לא תיארתי לעצמי כמה עמוק אני מסוגל לישון בטיול הזה.
לא משנה כמה רעש היה בחדר שביל - נחירות של אנשים, רעש הדלת שנתרקה בכל פעם שמישהו נכנס ויצא ואף הדיבורים של האנשים בתוך החדר - וכל אלו ממש לא הפריעו את מנוחתי ...
בסופו של דבר התעוררתי בסביבות 10:30, כאשר כל היתר קמו גג עד 08:00 ואני עוד לארג'.
בכדי להיות מוכנים לקראת המשך הטיול, הייתי צריך לחזור חזרה למצפה רמון ולקחת את יתר המפות שחיכו בביתו של יואב (חבר ילדות מהיסודי). לא דמיינתי לעצמי איזה סיוט הנסיעה הזאת הולכת להיות ...
בדרך למצפה רמון תפסתי אוטובוס קו 60 של מטרופולין שהגיע מב"ש ונסע עד למצפה רמון. זאת היתה החלטה מעולה כשאני נזכר עכשיו. האוטובוס אף עצר לי במרחק מאוד קצר מביתו של יואב, אך הוא עצמו לא היה בבית ובמקומו פגשתי את אחיו (אודי).
אודי אירח אותי בצורה מאוד טובה ואף כיבד אותי בעוגיות שאני אשכח עד היום - אלו הן "עוגיות מדבר" שאמא של יואב הכינה וכ"א שטעמתי היתה גן עדן בהתגלמותו.
יצא לי אף לבדוק מיילים כה רבים שהצטברו במהלך 8 הימים שלא הייתי זמין ובהמשך שמעתי גם סיפורים מאודי על המעבר למצפה רמון. לאחר זמן מה החלטתי שכדאי עבורי לחזור למדרשה טרם יחשיך. אודי הציע להקפיץ אותי לשם, אך סירבתי בנימוס ולא ידעתי עד כמה העזרה שלו תהיה חשובה בהמשך.
הגעתי לטרמפיאדה לאחר שקו 60 האחרון יצא משם ובמשך קרוב לשעתיים ניסיתי לתפוס טרמפ, אך זה היה לשווא.
האנשים שם פשוט חלאות אדם !!! היו פה ושם אנשים שסימנו לי "כאילו" הם נכנסים לכניסה נוספת למצפה רמון ואין טעם שהם יעצרו.
דבר אחד למדתי בשנים הרבות שתפסתי טרמפים בבסיס וזה לזהות אנשים שקרנים, ואני יכול לומר כי אותם אנשים שלא עצרו לי - לפחות שלא יתרצו את זה עם סימון האצבע כאילו הם נוסעים למקום קרוב בסביבה.
במקום המעאפן הזה אין אפילו חברת מוניות (באיזה עיר אין חברת מוניות ???) והעיר הכי קרובה שמפעילה שירות מוניות היתה רק בירוחם או בדימונה שהיו במרחק של שעתיים נסיעה מפה. פשוט שערורייה !
בסוף אודי עזר לי והקפיץ אותי חזרה למדרשה. פשוט אין לי מילים לתאר עד כמה הוא עזר לי באותו היום.
תודה תודה תודה ...
חזרתי למדרשה כואס וקפוא מקור וכל מה שחשבתי באותם רגעים זה איך לסגור חשבון עם אותם נהגים שאפגוש אותם ביום מן הימים.
בערב התארגנו על מנגל (תרומה של חדר האוכל במדרשת בן גוריון). אין כמו ארוחה דשנה ועסיסית של המבורגר, חזה עוף ועוד שלל בשרים שנצלו זה עתה על האש הלוהטת. היה מאוד טעים לאחר זמן ממושך ללא ארוחה נורמלית.
יותר מאוחר הלכתי לנוח בחדר שביל ושם פגשתי זוג מטיילים (שההטמנה שלהם נגנבה בחניון הלילה בגבי חווה) שהסתבר אח"כ שיש לנו ידידה משותפת.
ביחידה, היכן שאני משרת, שירתה יחד איתי גם בחורה בשם גליה בר והסתבר שאחד מהמטיילים היה איתה בקשר כזה או אחר. עולם קטן ...
הלכתי לישון כשברקע כבר התנגנה לה הסימפוניה ה- 9 של בטהובן מצד אבא של אחד המטיילים שהיו בחדר.
לא היה פשוט להירדם, אבל מה לעשות, יש לי ברירה אחרת ?
סוף יום 37 !
בוקר למחרת קמתי בניחותה, הכנתי לעצמי כוס תה וקראתי ספר מעניין על מישהו שעשה את ש"י (ספר בשם: "מישהו ללכת איתו").
תו"כ הקריאה, יצא לי לדבר עם חלק מהבנות שלמדו במכינה (טליה וסימונה) והם נראו כה שבוזות.
שנת השירות שהעבירו כאן היתה כה מבוזבזת מבחינתן ומבחינת המינוס בבנק שזה גרם להוריהן ... (20,000 ש"ח לשנה).
ביום זה, המכולת שבמדרשה היתה סגורה ולאחר הגרלה - דולב נודב ונסע עם אופני הילדים עד לחנות מנטה וקנה שם מצרכים לארוחת הצהריים.
לאחר הארוחה, יצאנו לדרכנו חזרה לעיר הרפאים בשם מצפה רמון. לתפוס לשם טרמפ לא כ"כ הלך וניסינו כל מיני דרכים - חלק תפסו טרמפ לכיוון צפון ומשם טרמפ חזרה דרומה, חלק הגיעו לטרמפיאדה יותר מוסדרת , אך בסופו של יום - כולנו הגענו למקום יעדנו ואף הכרנו על הדרך מדריך טיולים בשם חגי שאצלו העברנו את הלילה.
קטע מצחיק היה שכאשר אני ודולב ירדנו מטרמפ בצומת הרוחות ועלינו על עוד אחד לכיוון מצפה רמון.
במושב האחורי היה בן-אדם מאוד הזוי ששאל את דולב -
"למה אתה סוחב איתך כיסא של תינוקות בש"י ?".
היינו שלושה אנשים מבוגרים במושב אחורי צפוף ובמקרה כיסא התינוק שהיה שם היה על דולב, אבל מעט הגיון בחיים לא היה מזיק מצידו.
זאת ועוד, כאשר המשכנו בנסיעה, אותו בחור התחיל לספר שהוא מתחזה לתרמילאי רק משום שלהם עוצרים טרמפים והם "מקומבנים" בחיים ... מה אני אגיד, שיהיה לאותו בחור רק טוב בחיים ...
בערב יום שבת, לאחר שהתארגנו ותכננו בעזרתו של חגי את המשך ימי הטיול, יצאנו לבדוק מה יש בעיר שקוראים לה מצפה רמון. אני חייב לציין שעיר חרדית יותר משגשגת מאשר המקום הנטוש הזה !
מקומות הבילוי היחידים שיש לתושבי העיר זה - דומינוס פיצה, דוכן פיס וחנות מנטה. פשוט מהמם !!!
סוף יום 38 !
מבחר תמונות מימי המנוחה:
בתמונה: בקעת צין
בתמונה: נדנדה במדרשת בן-גוריון
בתמונה: טרמפיאדה במדרשת בן-גוריון
בתמונה: רכב אספנות במצפה רמון
לא משנה כמה רעש היה בחדר שביל - נחירות של אנשים, רעש הדלת שנתרקה בכל פעם שמישהו נכנס ויצא ואף הדיבורים של האנשים בתוך החדר - וכל אלו ממש לא הפריעו את מנוחתי ...
בסופו של דבר התעוררתי בסביבות 10:30, כאשר כל היתר קמו גג עד 08:00 ואני עוד לארג'.
בכדי להיות מוכנים לקראת המשך הטיול, הייתי צריך לחזור חזרה למצפה רמון ולקחת את יתר המפות שחיכו בביתו של יואב (חבר ילדות מהיסודי). לא דמיינתי לעצמי איזה סיוט הנסיעה הזאת הולכת להיות ...
בדרך למצפה רמון תפסתי אוטובוס קו 60 של מטרופולין שהגיע מב"ש ונסע עד למצפה רמון. זאת היתה החלטה מעולה כשאני נזכר עכשיו. האוטובוס אף עצר לי במרחק מאוד קצר מביתו של יואב, אך הוא עצמו לא היה בבית ובמקומו פגשתי את אחיו (אודי).
אודי אירח אותי בצורה מאוד טובה ואף כיבד אותי בעוגיות שאני אשכח עד היום - אלו הן "עוגיות מדבר" שאמא של יואב הכינה וכ"א שטעמתי היתה גן עדן בהתגלמותו.
יצא לי אף לבדוק מיילים כה רבים שהצטברו במהלך 8 הימים שלא הייתי זמין ובהמשך שמעתי גם סיפורים מאודי על המעבר למצפה רמון. לאחר זמן מה החלטתי שכדאי עבורי לחזור למדרשה טרם יחשיך. אודי הציע להקפיץ אותי לשם, אך סירבתי בנימוס ולא ידעתי עד כמה העזרה שלו תהיה חשובה בהמשך.
הגעתי לטרמפיאדה לאחר שקו 60 האחרון יצא משם ובמשך קרוב לשעתיים ניסיתי לתפוס טרמפ, אך זה היה לשווא.
האנשים שם פשוט חלאות אדם !!! היו פה ושם אנשים שסימנו לי "כאילו" הם נכנסים לכניסה נוספת למצפה רמון ואין טעם שהם יעצרו.
דבר אחד למדתי בשנים הרבות שתפסתי טרמפים בבסיס וזה לזהות אנשים שקרנים, ואני יכול לומר כי אותם אנשים שלא עצרו לי - לפחות שלא יתרצו את זה עם סימון האצבע כאילו הם נוסעים למקום קרוב בסביבה.
במקום המעאפן הזה אין אפילו חברת מוניות (באיזה עיר אין חברת מוניות ???) והעיר הכי קרובה שמפעילה שירות מוניות היתה רק בירוחם או בדימונה שהיו במרחק של שעתיים נסיעה מפה. פשוט שערורייה !
בסוף אודי עזר לי והקפיץ אותי חזרה למדרשה. פשוט אין לי מילים לתאר עד כמה הוא עזר לי באותו היום.
תודה תודה תודה ...
חזרתי למדרשה כואס וקפוא מקור וכל מה שחשבתי באותם רגעים זה איך לסגור חשבון עם אותם נהגים שאפגוש אותם ביום מן הימים.
בערב התארגנו על מנגל (תרומה של חדר האוכל במדרשת בן גוריון). אין כמו ארוחה דשנה ועסיסית של המבורגר, חזה עוף ועוד שלל בשרים שנצלו זה עתה על האש הלוהטת. היה מאוד טעים לאחר זמן ממושך ללא ארוחה נורמלית.
יותר מאוחר הלכתי לנוח בחדר שביל ושם פגשתי זוג מטיילים (שההטמנה שלהם נגנבה בחניון הלילה בגבי חווה) שהסתבר אח"כ שיש לנו ידידה משותפת.
ביחידה, היכן שאני משרת, שירתה יחד איתי גם בחורה בשם גליה בר והסתבר שאחד מהמטיילים היה איתה בקשר כזה או אחר. עולם קטן ...
הלכתי לישון כשברקע כבר התנגנה לה הסימפוניה ה- 9 של בטהובן מצד אבא של אחד המטיילים שהיו בחדר.
לא היה פשוט להירדם, אבל מה לעשות, יש לי ברירה אחרת ?
סוף יום 37 !
בוקר למחרת קמתי בניחותה, הכנתי לעצמי כוס תה וקראתי ספר מעניין על מישהו שעשה את ש"י (ספר בשם: "מישהו ללכת איתו").
תו"כ הקריאה, יצא לי לדבר עם חלק מהבנות שלמדו במכינה (טליה וסימונה) והם נראו כה שבוזות.
שנת השירות שהעבירו כאן היתה כה מבוזבזת מבחינתן ומבחינת המינוס בבנק שזה גרם להוריהן ... (20,000 ש"ח לשנה).
ביום זה, המכולת שבמדרשה היתה סגורה ולאחר הגרלה - דולב נודב ונסע עם אופני הילדים עד לחנות מנטה וקנה שם מצרכים לארוחת הצהריים.
לאחר הארוחה, יצאנו לדרכנו חזרה לעיר הרפאים בשם מצפה רמון. לתפוס לשם טרמפ לא כ"כ הלך וניסינו כל מיני דרכים - חלק תפסו טרמפ לכיוון צפון ומשם טרמפ חזרה דרומה, חלק הגיעו לטרמפיאדה יותר מוסדרת , אך בסופו של יום - כולנו הגענו למקום יעדנו ואף הכרנו על הדרך מדריך טיולים בשם חגי שאצלו העברנו את הלילה.
קטע מצחיק היה שכאשר אני ודולב ירדנו מטרמפ בצומת הרוחות ועלינו על עוד אחד לכיוון מצפה רמון.
במושב האחורי היה בן-אדם מאוד הזוי ששאל את דולב -
"למה אתה סוחב איתך כיסא של תינוקות בש"י ?".
היינו שלושה אנשים מבוגרים במושב אחורי צפוף ובמקרה כיסא התינוק שהיה שם היה על דולב, אבל מעט הגיון בחיים לא היה מזיק מצידו.
זאת ועוד, כאשר המשכנו בנסיעה, אותו בחור התחיל לספר שהוא מתחזה לתרמילאי רק משום שלהם עוצרים טרמפים והם "מקומבנים" בחיים ... מה אני אגיד, שיהיה לאותו בחור רק טוב בחיים ...
בערב יום שבת, לאחר שהתארגנו ותכננו בעזרתו של חגי את המשך ימי הטיול, יצאנו לבדוק מה יש בעיר שקוראים לה מצפה רמון. אני חייב לציין שעיר חרדית יותר משגשגת מאשר המקום הנטוש הזה !
מקומות הבילוי היחידים שיש לתושבי העיר זה - דומינוס פיצה, דוכן פיס וחנות מנטה. פשוט מהמם !!!
סוף יום 38 !
מבחר תמונות מימי המנוחה:
בתמונה: בקעת צין
בתמונה: נדנדה במדרשת בן-גוריון
בתמונה: טרמפיאדה במדרשת בן-גוריון
בתמונה: רכב אספנות במצפה רמון
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה