יום 26 (מדבירה ללהב)

אני חייב לציין שהלילה האחרון היה אחד המעאפנים בש"י. טעות ראשונה היתה שהקמנו את חניון הלילה בתוך חורשה ששם ידוע שיש מיליון יתושות. כמו כן לא היה לנו אוהל ואת הכילה שלי נתתי לשותפתי.
בקיצור, לא עזר זה שמרחתי על כל הפנים שלי חומר נגד יתושים, וגם לא עזר זה שכיסיתי את הפנים עם חולצה (נושמת כמובן) והאופציה להכניס את הראש מתחת לשק"ש לא היתה ישימה כי מהר מאוד הרגשתי שאני עוד שניה נחנק למוות מרוב החום שהיה בפנים.

בסוף נעזרתי עם החצי השני של הכילה, אבל גם זה לא כ"כ עזר ... היתושות כאן בטח היו מאוד מורעבות כי הן הצליחו לחדור דרך הכילה ולזמזם את הסימפוניה ה- 9 של בטהובן בתוך האוזן שלי !
עד היום יש לי טרואמה מלילה מציק ועוקצני זה.

בבוקר, אחרי שכבר קיפלנו את הציוד, התחלתי לארוז את הכילה ושמתי לב שבאמת - היתושות הצליחו לחדור דרך הכילה ונתקעו בסבך הרשת. כאשר מחצתי חלק מהן - כף ידי היתה מגואלת בדם וזה הוביל אותי למסקנה כי הן שתו לרוויה במהלך הלילה, ולמקומות כאלו חייבים אוהל (או משהו דמוי אוהל).

התחלנו בצעידה, בידיעה כי יום זה יהיה יום המנוחה שלנו ונלך רק חצי יום (או יותר נכון - רק רבע יום).
יצאנו מיער דבירה המקולל ועלינו בדרך עפר ובהמשך על כביש צדדי ותו"כ מעיפים מבט שמאלה ורואים איזו סטייה עצבנית היתה לנו אם היינו רוצים למלא מים בחורבת זעק (כקילומטר וחצי סטייה לכל כיוון וגם הלינה בתשלום).

בתמונה: היציאה מיער דבירה המקולל











המשכנו על הכביש ובדרך עברנו מס' קידוחים (ציקלג) ופנינו לעבר מעלה הר להבים צפון.
העליה לא היתה קשה כ"כ, אך כפות רגלי המיובלות והמשופשפות הפכו את העכבר להר ...
עלינו לראש הגבעה ומשם המשכנו בירידה מתונה, אך עקבית עד לכביש דבירה-להבים. משם ציפה לנו טיפוס בינוני על הר להב בתוך חורש אלונים מאוד מקסים.
מקום זה נראה לי מאוד מוכר - עשיתי כאן טיול אופנים עם אנטון (אח של יבגני). מעט נוסטלגיה ...

עלינו לראש ההר ומשם על הכביש למרכז ג'ו אלון ותרבות הבדואים.
אני חייב לציין שאין שום קשר בין האיש (ג'ו אלון) לתרבות הבדואית !
לאחר ביקור קצר במקום, המשכנו על הכביש עד לכניסה הצדדית של הקיבוץ להב ושם עשינו את מנוחת היום.
במקום יש מכולת להצטיידות, הרבה מדשאות ירוקות והמון אנשים עם לב טוב.

לאחר זמן מה, הגיע המארח שלנו - איש מבוגר ומאוד נחמד בשם אבי נבון. הוא הראה לנו את חדר ש"י שהוקם במיוחד לאנשים כמוני ולשותפתי. כמו כן, מהכניסה לקיבוץ ועד לחדר השביל - יש הדרכה בדמות סימו"ש של ש"י.
אבי הסביר לנו על חדר השביל שהיה החדר ה- 1 שנבנה בקיבוץ והוא לקח על עצמו את מלאכת השיפוץ המבנה וכיום החדר משמש אחלה מקום להעביר יום מנוחה. יש מקרר ו-2 חדרי שינה שמתאים בסבבה ל- 8 תרמילאים.

אבי הסביר לנו בפירוט ע"ג תצ"א - היכן אנו נמצאים ולהיכן אנו אמורים ללכת מהיציאה מהקיבוץ בכדי גם לראות נוף מדהים וגם להתחבר חזרה לש"י. קיבלנו הסבר על ההאחזות ססנה (היאחזות נח"ל במקור) שהיתה בסביבה, על הקו הירוק שעבר בסמוך לססנה ועל הטעות המאוד מרה של צבי גילת בספר שביל שהוא פירסם וכל העולם ואשתו מקללים אותו על כך (בית היערן "המזוייף" אני קורא למקרה זה. הסבר יבוא בהמשך).

לקראת ערב, אבי אסף אותנו לארוחת ערב שיתופית וחגיגית בקיבוץ.
החדר אוכל של הקיבוץ מאוד הזכיר לי את החדר-אוכל של קיבוץ אפיקים, היכן שהייתי מבלה לא מעט כשהייתי הולך לבקר את סבתא שלי (סבתא דינה).
אכלנו לשובע, ותו"כ דיברנו עם עוד ח'ברה שהצטרפו אלינו לשולחן. משם חזרנו למנוחה רצינית לקראת יום ההמשך שיכלול לא פחות מ- 32 ק"מ ... נשמע מפחיד !

סוף יום 26 !

מבחר תמונות מיום 26:

בתמונה: העליה להר להבים-צפון

בתמונה: מנוחת התרמיל










בתמונה: מרכז ג'ו-אלון

בתמונה: אני במרכז ג'ו אלון