עשינו בשכל שהקמנו את מתחם הלינה מתחת לסככת הרכבים של מפעלי אורון.
בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר בכל הסביבה חושך מצרים, לנו היתה את התאורה של החנייה וזאת מאוד הקל על ההתארגנות והיציאה לדרך.
לרוע מזלנו, השומר הנחמד מאתמול (מרקו) כבר סיים את המשמרת, ושומר אחר החליף אותו. השומר של הבוקר היה מאוד חצוף ולא איפשר לנו בהתחלה אף למלא מים בברזייה שהיתה צמודה לשער. אפשר לחשוב, כאילו אנו נכנסים למפעלים עצמם וגונבים מידע תעשייתי ! בסה"כ אנו פה בשער ומבקשים בנחמדות את האפשרות למלא מים טרם היציאה לאחד המסלולים הקשים שבשביל-ישראל.
בסוף הצלחנו לשכנע אותו והצטיידנו במספיק מים לדרך.
התחלנו ללכת לקראת אחד האתגרים הקשים של המסע. חזרנו חזרה לש"י ומשם המשכנו במגמת עלייה קלה ואז זחלנו בתוך מנהרה מאוד נמוכה שקרעה לגזרים את התרמילים של חלק מהמטיילים שעברו כאן לפנינו ...
עברנו מכשול זה בשלום אני חייב לציין ...
דולב ומאור כמובן שמו גז והחלו בטיפוס על הכרבולת.
אני ואסף נשארנו מאחור לאורך כל המסלול ודאגנו ששותפתי תוכל לסיים אותו בשלום.
בתמונה: הטיפוס הראשוני על הכרבולת
לאחר הטיפוס התלול על הכרבולת - חיכתה לנו הליכה ממש אתגרית. צעדנו על "חוד" ההר, כאשר מצד אחד תהום ומהצד האחר סלעים משוננים כתער. לצעוד "על רגל אחת" (עקב השיפוע צד) זה ממש לא נעים ובמיוחד כאשר זה לאורך עשרות קילומטרים.
הגעתי למסקנה שהליכה על "הסכין" של ההר אומנם נחשבת למסוכנת, אך הרבה יותר נוחה מאשר לצעוד על רגל אחת !
בירידה לנחל עפרן, מצאנו תרמילים עזובים של מטיילים. מעניין מה קרה להם ?
בהמשך כשטיפסנו אל המצפור, מצאנו את אותם מטיילים, אשר החליטו לסטות מהדרך ולעלות למצפור ללא התיקים הכבדים. באותו היום היה - יום השואה והחלטנו ביחד לעשות דקת דומייה על המצפור, כאשר ברקע הנוף המדהים של המכתש הגדול.
משם המשכנו בירידה בינונית לנחל שהוביל מחוץ לאיזור המצוקים (נחל עפרן). ברגע הראשון שמצאנו פינת "כוך" בסלעים, עשינו הפסקת צהריים. לאחר זמן מה, לדולב היו קוצים והוא החליט על דעת עצמו ללכת לפני כולם (ללא מפה !) ולחכות לנו בתחתית הירידה מהכרבולת. בהמשך הסתבר לו שהוא טעה טעות מרה שמאוד הדאיגה גם אותנו וגם את אימו (תכף אגיע לזה).
אנו התחלנו אחריו והגענו בשלב כלשהו למקום ללא סימון שהוביל בירידה לאחד הגבים (עם מים). מאוד היה מוזר לנו שמתכנני ש"י התכוונו שנלך דרך קטע מסוכן זה ...
בעצה אחת (ובהשפעת הטעות שעשינו במעלה חצרה במכתש הקטן), החלטנו לעשות אחורה פנה כמה שיותר מהר והסתבר שעשינו בחוכמה. בשלב כלשהו ראינו את סימון הדרך האדומה שהובילה בכיוון מעקף לא פשוט, שבקלות אפשר היה לפספס פנייה זו. הסתבר בהמשך שגם דולב פספס פנייה זו, אך הוא בחר להמשיך בירידה התלולה והמסוכנת בתוך הגבים עד לירידה מההר.
עלינו חזרה ועשינו את המעקף שהוביל אותנו בדרך אחרת ועברנו בקלות יחסית את הגבים.
בהמשך חיכתה לנו ירידת אקסטרים בשיפוע מאוד תלול, שאני מאוד שמח שהיו לי נעליים מצויינות שהחזיקו אותי ואת התרמיל שלי מפני החלקה ונפילה על הפנים.
הירידה היתה מאתגרת ובד בבד גם מאוד מהנה - החלקה על התחת מידי פעם, שימוש ביתדות ובסלעים בכדי לא ליפול ומידי פעם גם זחילה בתוך נקיקים צרים.
הגענו לסוף הירידה בריאים ושלמים (חוץ מלחץ עצום שהופעל על הברכים וכבר אותת שהן זקוקות למנוחה).
המשכנו בצעידה לעבר חניון הלילה בנחל מדור/עפרן. רק משהו אחד קטן שכחנו. איפו לעזאזל דולב ???
הסתבר לנו שהוא המשיך לצעוד לבדו וללא מפה, מיד לאחר שסיים את הירידה מהכרבולת. מהר מאוד הוא פיספס את השביל ופנה לדרך לא נכונה. הוא המשיך בדרך זו לאורך זמן רב ומאוד היה קשה אח"כ להחזיר אותו חזרה לכיוון חניון הלילה. מה גם שהוא התקשר לאמא שלו ואמר:
"אההה ... אמא, אני פה במדבר בלי מים והלכתי לאיבוד. אני תכף אחזור אליך ..."
ואח"כ הוא התקשר לאחת מהידידות שלו כאילו כלום לא קרה.
אני לא רוצה להיות במצב של אמא שלו לאחר שהיא שמעה את מה שיש לבן שלה לומר באותם רגעים ...
אנו (ללא דולב שהצטרף אלינו בהמשך עם הנהג הבדואי שחילץ אותו והביא לנו גם מים ואספקה לחניון הלילה) המשכנו אבל גם פיספסנו את הפנייה לחניון הלילה. שם במדבר - אם מפספסים פנייה, חובה אבל פשוט חובה לעשות אחורה פנה, למצוא את הסימון האחרון ולהמשיך על פיו.
בסופו של דבר, מצאנו את החניון ואף ראינו שלט דיי ברור (היה כתוב: לחניון הלילה פנה כאן ...). רגע דיי מביך עבורנו ...
את נק' הסיום של היום הכי קשה בש"י סיימנו עם פחית בירה צוננת (כן, אפשר לחגוג עם בירה קרה באמצע המדבר) ובאכילת בייגלה שהנהג הבדואי הביא עימו בטנדר.
הקמנו מאהל והכנו ארוחת ערב. אני חייב לציין שאורז עם שקדים וצימוקים נשמע מאוד מפתה אחרי יום כזה ארוך, אלא בפועל הטעם לא היה משהו. מזל שהיה ברשותנו מספיק מלח להשכיח את הטעם הטפל שהיה לאורז ...
הלילה כרגיל היה קור כלבים ובנוסף גם לווה בהרבה טל שמאוד ליכלך לי ולשותפה שלי את שקי השינה. יתר המטיילים ישנו בתוך אוהל והם דיי התפנקו. לא לא נעים בכלל !
סוף יום 33 !
מבחר תמונות מיום 33:
בתמונה: נוף טיפוסי של הכרבולת
בתמונה: אני ויתר המטיילים על הכרבולת
בתמונה: אני צועד על סכין הכרבולת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה