יום 36 (מחניון גבי חווה למצפה רמון)

לישון בתוך שק"ש ועוד יותר מזה, בתוך אוהל - זאת חוויה בפני עצמה בלילות הקרירים של המדבר.
קמנו כרגיל בשעה כה מוקדמת כשבחוץ עוד חושך מצרים, אבל למזלינו - כמעט לכ"א היה פנס ראש שמאוד הקל על מלאכת ההתאגנות וההתקפלות מחניון הלילה.

בחוץ החלה הזריחה וזה היה פשוט מחזה מהמם להתחיל איתו את היום.

בתמונה: זריחה בגבי חווה











ההליכה הראשונית היתה ממש בסבבה עד שירדנו לנחל חווה (גבי חווה מחייבים סטייה מהמסלול ושווה לבוא לכאן לביקור באחד מן הימים).
לאורך נחל חווה - צעדנו בירידות ובעליות ממש תלולות, צעדנו אף בנקיקים צרים ולבסוף הגענו לפסגה.
משם הדרך כבר התמתנה - עלינו על דרך עפר 4X4 (שהובילה לחניון הלילה לילה קודם לכן) ומשם הדרמנו במשך 22 ק"מ מאוד משעממים עד למצפה רמון.

בתמונה: גב מים בקניון נחל חווה











היום היה חמסין ולא היה שום צל זמין בסביבה. מלית ברירה היינו צריכים לצעוד גם בשעות החמות של היום ודבר זה מאוד הטריד כי:
א. כמות המים שצורכים בצעידה בשעות החום היא כמעט כפולה מצעידה בשעות סבירות.
ב. יש חשש מאוד גבוהה להתייבשות או למכת שמש כשצועדים ומאמצים את הגוף בשעות החום הנוראיות.

לאחר כ- 2 ק"מ פגשנו קב' של רוכבי אופניים שמצאה לה צל באיזה כוך בסלע. הם המליצו לנו על נק' עצירה ללא תשלום בתוך מצפה רמון (עד כה, כל מקומות הלינה היו בתשלום רציני) והודינו להם על כך.
המשכנו הלאה ובשלב מסויים כאשר דיי נמאס, טיפסנו מעט מעל ש"י ומצאנו כוך נידח שסיפק לכולנו צל נרחב וקריר. החלטנו לעשות כאן את הפסקת הצהריים ומולינו נפרש מלוא רוחבו ועומקו של התופעה הגיאולוגית עוצרת הנשימה שנקראית - מכתש רמון.

העיר מצפה רמון נראתה לנו באופק וכבר שיערנו כי נוכל להגיע לשם תוך מקסימום שעתיים של צעידה אינטנסיבית.
מציאות לחוד ותכנונים לחוד. המשכנו וצעדנו בדרך השחורה כאשר עברה לה שעה ועוד שעה ולא היה נראה כי נק' הסיום מתקרבת לקיצה ...

אני ודולב החלטנו להעלות הילוך בצעידה והשארנו שובל עפר מאחוריהם.
הדרך היתה מאוד קשה להליכה בחום האימים ששרר בחוץ וכ- 1 ק"מ לפני הסיום עצרנו לנוח מתחת לסלע שהיתה חלק ממיצג של "דרך הפסלים" בכניסה לעיר.
כעבור דקה, הגיח לו משום מקום ג'יפ שנסע לכיוון העיר. אנו קפצנו על המציאה וחיש מהר הגענו לתחנת הדלק שבכניסה לעיר מצפה רמון.

פשוט כיף היה לאחר יום שלם של צעידה בחום, לשבת בצל, לשתות מילשייק ולאכול גלידה קררררה שנקנתה לא מזמן מסניף מנטה של תחנת סונול.

לאחר זמן מה, הקב' השנייה הגיעה גם כן בטרמפ. ביחד התאפסנו על הציוד שלנו ושמנו פעמנו לכיוון המרכז המסחרי של מצפה.
קטע מעצבן שם היה, כאשר הגיע אוטובוס מפוצץ בתיירים מחו"ל, פתאום המחירים של המזון והשתייה הרקיעו שחקים ובגט שווארמה שלפני דקה עלה 20 ש"ח, פתאום עלה ל- 30 ש"ח ...  גנבים בני גנבים !
מאור מאוד לא השלים עם האפליה הנ"ל ואף התווכח קשות עם אחד המוכרים שם על כך.

ניסינו למצוא סידור לינה במצפה רמון ליומיים הקרובים, אך זה היה לשווא. המחירים היו ממש בשמיים - מי לעזאזל ירצה לשלם 80 ש"ח בכדי שיתנו לו רשות להניח את האוהל שלו בתוך מבנה נטוש שפעם שימש כמגרש כדורסל ???
כמו כן, בית ספר שדה "הר הנגב" היה משום מה בתפוסה מלאה ואכסניות - לא היו בין הנמצא.
לאחר כ- 3 שעות הצלחנו לתפוס את אשל (האחראי על המכינה במדרשת בן גוריון) ושריינו 5 מקומות שם ליומיים הקרובים.

לצורך הגעה למדרשת בן גוריון היינו צריכים לתפוס טרמפים והתחלקנו ל- 2 קב'.
אליסיה ודולב מיד תפסו טרמפ (מעניין למה ?). לאחר 20 דק' אני ואסף עלינו על טרמפ ומאור הגיע אחרון לאחר כ- 40 דק'.

הגענו לבסוף למדרשת בן גוריון - מכינת הנגב והשתכנו ב- "מתחם הבננות".
לאחר ארוחת ערב מאוד חפוזה, התפננו לישון שנת ישרים ולמלא את המצברים אחרי 8 ימים בשטח המדברי, 8 ימים ללא מקלחת ו-8 ימים ללא שינה מוסדרת. הרגשת נחת היתה באוויר ...

סוף יום 36 !

מבחר תמונות מיום 36:

בתמונה: אני מצביע על הנוף












 בתמונה: מבט אל מכתש רמון