עוד 3 וחצי ימים למנייאק !!!
הבוקר היה מאוד קריר ומעט חשוך. זכר לאותם אנשים שהטרידו את מנוחתנו לא היה וטוב שכך.
בתמונה: מתחם הלינה בשחרות
למצוא את נק' החזרה לש"י לא היה כזה בעייתי. מה שכן, על הרכס כשצעדנו היתה רוח כזו מקפיאה שאפילו עם שרוול ארוך ומכנס ארוך - היה מאוד מאוד קרררר.
המשכנו הלאה במגמת טיפוס כללית ובדרך חלפנו ע"פ שדה של בולבוסים (אני אישית לא ראיתי ...).
המשכנו והגענו לנחל מלחן ולנחל מתק. מצאתי במקום הטמנת מים (בתוך שיח רותם) של מטיילים שכבר לא היו זקוקים לה והשאירו פתק שהעיד על כך. בלי לחשוב פעמיים, אני ודולב הוספנו על משקל גופנו עוד 3 ליטר מים כ"א והמשכנו לדרכנו.
בצוקי תמנע פגשנו זוג מטיילים שהתחיל את המסע לפני 3 ימים וכבר וויתר על מסלול של יום מלא. מעניין מאוד אם הם יצליחו לסיים את הטיול או "שיעבירו" אותו כמו שוויתרו כ"כ מהר על ההתחלה ...
הבחורה היתה מדריכת טיולים במקצועה וזה מאוד הרגיע אותי משום שהבחור שטייל עימה נראה מאוד מאוד "ירוק" בתחום הטיולים !
הזמנו אותם שיצטרפו אלינו למנוחה בצל, אך הם העדיפו ללכת בשעות "העומס" (מוזר שמדריכת הטיולים החליטה לעשות כך ...). דבר אחד שלמדנו במדבר ש- על צל לא מתחזרים !
בהפסקת הצהריים הארוכה למדתי משחק קלפים חדש שנקרא: "דפיקות" (בהשראת משחקי החברה הנהוגים בעיר רמלה ...). קיצור המטרה במשחק זה היא להישאר עם כל הקלפים, צריך זריזות ידיים, זיכרון צילומי, וכמובן כף יד חזקה ...
לקראת אחה"צ, התחלנו בצעידה לכיוון מעלה מילחן המאוד מפחיד ! (לפי ספר ש"י)
מאוד חששתי מירידה זו כי לפי יעקב סער, מעלה זה היה בקנה אחד יחד עם מעלה עלי המפורסם שירקנו בו דם, יזע ודמעות מספר ימים קודם לכן.
בסוף התברר שההר הוליד עכבר ואני שייטתי במורד המעלה ובפחות מ- 20 דק' הייתי בסוף הירידה.
אני חייב לציין שזאת היתה פשוט חוויה של טיסה. אין כמו לגלוש במורדות ההר, לחלוף על-פני הצוקים ולקפוץ מעל מכשולי הבולדרים הרבים שהיו פזורים לאורך השביל, וכל זאת עם תרמיל על הגב ומקל הליכה ביד.
מאוד מאוד שמחתי לעשות את המעלה בירידה ולא בעלייה !
בתמונה: בדרך למעלה מילחן
בסוף הירידה הצפצלנו ל- 2:
אני ואליסיה המשכנו לנק' הסיום המקורית במרכז המבקרים של פארק תמנע ואילו דולב, אסף ומאור החליטו שהם פשוט חייבים לקפוץ לקיבוץ יטבתה ולאכול שם גלידה.
בסופו של דבר, אלו שבחרו לצעוד לכיוון הכביש, במזל תפסו טרמפ עד ליטבתה, אך נשדדו במחיר מוגזם בקיוסק ואף חטפו כמעט קילקול קיבה (לא מומלץ לשתות ליטר שוקו אחרי ארוחה דשנה !).
הלך להם קלף חזק, כי באמצע הלילה משום מקום, מישהו עצר להם ולקח אותם עד לכביש הגישה למרכז המבקרים.
מרכז המבקרים בפארק תמנע מאוד נחמד - יש במקום שירותים (עם מים לא מומלצים לשתייה !) ונק' מילוי מים שבמזל היתה מלאה במים שפירים וראויים לשתייה.
הלילה היה מאוד מעאפן - חששנו פן יגיע איזה פקח ויקנוס אותנו על הקמה בלתי חוקית של מאהל במתחם הפרטי וגם כמות היתושות היתה קשה מנשוא (אך לא גיהנום כפי שהיה ביער דבירה !).
סוף יום 45 !
מבחר תמונות מיום 45:
בתמונה: נוף פארק תמנע
בתמונה: פארק תמנע
בתמונה: פארק תמנע
בתמונה: שקיעה עוצרת נשימה
הבוקר היה מאוד קריר ומעט חשוך. זכר לאותם אנשים שהטרידו את מנוחתנו לא היה וטוב שכך.
למצוא את נק' החזרה לש"י לא היה כזה בעייתי. מה שכן, על הרכס כשצעדנו היתה רוח כזו מקפיאה שאפילו עם שרוול ארוך ומכנס ארוך - היה מאוד מאוד קרררר.
המשכנו הלאה במגמת טיפוס כללית ובדרך חלפנו ע"פ שדה של בולבוסים (אני אישית לא ראיתי ...).
המשכנו והגענו לנחל מלחן ולנחל מתק. מצאתי במקום הטמנת מים (בתוך שיח רותם) של מטיילים שכבר לא היו זקוקים לה והשאירו פתק שהעיד על כך. בלי לחשוב פעמיים, אני ודולב הוספנו על משקל גופנו עוד 3 ליטר מים כ"א והמשכנו לדרכנו.
בצוקי תמנע פגשנו זוג מטיילים שהתחיל את המסע לפני 3 ימים וכבר וויתר על מסלול של יום מלא. מעניין מאוד אם הם יצליחו לסיים את הטיול או "שיעבירו" אותו כמו שוויתרו כ"כ מהר על ההתחלה ...
הבחורה היתה מדריכת טיולים במקצועה וזה מאוד הרגיע אותי משום שהבחור שטייל עימה נראה מאוד מאוד "ירוק" בתחום הטיולים !
הזמנו אותם שיצטרפו אלינו למנוחה בצל, אך הם העדיפו ללכת בשעות "העומס" (מוזר שמדריכת הטיולים החליטה לעשות כך ...). דבר אחד שלמדנו במדבר ש- על צל לא מתחזרים !
בהפסקת הצהריים הארוכה למדתי משחק קלפים חדש שנקרא: "דפיקות" (בהשראת משחקי החברה הנהוגים בעיר רמלה ...). קיצור המטרה במשחק זה היא להישאר עם כל הקלפים, צריך זריזות ידיים, זיכרון צילומי, וכמובן כף יד חזקה ...
לקראת אחה"צ, התחלנו בצעידה לכיוון מעלה מילחן המאוד מפחיד ! (לפי ספר ש"י)
מאוד חששתי מירידה זו כי לפי יעקב סער, מעלה זה היה בקנה אחד יחד עם מעלה עלי המפורסם שירקנו בו דם, יזע ודמעות מספר ימים קודם לכן.
בסוף התברר שההר הוליד עכבר ואני שייטתי במורד המעלה ובפחות מ- 20 דק' הייתי בסוף הירידה.
אני חייב לציין שזאת היתה פשוט חוויה של טיסה. אין כמו לגלוש במורדות ההר, לחלוף על-פני הצוקים ולקפוץ מעל מכשולי הבולדרים הרבים שהיו פזורים לאורך השביל, וכל זאת עם תרמיל על הגב ומקל הליכה ביד.
מאוד מאוד שמחתי לעשות את המעלה בירידה ולא בעלייה !
בסוף הירידה הצפצלנו ל- 2:
אני ואליסיה המשכנו לנק' הסיום המקורית במרכז המבקרים של פארק תמנע ואילו דולב, אסף ומאור החליטו שהם פשוט חייבים לקפוץ לקיבוץ יטבתה ולאכול שם גלידה.
בסופו של דבר, אלו שבחרו לצעוד לכיוון הכביש, במזל תפסו טרמפ עד ליטבתה, אך נשדדו במחיר מוגזם בקיוסק ואף חטפו כמעט קילקול קיבה (לא מומלץ לשתות ליטר שוקו אחרי ארוחה דשנה !).
הלך להם קלף חזק, כי באמצע הלילה משום מקום, מישהו עצר להם ולקח אותם עד לכביש הגישה למרכז המבקרים.
מרכז המבקרים בפארק תמנע מאוד נחמד - יש במקום שירותים (עם מים לא מומלצים לשתייה !) ונק' מילוי מים שבמזל היתה מלאה במים שפירים וראויים לשתייה.
הלילה היה מאוד מעאפן - חששנו פן יגיע איזה פקח ויקנוס אותנו על הקמה בלתי חוקית של מאהל במתחם הפרטי וגם כמות היתושות היתה קשה מנשוא (אך לא גיהנום כפי שהיה ביער דבירה !).
סוף יום 45 !
מבחר תמונות מיום 45:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה