במדבר אין יותר משחקים !
השכמה ב- 04:30 בבוקר (או יותר נכון בלילה ...) והתארגנות בחשיכה מוחלטת. לי לפחות זה היה מאוד מוזר פתאום לארגן את הציוד ולהכין ארוחת בוקר, כאשר האור היחידי בוהק לו מפנס הראש שלקחתי עימי לטיול (תודה לזוהרה).
יצאנו ממתחם מצד תמר, כאשר באופק התחילה לה זריחה ואור יום החל להופיע.
התחלנו במגמת טיפוס קלה שמהר מאוד הפכה לתלולה ותוך זמן קצר הגענו לשיא של יום זה - תצפית מלמעלה על המכתש הקטן בכבודו ובעצמו. זה היה אחלה של מקום לעשות הפסקת תה/קפה ולהתפעל מהנוף המרהיב.
בתמונה: המכתש הקטן
לאחר ההפסקה, ירדנו (או יותר נכון ניסינו) על דרך כחולה כל הדרך למטה.
לצערנו הרב, פיספסנו את הירידה המתונה והמאוד נוחה ובטעות עלינו על דרך ג'יפים לשעבר שעוד היתה בשטח והיא היתה מאוד מאוד תלולה ומסוכנת.
היינו כבר באמצע הירידה ושמנו לב שמשהו כאן ממש לא מסתדר לנו. לא ראינו סימון דרך מאז תחילת הירידה וגם הירידה עצמה היתה מאוד תלולה שספק אם מתכנני ש"י רצו שאנשים יעברו כאן. כמו כן היה פיצוץ של צינור מים על השביל - דבר שהפך את הירידה לעוד יותר מאתגרת משום שכעת היינו צריכים לא רק להיזהר לא למעוד בירידה, אלא גם להיזהר לא לשקוע בבוץ הרב שנוצר כתוצאה "ממפל" המים שזרם מהצינור השבור ועד למטה למכתש.
ובכן אנו במלכוד 22 ...
מצד אחד אנחנו יכולים לחזור חזרה להיכן שסטינו וטעינו, אולם זוהי עלייה מאוד ארוכה ותלולה ויש לנו עוד כברת דרך באותו היום שצריך להשלים. מצד שני הדרך שבה לקחנו - היינו כבר באמצע שלה והסוף כבר היה נראה באופק, אך המשך ההליכה בתוואי זה - הצריך מיומנות שווי משקל וזהירות בלתי רגילה.
בסוף, המשכנו לרדת באותה דרך תלולה, כאשר לקראת הסוף - אסף מאבד שיווי משקל ומוצא את עצמו עם חתכים רבים לאורך הזרוע שלו. לפחות הוא היה חובש בצבא, כך כשהגענו לסוף הירידה, הוא חבש לעצמו את הזרוע ואנו יכולנו להמשיך בדרך.
בתמונה: אותה ירידה תלולה למכתש
אותה ירידה גבתה מאיתנו זמן רב וזה פגע בנו בהמשך היום.
חזרנו חזרה לש"י המקורי, כאשר אנו צועדים בתוך המכתש הקטן וראינו שם מחזה יוצא דופן בדמות אבן חול צבעונית וסלעים צבעוניים. המשכנו הלאה עד שהגענו ל- מפער המכתש הקטן (נק' יציאה וחניון לילה), אך לא פנינו לשם והמשכנו עוד לצעוד.
פגשנו עוד מס' קב' של מטיילים שהגיעו מהדרום. הם המליצו לנו על התנדבות ביישוב נאות סמדר (שיזפון לשעבר) ואמרו שמאוד היה להם כיף שם. אמרנו להם תודה על הטיפים והמשכנו עד שמצאנו עץ שיטה מספיק רחב ששימש כנק' עצירה מושלמת להפסקת הצהריים.
מאוד רצינו להגיע לנק' הסיום לפני החשיכה (בכדי למצוא את ההטמנה של המים והאוכל), אבל החיפזון מהשטן. בשעה 16:00 עדיין היה חום אימים בחוץ ואנו צעדנו עייפים ומיוזעים במשך 4 ק"מ עד שהגענו למכשול הבא של היום הזה.
לפי סיפורי ש"י בספרו של יעקב סער, המעלה שעמד מולינו (מעלה "עלי") היה אמור להיות אחד המעלים המאוד קשים לטיפוס בש"י והוא דיי צדק.
אנו היינו כבר לקראת סוף יום, עייפים, עם רזרבות מים נמוכות ומולינו עמד הר מפלצתי שעכשיו היינו אמורים לטפס עד לפסגתו ...
בתמונה: הליכה אל עבר מעלה עלי
דולב ומאור התארגנו להם על MP3 טרם היציאה. אני ושותפתי התחלנו לטפס על ההר כאשר לפנינו אסף תפס את ההובלה ושם את הספרינט של החיים שלו (שהסתבר כטקטיקה מאוד לא נכונה לטיפוס הרים).
בסופו של דבר, דולב הגיע ראשון לפיסגה, לאחר 30 דק'. אני הגעתי שני אחרי 35 דק' וכל היתר השתרכו להם מאחור והגיעו רק אחרי למעלה משעה.
כמות המים שנותרה לנו אחרי הטיפוס היתה כה זעומה. אני ודולב החלטנו לצעוד עוד 2 ק"מ לבסיס קשר שהיה בסביבה ולנסות לבקש מהם מים, בזמן שכל יתר החבורה תטפס הלאה ותמשיך לחניון הלילה.
להפתעתי הרבה, בבסיס - לא רק ששמחו לראות אותנו, גם נתנו לנו מספיק מים לדרך ואף ציידו אותנו באספקת אוכל מאוד מרשימה. תודה רבה לבנות ששירתו שם !
לאחר מכן, המשכנו בהליכה לעבר חניון הלילה "מצפה המכתש". לדולב לא היתה בעיה למצוא חיש מהר את ההטמנה שהם שמו שם מספר ימים טרם יציאתנו למדבר וזו היתה מעין הקלה.
מדאיג היה שלא רק שאני ודולב עשינו קילומטראז' גבוה מיתר החבורה, הגענו גם הרבה לפניהם לחניון הלילה.
לבסוף הם הגיעו לחניון הלילה ויצא לנו להתכונן לקראת היום הבא.
קטע מוזר היה שכשהייתי שם בחניון, ראיתי מישהו שמאוד דומה לאיגור, הוא נסע ברכב כמו של איגור ולא סתם - רכב חברה עם הסמל של החברה בה עובד איגור. מיד התקשרתי אליו לראות אם הוא החליט לעשות כאן טיול, אך מפאת בעיות קליטה (מירס, אלא מה !) - נושא זה לא נפתר באותו היום.
סוף יום 31 !
מבחר תמונות מיום 31:
בתמונה: עין צפית
בתמונה: פיצוץ צינור מים במעלה חתירה
בתמונה: אני על פסגת המכתש הקטן
בתמונה: פריחה על פסגת מעלה עלי
השכמה ב- 04:30 בבוקר (או יותר נכון בלילה ...) והתארגנות בחשיכה מוחלטת. לי לפחות זה היה מאוד מוזר פתאום לארגן את הציוד ולהכין ארוחת בוקר, כאשר האור היחידי בוהק לו מפנס הראש שלקחתי עימי לטיול (תודה לזוהרה).
יצאנו ממתחם מצד תמר, כאשר באופק התחילה לה זריחה ואור יום החל להופיע.
התחלנו במגמת טיפוס קלה שמהר מאוד הפכה לתלולה ותוך זמן קצר הגענו לשיא של יום זה - תצפית מלמעלה על המכתש הקטן בכבודו ובעצמו. זה היה אחלה של מקום לעשות הפסקת תה/קפה ולהתפעל מהנוף המרהיב.
לאחר ההפסקה, ירדנו (או יותר נכון ניסינו) על דרך כחולה כל הדרך למטה.
לצערנו הרב, פיספסנו את הירידה המתונה והמאוד נוחה ובטעות עלינו על דרך ג'יפים לשעבר שעוד היתה בשטח והיא היתה מאוד מאוד תלולה ומסוכנת.
היינו כבר באמצע הירידה ושמנו לב שמשהו כאן ממש לא מסתדר לנו. לא ראינו סימון דרך מאז תחילת הירידה וגם הירידה עצמה היתה מאוד תלולה שספק אם מתכנני ש"י רצו שאנשים יעברו כאן. כמו כן היה פיצוץ של צינור מים על השביל - דבר שהפך את הירידה לעוד יותר מאתגרת משום שכעת היינו צריכים לא רק להיזהר לא למעוד בירידה, אלא גם להיזהר לא לשקוע בבוץ הרב שנוצר כתוצאה "ממפל" המים שזרם מהצינור השבור ועד למטה למכתש.
ובכן אנו במלכוד 22 ...
מצד אחד אנחנו יכולים לחזור חזרה להיכן שסטינו וטעינו, אולם זוהי עלייה מאוד ארוכה ותלולה ויש לנו עוד כברת דרך באותו היום שצריך להשלים. מצד שני הדרך שבה לקחנו - היינו כבר באמצע שלה והסוף כבר היה נראה באופק, אך המשך ההליכה בתוואי זה - הצריך מיומנות שווי משקל וזהירות בלתי רגילה.
בסוף, המשכנו לרדת באותה דרך תלולה, כאשר לקראת הסוף - אסף מאבד שיווי משקל ומוצא את עצמו עם חתכים רבים לאורך הזרוע שלו. לפחות הוא היה חובש בצבא, כך כשהגענו לסוף הירידה, הוא חבש לעצמו את הזרוע ואנו יכולנו להמשיך בדרך.
אותה ירידה גבתה מאיתנו זמן רב וזה פגע בנו בהמשך היום.
חזרנו חזרה לש"י המקורי, כאשר אנו צועדים בתוך המכתש הקטן וראינו שם מחזה יוצא דופן בדמות אבן חול צבעונית וסלעים צבעוניים. המשכנו הלאה עד שהגענו ל- מפער המכתש הקטן (נק' יציאה וחניון לילה), אך לא פנינו לשם והמשכנו עוד לצעוד.
פגשנו עוד מס' קב' של מטיילים שהגיעו מהדרום. הם המליצו לנו על התנדבות ביישוב נאות סמדר (שיזפון לשעבר) ואמרו שמאוד היה להם כיף שם. אמרנו להם תודה על הטיפים והמשכנו עד שמצאנו עץ שיטה מספיק רחב ששימש כנק' עצירה מושלמת להפסקת הצהריים.
מאוד רצינו להגיע לנק' הסיום לפני החשיכה (בכדי למצוא את ההטמנה של המים והאוכל), אבל החיפזון מהשטן. בשעה 16:00 עדיין היה חום אימים בחוץ ואנו צעדנו עייפים ומיוזעים במשך 4 ק"מ עד שהגענו למכשול הבא של היום הזה.
לפי סיפורי ש"י בספרו של יעקב סער, המעלה שעמד מולינו (מעלה "עלי") היה אמור להיות אחד המעלים המאוד קשים לטיפוס בש"י והוא דיי צדק.
אנו היינו כבר לקראת סוף יום, עייפים, עם רזרבות מים נמוכות ומולינו עמד הר מפלצתי שעכשיו היינו אמורים לטפס עד לפסגתו ...
דולב ומאור התארגנו להם על MP3 טרם היציאה. אני ושותפתי התחלנו לטפס על ההר כאשר לפנינו אסף תפס את ההובלה ושם את הספרינט של החיים שלו (שהסתבר כטקטיקה מאוד לא נכונה לטיפוס הרים).
בסופו של דבר, דולב הגיע ראשון לפיסגה, לאחר 30 דק'. אני הגעתי שני אחרי 35 דק' וכל היתר השתרכו להם מאחור והגיעו רק אחרי למעלה משעה.
כמות המים שנותרה לנו אחרי הטיפוס היתה כה זעומה. אני ודולב החלטנו לצעוד עוד 2 ק"מ לבסיס קשר שהיה בסביבה ולנסות לבקש מהם מים, בזמן שכל יתר החבורה תטפס הלאה ותמשיך לחניון הלילה.
להפתעתי הרבה, בבסיס - לא רק ששמחו לראות אותנו, גם נתנו לנו מספיק מים לדרך ואף ציידו אותנו באספקת אוכל מאוד מרשימה. תודה רבה לבנות ששירתו שם !
לאחר מכן, המשכנו בהליכה לעבר חניון הלילה "מצפה המכתש". לדולב לא היתה בעיה למצוא חיש מהר את ההטמנה שהם שמו שם מספר ימים טרם יציאתנו למדבר וזו היתה מעין הקלה.
מדאיג היה שלא רק שאני ודולב עשינו קילומטראז' גבוה מיתר החבורה, הגענו גם הרבה לפניהם לחניון הלילה.
לבסוף הם הגיעו לחניון הלילה ויצא לנו להתכונן לקראת היום הבא.
קטע מוזר היה שכשהייתי שם בחניון, ראיתי מישהו שמאוד דומה לאיגור, הוא נסע ברכב כמו של איגור ולא סתם - רכב חברה עם הסמל של החברה בה עובד איגור. מיד התקשרתי אליו לראות אם הוא החליט לעשות כאן טיול, אך מפאת בעיות קליטה (מירס, אלא מה !) - נושא זה לא נפתר באותו היום.
סוף יום 31 !
מבחר תמונות מיום 31:
בתמונה: אני על פסגת המכתש הקטן
בתמונה: פריחה על פסגת מעלה עלי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה