יום 47 (מחניון נחל רחם/עתק לחניון יהורם)

למדתי שהתארגנות מהירה תורמת רבות לחימום הגוף הקפוא לאחר ההשקמה בכל בוקר ...
ארוחת בוקר מהירה ומהר חזרנו לדרך הירוקה שהמשיכה בנחל רחם המעצבן מיום קודם.

הליכה של 5 ק"מ בתוך הנחל היתה שוות ערך להליכה של 10 ק"מ על תוואי שטוח ואיתן.
לפחות היה לזה סוף ושמחנו מאוד על כך.
 

בתמונה: פצלי נחושת בסלע











פנינו לכיוון "מעלה עמרם" שהיה נשמע כמו אותן מעלים מפחידים שעברנו בעבר, אך שוב פעם טעינו.
העלייה אומנם היתה מאוד תלולה, אך שום דבר לא יעצור 5 מטיילים וותיקים בדרך אל היעד נהכסף שאוטו-טו כבר עומד לרגלינו.
בסוף העלייה חזינו לראשונה בנק' הסיום של ש"י - העיר אילת !!!!
אין דרך לתאר את הרגשות שליוו אותנו לאחר הסדרת הנשימה ממעלה עמרם. לראשונה (אחרי קרוב לחודשיים) יצא לנו לראות היכן אנו אמורים לסיים את ש"י.

בתמונה: מבט אל העיר אילת !











לאחר טלפונים לכל העולם ואשתו וכן הפסקת קפה ומאפה, פנינו להמשך דרכינו כאשר התכנון היה להספיק לצעוד כמה שיותר קילומטרים כי יום זה היה מאוד ארוך ובאוויר כבר הורגש האוויר השרבי שעתיד להפוך את יום זה לסיוט אם נצעד בשעות העומס.

הגענו לקניון שחורת המאוד מרהיב. תמיד היתה זכורה לי התמונה מספר ש"י של החומה בכניסה לקניון עם 2 עצי השיטה מלפנים. אני חייב לציין שבמציאות - המחזה יפה שבעתיים !

בתמונה: גוונים בקניון שחורת











חלפנו ליד חניון הלילה של קניון שחורת ומצאנו במקום ארגז להטמנה ציבורית.
אני מצאתי שם 2 שקיות הפתעה (פירות יבשים) שלא היה שום אזכור לגבי הבעלים שלו. אני הנחתי שאנשים השאירו זאת שם מפאת עודף אוכל וכולנו חגגנו מהמציאה.

העלייה מקניון שחורת היתה מאוד קשה. החום בחוץ הורגש ועשינו טעות כשלא עצרנו לנוח בצל עד יעבור הזעם. במקום זאת התחלנו בטיפוס המעלה וכתוצאה מכך, מלאי המים שלנו הלך ואזל במהרה.
העלייה הנ"ל (כמו בהר יהב) לא נגמרה והרגשנו כמו סמרטוטים ספוגים בזיעה.
עצרנו באמצע העלייה לתדלק ולנוח. אני לא צריך להזכיר כי בחום - גם קצב פעימות הלב מרקיע שחקים והגוף עוד יותר מתחמם מכך ולכן היה חשוב לעשות עצירות יזומות להרגיע את הגוף.

כמובן שלאחר כל עלייה יש ירידה וזה מאוד הקל בהמשך.
ירדנו לשטח פתוח (ליד הגיא הנעלם) ובחרנו את עץ השיטה האחרון שסיפק לכולנו הכי הרבה צל. כמו כן, ניצלנו את 2 שמיכות המילוט ואת ה- "שאל" של אסף ואילתרנו לנו פינה מוצלת כמה שניתן.
במקביל התקשרנו לכמה ג'יפאים שהיו בסביבה ותיאמנו עם אחד מהם שניפגש איתו בנק' מסויימת על המפה (שכמובן הצריכה סטייה מהשביל מצידנו) והוא יביא לנו מים תמורת סכום מאוד נאה של כמה מאות שקלים ...

אני חייב לציין שהדרך להגיע לג'יפאי היתה מאוד אקסטרים ולוותה במספר קפיצות ופעלולי אקרובטיקה וזה עוד עם תרמילים גדולים על גבינו. הגענו אליו ומיד התחלנו למלא כ- 24 ליטר מים שאותם סחבנו על גבינו לאורך כל מסלול המכשולים שזה עתה עברנו ללא משקל על הגב. לא תענוג בכלל !

העלייה לעין נטפים היתה מעט קשה ובסוף הגענו לטיפוס מאוד צר בתוך נקיק שלא ניתן לטפס בתוכו עם תרמיל. עשינו בחוכמה (מאור הביא עימו חבל) ואילתרנו מעלית מסע עבור התרמילים.
מאור ודולב טיפסו ראשונים בתוך הנקיק ושילשלו מטה את המעלית. אני ואסף קשרנו כל פעם תרמיל אחר וכך צלחנו את המכשול הבעייתי.
בסוף השארנו את המעלית לבאים אחרינו כי ידענו שהם עוד יזדקקו לה ואף יודו לאלו ששמו אותה לפניהם.

מעין נטפים המשכנו בטיפוס ארוך על דרך עפר 4X4 שהובילה לכביש הגישה לעיר אילת.
חניון הלילה הצריך סטייה של 1 ק"מ לכל כיוון וממש לא היה בא לנו לצעוד עד לשם. במקום זאת צעדנו עד לתחילת המסלול של יום למחרת ושם קבענו את נק' הלינה.
בהמשך הגיע נהג מונית מאילת שהביע לנו אספקת מים וכל טוב - לחם טרי, בירות צוננות וגבינות שכ"כ היינו כמהים לטרוף אותן.

אין כמו לחגוג בצורה כ"כ טובה את הלילה האחרון של המסלול.
שותפתי לטיול לא כ"כ חגגה כי היא נקעה את הרגל וסיימה את המסלול במקום אחר.
אני, דולב ומאור נשארנו בחניון הלילה המאולתר ב- הר יהורם לקראת יום אחרון בהחלט !

סוף יום 47 !

מבחר תמונות מיום 47:

בתמונה: כל הח'ברה של השביל











בתמונה: קניון שחורת

 בתמונה: פיטרייה בקניון שחורת

 בתמונה: קניון שחורת

 בתמונה: הקמת המעלית בעין נטפים