השקמה כרגיל ב- 05:45 ... נו טוב, הגוף כבר רגיל לקום בשעות המוקדמות של הבוקר.
יצאנו לדרכנו, כאשר אנו חולפים ע"פ שער הקיבוץ הראשי ומשם לפי עצתו של אבי - הגענו לתצפית מרהיבה ששילבה נוף וערפל של הבוקר, מאוד יפה.
בתמונה: זריחה בלהב
ירדנו מהתצפית והליכה לאורך הגדר (שחס וחלילה לא נלך לאיבוד כי אין סימון שבילים ...) ושוב אנו בחזרה עם ש"י.
המשכנו בשבילים ותו"כ ההליכה - חלפו על פנינו מס' טרקטורים מפלצתיים שהיו בדרכם לחרוש את השדות האינסופיים של קיבוץ להב.
חלפנו על-פני "החרוב" המפורסם שאבי המליץ עליו, אבל לפי דעתי - זוהי לא יותר מנק' ציון. לא משהו ששווה לבחון לעומק. כמו כן, ראינו את גדר ההפרדה ובהמשך גם את ההיאחזות "ססנה" שמאוד זכורה לי כי גם כאן עברתי בטיול האופנים שעשיתי עם אנטון.
אני לא אשכח את הירידות החדות והמפותלות שדהרתי כאן כשאנטון מוביל לפני ומכתיב את קצב "הטיסה", אבל זה היה רק לטובה כי כעת אני זוכר כל פיסת דרך וכלל לא צריך לפתוח מפה.
במשך הקילומטרים הבאים פיתחנו מהירות וגמענו ק"מ רבים הודות לכך שתוואי הדרך היתה מאוד נוחה.
הגענו לכביש ב"ש-מיתר ובאופק ראינו 2 מטיילים שהתחילו את יום הצעידה ויוצאים "מהדלת האחורית" של מיתר לכיוון צפון. אני חייב לציין שסטייה ליישוב מיתר (לצורך מים/הצטיידות) היא דיי ארוכה ולשיקול דעתכם.
בתמונה: אני בכניסה ליער מיתר (יתיר)
התחלנו בעליה ליער מיתר והגענו מהר ל- בית היערן "המזוייף" של צבי גילת. להפתעתנו, היה במקום ברז מים והבקתה במקום היתה פתוחה עם ספת מרגוע ומקום סגור שבו אפשר לשים שק"ש ולישון כמו מלך - בלי רוחות מקפיאות ובלי יתושות עוקצניות. במקום יש גם מגדל תצפית שחולש על כל היער הענק הזה שהוא היער הגדול ביותר בשטחה של מדינת ישראל !
בתמונה: בית היערן "המזוייף" של צבי גילת
לאחר ארוחת 10 דשנה, המשכנו בעליות ובירידות לסירוגין וחלפנו ע"פ מס' חורבות עתיקות ומס' גבעות מפחידות.
את הפסקת הצהריים עשינו ליד חורבת יתיר (מקום עתיק ומרשים) במפגש עם דרך נוף כחולה.
המשכנו משם במעלה יער יתיר עד ל- בית היערן המקורי (או בשמה- מצודת היערנים ביער יתיר). במקום יש חדר שביל עם 6 מיטות, מקלחת צמודה, שירותים ואפשרות למילוי מים.
השעה היתה רק צהריים והחלטנו להמשיך הלאה.
במגמת עליה קלה - צעדנו על ש"י עד להר עמשא (בדרך יש סטייה ל- מאגר יתיר, ליד היישוב "שני" ששווה לבקר פה באחד הימים). הגענו לבסוף לעמשא וחייגנו בטלפון של השער והפלא-ופלא - מישהו ענה לנו והסתבר לנו שיש חיים ביישוב שכוח אל זה.
בתוך היישוב 2 ילדים הובילו אותנו עד לחדרי ש"י שהסבו במיוחד לטובת מטיילי ש"י. במקום היו עוד מטיילים שהגיעו מדרום לצפון (יפתח ורונה ועוד זוג חברים שהצטרפו בדרכם למיתר).
לאחר התארגנות וארוחת ערב, הצטרפתי לחברי החדשים וניהלנו שיחה מעניינת לגבי מה טומן לנו בהמשך הדרך בדרום הארץ. הם אף נתנו לנו נק' ציון משוערת לגבי הטמנה שלהם שלא לקחו לבסוף (אני אשאיר אותכם במתח אם מצאנו את המטמון לבסוף ...). אמרנו להם תודה וחתכנו לישון.
סוף יום 27 !
מבחר תמונות מיום 27:
בתמונה: אני ביער יתיר
בתמונה: אני ליד שלט מידע
בתמונה: שלט מצחיק בכניסה לעמשא
יצאנו לדרכנו, כאשר אנו חולפים ע"פ שער הקיבוץ הראשי ומשם לפי עצתו של אבי - הגענו לתצפית מרהיבה ששילבה נוף וערפל של הבוקר, מאוד יפה.
ירדנו מהתצפית והליכה לאורך הגדר (שחס וחלילה לא נלך לאיבוד כי אין סימון שבילים ...) ושוב אנו בחזרה עם ש"י.
המשכנו בשבילים ותו"כ ההליכה - חלפו על פנינו מס' טרקטורים מפלצתיים שהיו בדרכם לחרוש את השדות האינסופיים של קיבוץ להב.
חלפנו על-פני "החרוב" המפורסם שאבי המליץ עליו, אבל לפי דעתי - זוהי לא יותר מנק' ציון. לא משהו ששווה לבחון לעומק. כמו כן, ראינו את גדר ההפרדה ובהמשך גם את ההיאחזות "ססנה" שמאוד זכורה לי כי גם כאן עברתי בטיול האופנים שעשיתי עם אנטון.
אני לא אשכח את הירידות החדות והמפותלות שדהרתי כאן כשאנטון מוביל לפני ומכתיב את קצב "הטיסה", אבל זה היה רק לטובה כי כעת אני זוכר כל פיסת דרך וכלל לא צריך לפתוח מפה.
במשך הקילומטרים הבאים פיתחנו מהירות וגמענו ק"מ רבים הודות לכך שתוואי הדרך היתה מאוד נוחה.
הגענו לכביש ב"ש-מיתר ובאופק ראינו 2 מטיילים שהתחילו את יום הצעידה ויוצאים "מהדלת האחורית" של מיתר לכיוון צפון. אני חייב לציין שסטייה ליישוב מיתר (לצורך מים/הצטיידות) היא דיי ארוכה ולשיקול דעתכם.
התחלנו בעליה ליער מיתר והגענו מהר ל- בית היערן "המזוייף" של צבי גילת. להפתעתנו, היה במקום ברז מים והבקתה במקום היתה פתוחה עם ספת מרגוע ומקום סגור שבו אפשר לשים שק"ש ולישון כמו מלך - בלי רוחות מקפיאות ובלי יתושות עוקצניות. במקום יש גם מגדל תצפית שחולש על כל היער הענק הזה שהוא היער הגדול ביותר בשטחה של מדינת ישראל !
לאחר ארוחת 10 דשנה, המשכנו בעליות ובירידות לסירוגין וחלפנו ע"פ מס' חורבות עתיקות ומס' גבעות מפחידות.
את הפסקת הצהריים עשינו ליד חורבת יתיר (מקום עתיק ומרשים) במפגש עם דרך נוף כחולה.
המשכנו משם במעלה יער יתיר עד ל- בית היערן המקורי (או בשמה- מצודת היערנים ביער יתיר). במקום יש חדר שביל עם 6 מיטות, מקלחת צמודה, שירותים ואפשרות למילוי מים.
השעה היתה רק צהריים והחלטנו להמשיך הלאה.
במגמת עליה קלה - צעדנו על ש"י עד להר עמשא (בדרך יש סטייה ל- מאגר יתיר, ליד היישוב "שני" ששווה לבקר פה באחד הימים). הגענו לבסוף לעמשא וחייגנו בטלפון של השער והפלא-ופלא - מישהו ענה לנו והסתבר לנו שיש חיים ביישוב שכוח אל זה.
בתוך היישוב 2 ילדים הובילו אותנו עד לחדרי ש"י שהסבו במיוחד לטובת מטיילי ש"י. במקום היו עוד מטיילים שהגיעו מדרום לצפון (יפתח ורונה ועוד זוג חברים שהצטרפו בדרכם למיתר).
לאחר התארגנות וארוחת ערב, הצטרפתי לחברי החדשים וניהלנו שיחה מעניינת לגבי מה טומן לנו בהמשך הדרך בדרום הארץ. הם אף נתנו לנו נק' ציון משוערת לגבי הטמנה שלהם שלא לקחו לבסוף (אני אשאיר אותכם במתח אם מצאנו את המטמון לבסוף ...). אמרנו להם תודה וחתכנו לישון.
סוף יום 27 !
מבחר תמונות מיום 27:
בתמונה: אני ליד שלט מידע
בתמונה: שלט מצחיק בכניסה לעמשא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה