זהו. יום אחרון בעיר הכי דרומית טרם היציאה למדבר (מצפה רמון לא נחשבת לעיר !).
המון דאגות וחששות ליוו אותי ביום המנוחה שעשינו אתמול - האם ההטמנות ישארו במקומן או שמא גנבים בדואים יקחו אותן, האם המים והאוכל יספיקו לנוכח מז"א השרבי ששורר כל יום במדבר.
בכל אופן, על הבוקר הכנתי לי ארוחת בוקר מאוד דשנה וניסיתי לדחוף לפה מכל הבא ליד כי ידעתי שימים כאלו בהמשך לא יבואו כל "שני וחמישי" ורצוי להעלות כמה שיותר במשקל.
התחלנו לצעוד על רח' חברון (הרחוב הראשי) עד ליציאה מצומת ערד. חישוב קל הראה כי מקום מגוריהם של הוריו של יוסי נמצא מרחק של 1 ק"מ בלבד של סטייה מנק' ההתחלה של יום זה.
מהצומת המשכנו וירדנו לעבר נחל יעלים, כאשר בדרך אנו רואים את הכביש שיורד מערד לים המלח ופוגשים מידי פעם סימונים על שיפולי ההר שמצביעים על הגובה יחסית לפני הים.
ההליכה בנחל יעלים היתה בסבבה עד שהגענו לנק' פיצול שבילים (אדום-ירוק).
משם ההליכה הפכה לטיפוס רציני על דרך ירוקה עד למצפה זהר + רוג'ום זהר (מבנה הגנה עוד מהתק' הרומאית שחלש על הסביבה).
עלינו במעלה ההר והגענו לתצפית מרהיבה על כל הסביבה. בין היתר ראינו כוחות סיור שתיצפתו על האיזור.
בתמונה: נוף מתצפית זהר
ירדנו לדרך בסימון שבילים כחול והמשכנו בהליכה קלילה, כאשר בדרך חולפים על-פנינו הכוחות הצבאיים וכן זוג ילדים על חמור שהפכו אותו למעין סוס המירוצים הפרטי שלהם.
עברנו יישוב בדואי והנה אנו שוב מחליפים שביל לדרך שחורה.
על אמצע הדרך עמדה לה ילדה בדואית קטנה שצפתה בנו. מיד אח"כ הצטרפו אליה כל יתר הילדים בחמולה.
אני עוד זוכר את הטרוריסטים הקטנים מהמקום הנוראי שאת שמו לא אזכיר (ראו קטע דרך מעמשא לערד)
וכבר הכנתי את עצמי להיות דרוך לכל הפתעה שלא תצוץ פתאום.
לאט לאט זכינו באמונם של קב' הילדים וראינו שאין המצב שם כמו שהמצב פה. הילדים כאן מאוד מחונכים, יש להם מנהיג שכולם סרים למרותו והם מאוד רצו בחברותינו. הם הזמינו אותנו לשתות תה איתם, ואף התחלקו במעט שהיה ברשותם וזה העיד על נדיבות רבה מצידם.
עניין התקשורת היה מעט בעייתי כי הם לא כ"כ דיברו עברית והצלחנו לתקשר איתם מעט בשפת הגוף ואני עוד אמרתי כמה משפטים שעוד זכרתי מלימודי הערבית שלי בתיכון.
בסוף, מאוד הודינו להם ואף כיבדנו אותם בסוכריות חמאה שהבאתי עימי. הצטלמנו איתם והמשכנו מחיוכים להמשך דרכנו בשביל.
בתמונה: אני עם חמולת בדואים
מהמפגש איתם, ירדנו ל- נחל כנפן והלכנו קרוב ל- 5 שעות בנחל המעאפן הזה, כאשר בדרך אני עליתי על צלע ההר והלכתי על דרכי עזים, רק משום שלא היה לי #$@%# ללכת בנחל שכל צעד בו הצריך מאמץ רב (הנעל היתה שוקעת בחול הטובעני ...)
נחל כנפן המשיך והתחבר לעוד מס' יובלים, ובנק' מסויימת התחבר לאגם ניקוז יבש ומאוד ענקי !
שווה להגיע לכאן כשיש שיטפון ולצלם את הנוף המרהיב (מנק' בטוחה כמובן ...).
בתמונה: עץ שיטה בנחל כנפן
המשכנו בנחל עד ליציאה ומשם על שביל נוח עד ל- באר אפעה (נגב מינרלים). נק' הסיום היתה מתחת לגשר ושם פגשנו עוד זוג מטיילים (נועה ואביב) שהגיע מדרום ובחר לעשות שם את חניית הלילה.
התקשרתי לנהג המונית תוך חצי שעה הוא הגיע לנק' הסיום שלנו עם האספקה לשבוע הקרוב - מים ליום הבא ואוכל ליתר השבוע.
אכלנו ארוחת ערב עם הזוג החדש שפגשנו ועל הדרך גם העברנו חוויות מהטיול.
מחשש לגניבות של בדואים - קשרנו את התרמילים אחד לשני, ליתר ביטחון ואז טסנו לישון.
סוף יום 29 !
מבחר תמונות מיום 29:
בתמונה: אני בנחל יעלים
בתמונה: אני במצפה זהר
בתמונה: אני עם נועה ואביב
המון דאגות וחששות ליוו אותי ביום המנוחה שעשינו אתמול - האם ההטמנות ישארו במקומן או שמא גנבים בדואים יקחו אותן, האם המים והאוכל יספיקו לנוכח מז"א השרבי ששורר כל יום במדבר.
בכל אופן, על הבוקר הכנתי לי ארוחת בוקר מאוד דשנה וניסיתי לדחוף לפה מכל הבא ליד כי ידעתי שימים כאלו בהמשך לא יבואו כל "שני וחמישי" ורצוי להעלות כמה שיותר במשקל.
התחלנו לצעוד על רח' חברון (הרחוב הראשי) עד ליציאה מצומת ערד. חישוב קל הראה כי מקום מגוריהם של הוריו של יוסי נמצא מרחק של 1 ק"מ בלבד של סטייה מנק' ההתחלה של יום זה.
מהצומת המשכנו וירדנו לעבר נחל יעלים, כאשר בדרך אנו רואים את הכביש שיורד מערד לים המלח ופוגשים מידי פעם סימונים על שיפולי ההר שמצביעים על הגובה יחסית לפני הים.
ההליכה בנחל יעלים היתה בסבבה עד שהגענו לנק' פיצול שבילים (אדום-ירוק).
משם ההליכה הפכה לטיפוס רציני על דרך ירוקה עד למצפה זהר + רוג'ום זהר (מבנה הגנה עוד מהתק' הרומאית שחלש על הסביבה).
עלינו במעלה ההר והגענו לתצפית מרהיבה על כל הסביבה. בין היתר ראינו כוחות סיור שתיצפתו על האיזור.
ירדנו לדרך בסימון שבילים כחול והמשכנו בהליכה קלילה, כאשר בדרך חולפים על-פנינו הכוחות הצבאיים וכן זוג ילדים על חמור שהפכו אותו למעין סוס המירוצים הפרטי שלהם.
עברנו יישוב בדואי והנה אנו שוב מחליפים שביל לדרך שחורה.
על אמצע הדרך עמדה לה ילדה בדואית קטנה שצפתה בנו. מיד אח"כ הצטרפו אליה כל יתר הילדים בחמולה.
אני עוד זוכר את הטרוריסטים הקטנים מהמקום הנוראי שאת שמו לא אזכיר (ראו קטע דרך מעמשא לערד)
וכבר הכנתי את עצמי להיות דרוך לכל הפתעה שלא תצוץ פתאום.
לאט לאט זכינו באמונם של קב' הילדים וראינו שאין המצב שם כמו שהמצב פה. הילדים כאן מאוד מחונכים, יש להם מנהיג שכולם סרים למרותו והם מאוד רצו בחברותינו. הם הזמינו אותנו לשתות תה איתם, ואף התחלקו במעט שהיה ברשותם וזה העיד על נדיבות רבה מצידם.
עניין התקשורת היה מעט בעייתי כי הם לא כ"כ דיברו עברית והצלחנו לתקשר איתם מעט בשפת הגוף ואני עוד אמרתי כמה משפטים שעוד זכרתי מלימודי הערבית שלי בתיכון.
בסוף, מאוד הודינו להם ואף כיבדנו אותם בסוכריות חמאה שהבאתי עימי. הצטלמנו איתם והמשכנו מחיוכים להמשך דרכנו בשביל.
מהמפגש איתם, ירדנו ל- נחל כנפן והלכנו קרוב ל- 5 שעות בנחל המעאפן הזה, כאשר בדרך אני עליתי על צלע ההר והלכתי על דרכי עזים, רק משום שלא היה לי #$@%# ללכת בנחל שכל צעד בו הצריך מאמץ רב (הנעל היתה שוקעת בחול הטובעני ...)
נחל כנפן המשיך והתחבר לעוד מס' יובלים, ובנק' מסויימת התחבר לאגם ניקוז יבש ומאוד ענקי !
שווה להגיע לכאן כשיש שיטפון ולצלם את הנוף המרהיב (מנק' בטוחה כמובן ...).
המשכנו בנחל עד ליציאה ומשם על שביל נוח עד ל- באר אפעה (נגב מינרלים). נק' הסיום היתה מתחת לגשר ושם פגשנו עוד זוג מטיילים (נועה ואביב) שהגיע מדרום ובחר לעשות שם את חניית הלילה.
התקשרתי לנהג המונית תוך חצי שעה הוא הגיע לנק' הסיום שלנו עם האספקה לשבוע הקרוב - מים ליום הבא ואוכל ליתר השבוע.
אכלנו ארוחת ערב עם הזוג החדש שפגשנו ועל הדרך גם העברנו חוויות מהטיול.
מחשש לגניבות של בדואים - קשרנו את התרמילים אחד לשני, ליתר ביטחון ואז טסנו לישון.
סוף יום 29 !
מבחר תמונות מיום 29:
בתמונה: אני במצפה זהר
בתמונה: אני עם נועה ואביב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה