ואוו ...
איזה יום מחכה לנו היום. לא פחות מ- 32 ק"מ של צעידה ועוד לעשות זאת ביום שרבי במדבר ...
קמנו ממש מוקדם על הבוקר (04:00) והתארגנו ממש מהר בשביל להספיק לצעוד כמה שיותר כל עוד יש מז"א נעים. אני חייב לציין שלצאת לטייל בשעות החשיכה זה ממש טעות (אלא אם כן הולכים על ציר ישר וללא פניות). התחלנו לעצוד מס' ק"מ בחשיכה וללא פנסי ראש אשר הכבידו עוד יותר על הראייה ובשלב כלשהו, קצת לפני הטיפוס על הר בשם כרבולת חרירים, איבדנו את סימון השביל.
במשך לא פחות משעה !!! הלכנו סחור סחור עד שהבנו שצריך לחזור הרבה אחורה ולמצוא את הסימון שבילים.
אומנם קצת מבעס לחזור אחורה, אך בסופו של דבר אכן מצאנו את הסימון והמשכנו הלאה לדרכנו.
הטיפוס על כרבולת חרירים ממש לא היתה בעיה אחרי טיפוסים רבים שכבר צברנו לרזומה שלנו.
דיי טסנו על ההר וכמעט ולא הרגשנו את "הסכינים" שלו !
בתמונה: נוף מכרבולת חרירים
המשכנו בירידה והגענו לעין גלד (אין במקום מים !) ובירידה תלולה אך עקבית עד לחניון הלילה של גב חולית.
בחניון עצמו, היו מוטמנים מאות בקבוקי מים (הודות לאליהו שקותאי) ואנו לא ייחסנו לזה חשיבות משום שהיתה לנו שם הטמנה שהבנים עשו טרם יציאתם למסע המדברי וזה עלה כמעט בתיקון רציני של הרכב של הורים של אסף ...
בכל אופן, אנו המשכנו ודיי התברברנו במציאת ההטמנה. מההסרטה שמאור עשה נאמר:
"הטמנו כאן את האוכל והמים, ממש מתחת לעץ שיטה הזה ...". בעיה רצינית היתה שהוא לא כ"כ הכיר בזמנו את המדבר, והיו בחניון הלילה מאות עצי שיטה שמתחתיהם ההטמנה יכלה היתה להיות ...
בסופו של דבר, אני ואסף עשינו חזור פנה והלכנו למלא לכולם מים מההטמנה הציבורית שמצאנו קודם לכן.
דולב ברוב חוכמתו לא הרגיש טוב ועלה על טרמפ שהגיע משום מקום ולקח אותו עד נק' הסיום של היום הזה.
הוא עשה ממש בשכל כי מה שציפה לנו בהמשך היה הגיהנום לשמו.
בתמונה: חניון הלילה "גב חולית"
הסתכלנו על סיפור הדרך ובעצה אחת החלטנו שאומנם חום אימים בחוץ, אבל צריך להספיק להגיע בזמן לנק' הסיום.
ההליכה בעומס חום מאוד מאוד הקשתה על הגוף ולנו עוד חיכו 2 עליות רציניות. ההר הראשון שטיפסנו היה הר יהב, ותחושה כה מרעננת היתה להיות בפסגה ולנשום אוויר צח (אומנם מעט חמים).
מהר יהב המשכנו לאתר הסדקים (לא משהו לעומת הסדקים במעלה ימין), אך מפאת החום וקוצר הזמן - לא עשינו עצירה במקום. בתחילת הטיפוס להר הבא חיכה לנו נס משמיים. אנו היינו בטוחים שאנו לא נוכל לסיים את העלייה מפאת השמש הקופחת אבל איך שהתחלנו בטיפוס - הופיע לפתע ענן משום מקום וכיסה את השמש לאורך כל הזמן היינו במעלה ההר. זאת היתה פשוט חוויה מרעננת ואין לי מושג עד היום מה היה המצב אלמלא אותו ענן ...
המשך ההליכה היתה דיי מייגעת ולאחר מס' ק"מ הגענו לכניסה ליישוב ספיר. במקום חיכה לנו אליהו שלקח אותנו טרמפ ליישוב צופר ושם העברנו את ערב יום העצמאות וכן את יום העצמאות.
אני חייב לציין שמקום האירוח אצל אליהו היה פשוט למופת - אוהל עם מזגן, שירותים ומקלחת צמודה, מקום לעשות ולתלות כביסה ועוד שלל פינוקים.
בערב הצטרפנו לחגיגות של היישובים צופר, צוקים ועין יהב. אני לא אשכח כמה אוכל טוב אכלתי באותו הערב כפיצוי על הימים האחרונים שבהם הייתי במעין דיאטה מכורח הנסיבות.
אחרי כל הפסטות, הבשרים והסלטים הגיע שלב העוגות. לא פחות מ- 30 סוגים שונים של עוגות היו מונחות על שולחן ארוך ושופע ואני מצאתי בית חם למרבית העוגות ששכבו להן שם.
חזרנו לאחר מכן יחד עם משפחתו של אליהו לצימר הפרטי שלנו וצנחנו למיטה לאחר אחד הימים הבאמת קשים בעברנו בטיול הזה.
סוף יום 39 !
מבחר תמונות מיום 39:
בתמונה: חניון "גב חולית"
בתמונה: נוף הררי
בתמונה: חגיגות העצמאות בצופר
איזה יום מחכה לנו היום. לא פחות מ- 32 ק"מ של צעידה ועוד לעשות זאת ביום שרבי במדבר ...
קמנו ממש מוקדם על הבוקר (04:00) והתארגנו ממש מהר בשביל להספיק לצעוד כמה שיותר כל עוד יש מז"א נעים. אני חייב לציין שלצאת לטייל בשעות החשיכה זה ממש טעות (אלא אם כן הולכים על ציר ישר וללא פניות). התחלנו לעצוד מס' ק"מ בחשיכה וללא פנסי ראש אשר הכבידו עוד יותר על הראייה ובשלב כלשהו, קצת לפני הטיפוס על הר בשם כרבולת חרירים, איבדנו את סימון השביל.
במשך לא פחות משעה !!! הלכנו סחור סחור עד שהבנו שצריך לחזור הרבה אחורה ולמצוא את הסימון שבילים.
אומנם קצת מבעס לחזור אחורה, אך בסופו של דבר אכן מצאנו את הסימון והמשכנו הלאה לדרכנו.
הטיפוס על כרבולת חרירים ממש לא היתה בעיה אחרי טיפוסים רבים שכבר צברנו לרזומה שלנו.
דיי טסנו על ההר וכמעט ולא הרגשנו את "הסכינים" שלו !
המשכנו בירידה והגענו לעין גלד (אין במקום מים !) ובירידה תלולה אך עקבית עד לחניון הלילה של גב חולית.
בחניון עצמו, היו מוטמנים מאות בקבוקי מים (הודות לאליהו שקותאי) ואנו לא ייחסנו לזה חשיבות משום שהיתה לנו שם הטמנה שהבנים עשו טרם יציאתם למסע המדברי וזה עלה כמעט בתיקון רציני של הרכב של הורים של אסף ...
בכל אופן, אנו המשכנו ודיי התברברנו במציאת ההטמנה. מההסרטה שמאור עשה נאמר:
"הטמנו כאן את האוכל והמים, ממש מתחת לעץ שיטה הזה ...". בעיה רצינית היתה שהוא לא כ"כ הכיר בזמנו את המדבר, והיו בחניון הלילה מאות עצי שיטה שמתחתיהם ההטמנה יכלה היתה להיות ...
בסופו של דבר, אני ואסף עשינו חזור פנה והלכנו למלא לכולם מים מההטמנה הציבורית שמצאנו קודם לכן.
דולב ברוב חוכמתו לא הרגיש טוב ועלה על טרמפ שהגיע משום מקום ולקח אותו עד נק' הסיום של היום הזה.
הוא עשה ממש בשכל כי מה שציפה לנו בהמשך היה הגיהנום לשמו.
הסתכלנו על סיפור הדרך ובעצה אחת החלטנו שאומנם חום אימים בחוץ, אבל צריך להספיק להגיע בזמן לנק' הסיום.
ההליכה בעומס חום מאוד מאוד הקשתה על הגוף ולנו עוד חיכו 2 עליות רציניות. ההר הראשון שטיפסנו היה הר יהב, ותחושה כה מרעננת היתה להיות בפסגה ולנשום אוויר צח (אומנם מעט חמים).
מהר יהב המשכנו לאתר הסדקים (לא משהו לעומת הסדקים במעלה ימין), אך מפאת החום וקוצר הזמן - לא עשינו עצירה במקום. בתחילת הטיפוס להר הבא חיכה לנו נס משמיים. אנו היינו בטוחים שאנו לא נוכל לסיים את העלייה מפאת השמש הקופחת אבל איך שהתחלנו בטיפוס - הופיע לפתע ענן משום מקום וכיסה את השמש לאורך כל הזמן היינו במעלה ההר. זאת היתה פשוט חוויה מרעננת ואין לי מושג עד היום מה היה המצב אלמלא אותו ענן ...
המשך ההליכה היתה דיי מייגעת ולאחר מס' ק"מ הגענו לכניסה ליישוב ספיר. במקום חיכה לנו אליהו שלקח אותנו טרמפ ליישוב צופר ושם העברנו את ערב יום העצמאות וכן את יום העצמאות.
אני חייב לציין שמקום האירוח אצל אליהו היה פשוט למופת - אוהל עם מזגן, שירותים ומקלחת צמודה, מקום לעשות ולתלות כביסה ועוד שלל פינוקים.
בערב הצטרפנו לחגיגות של היישובים צופר, צוקים ועין יהב. אני לא אשכח כמה אוכל טוב אכלתי באותו הערב כפיצוי על הימים האחרונים שבהם הייתי במעין דיאטה מכורח הנסיבות.
אחרי כל הפסטות, הבשרים והסלטים הגיע שלב העוגות. לא פחות מ- 30 סוגים שונים של עוגות היו מונחות על שולחן ארוך ושופע ואני מצאתי בית חם למרבית העוגות ששכבו להן שם.
חזרנו לאחר מכן יחד עם משפחתו של אליהו לצימר הפרטי שלנו וצנחנו למיטה לאחר אחד הימים הבאמת קשים בעברנו בטיול הזה.
סוף יום 39 !
מבחר תמונות מיום 39:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה