיימו את קטע ההליכה של קניון ברק + וורדית. הם המליצו לנו בחום כי קטע הירידה לגבים מאוד לא מומלץ. בקניון ברק נשאר גב מצחין ומסריח והגב של קניון וורדית אומנם היה במצב טוב יותר מקודמו, אך עדיין לא שווה את הטירחה של הובלת הציוד על מזרן מים מתנפח.
ככל שהדרמנו יותר ויותר בטיול, היינו נפגשים עם אנשים "צעירים" אשר כל הזמן היינו מעירים להם על הציוד המיותר שהם סוחבים על גבם ושיורידו מעט מהעומס לטובתם. כשאני מסתכל אחורה, אני נזכר שבעבר הרחוק גם אנו היינו כאלו טירונים ללא ניסיון תרמילאות בשיט ...
מרוב שהיינו רעבים, היינו צריכים לעצור לארוחת בוצריים ב- 10 בבוקר.
הפתיתים בצורת כוכב היו רק מרשימים בצורתם החיצונית. בפועל הם לא היו משביעים וזה היה סתם משקל על הגב !
בקניון ברק לקחנו את המעקף של הגבים (או יותר נכון הביוב). מעקף זה היה תלול וקשה, אך עבר במהרה.
המשכנו על הרכס בדרך כחולה ואדומה לסירוגין ואז החלה ירידה בינונית לכיוון קניון וורדית.
אנו החלטנו לעשות מעקף של הגבים שם ולקחנו את הדרך הירוקה שלא הופיעה במפה ואף לא בספר, אך מסיפורים של מטיילים שהיו במקום - הם המליצו לנו עליה והדרך ממש לא אכזבה.
בסוף הירידה עצרנו למנוחת צהריים באחת מפינותיו המוצלות והקרירות של הקניון.
בין תנומה לחרוף, הופיע זוג מטיילים שהתחיל שבוע קודם לכן את המסע. משיחה קצרה עימם נשמע שהם ממש "צ'ונגים-בונגים" (מטיילים צעירים רצח), ואנו היינו צריכים ללמד אותם איך מטיילים בביטחה.
כמו כן, בתוך הקניון הצר, שמענו טוב מאוד את הרעש הנוראי של מטוסי הסילון שהתאמנו בסביבה.
כל הד הסילון הורגש פי אלף מונים בתוך הנקיקים הצרים של הקניון מאשר בשטח הפתוח של הערבה.
יותר מאוחר התחלנו לצעוד לכיוון כביש 13 ולצומת ציחור.
התכנון היה להגיע בטרמפ לאשרם במדבר, אך היחס המאוד לא נעים מצד פקידת המקום הוביל אותנו למסקנה כי אנו צריכים למצוא לנו נק' חנייה אחרת. רצוי שתהיה בסביבה ...
המשכנו בדרך ממש מעצבנת על חלוקי נחל ציחור. כל צעד הורגש שבעתיים מאשר צעד על דרך אספלט או דרך עפר רגילה. לאחר שעתיים בנחל, הגענו לכביש 13 וניסינו לשווא לתפוס טרמפים לכיוון צומת ציחור.
בסופו של דבר עצרו לנו ואף לקחו אותנו לנק' הסיום החדשה שהתבשלה לה בפתח - חניון ה-101 של כושי רימון.
נכנסנו למתחם ופגשנו את כושי רימון בכבודו ובעצמו ...
הוא מאוד היה אדיב ואפשר לנו ללון במתחם האוהלים שהיה במקום ללא תשלום מצידנו.
הודינו לו על כך, שמנו את הציוד באוהל ומיד טסנו למזנון להשביע את רעבונינו הרב שהחל להופיע כדרך קבע לקראת כל סוף יום במדבר.
דיי התחבבנו על עובדי המקום ואחת מהן (רלי) אף הציעה לי ולדולב להתקלח במגורים שלה.
בהמשך הערב הגיעו עוד כמה עובדים סטלנים לחדר והתחילו לעשן באנג. אני אמרתי תודה רבה ויצאתי משם במהירה. ישבתי לי במזנון וקראתי את עיתון יום חמישי ונדהמתי לגלות כי לאחר שבועיים של ניתוק מהמציאות, חצי מהמדינה שלנו תחת חקירות כאלו או אחרות ... יש לנו מדינה של מושחתים !
סוף יום 42 !
מבחר תמונות מיום 42:
בתמונה: יציאה מקניון וורדית
בתמונה: שקיעה באופק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה