זהו זה.
אני לא מאמין אבל הבוקר אני לא אצטרך להתעורר ממש מוקדם, ממש לא אצטרך לצעוד עשרות ק"מ בשיא החום, אוכל לנוח מעט ולאכול ככל שאוכל בכדי להשלים את כל הקילוגרמים החסרים שהלכו לאיבוד תו"כ המסע.
לי לפחות היה מאוד קשה עם כל נושא האוכל. בחיי היום יום הרגילים אין לי בדר"כ שומן עודף שנאגר לימים סגריריים ולכן כל הזמן הייתי חייב לאכול. לא מעט פעמים הבטן קירקרה לי וסימנה שהמצב לא יכול להמשיך כך.
יתר חברי למסע היו במצב יותר טוב - להם היו מאגרי שומן בצורה מכובדת שעזרו להעביר את התק' הארוכות ללא מזון טרי ומוסדר במדבר ולבסוף גם הם השילו אותם מגופם.
בכל אופן, הבוקר התעוררתי ב- שאלטר - מקום לינה בחינם למטיילים שמסיימים באילת את ש"י.
המקום מאוד נחמד עם הרבה זרימה של מטיילים שמגיעים לאילת מחו"ל. במשך הזמן שלי שם יצא לי להכיר מס' בחורות מאוד נחמדות (נטלי ואלין), אך גם בחור שתפס אותי והתחיל לקרוא לי סיפורים מהתנ"ך המשיחי.
קצת לא היה לי נעים להספיק את זרם ההתלהבות והזרימה שלו, אך לבסוף הוא ראה שאני פחות ופחות מתעניין והפסיק. סוף טוב הכל טוב !
לקראת הצהרים, אני ואסף הלכנו למרינה באילת ועלינו על יאכטה של חבר שלו. על הדרך הצטרפו לחבורה עוד מס' חברים ויזיזות שלהם וכולנו יצאנו לשיט תענוגות במפרץ אילת.
מאוד היה כיף להרגיש את תחושת הים הרחב והעמוק ואת הגלים שנחתכו מכנפי היאכטה ששייטה לה עד לגבול עם ירדן ואז למים הטריטוריאליים של ישראל ובחזרה למרינה באילת.
כשחזרנו חזרה, התלוונו לארוחת צהרים למשפחתו המורחבת של מאור, ומשם זרמנו לטבילה קרירה במימי ים סוף. אני לא אשכח איזה סלטה אחורית בגובה של 2 מ' עשיתי שם ...
לקראת ערב "עברתי דירה" מהשאלטר שכבר היה בתשלום לא זול (50 ש"ח) לבית החייל (מסתבר ששם אין אינטרנט ואין ארוחות ...). פגשתי בחדר חייל נחמד שהיה לקראת השחרור וקיבל כמתנה מהצבא - קורס צלילה. מאוד נחמד שיש דברים כאלו בצבא ... (רק שהם לא קורים אצלנו ביחידה !)
לקראת השינה, פתאום קיבלתי צלצול ממאור שהזמין אותי ואת אסף לבילוי בטיילת של העיר.
בלי לחשוב פעמיים, שמתי על עצמי משהו וצעדתי ברחובות העיר למלון רימונים (היכן שהם השתכנו) ומשם ל- פאב 3 הקופים המפורסם. זה היה למעשה הבילוי האחרון שלנו כאן בעיר הדרומית ולאחר מכן כ"א הלך לדרכו, ובכך הסתיים לו פרק החברות בין צועדי ש"י.
הגעתי חזרה למלון וארגנתי לעצמי את התרמיל בפעם האחרונה, לקראת המסע חזרה לבית הורי בצפון.
תחושה מאוד מצמררת ליוותה אותי כאשר ארזתי כל פריט ופריט בחזרה לתרמיל. ידעתי שאני מאוד אתגעגע לימים הטובים שהייתי עושה זאת כל בוקר וכל לילה.
צנחתי לישון לשעתיים ולמחרת כבר הייתי מוכן ומזומן.
יצאתי עם התרמיל (ששימש כבית שלי לכל דבר במסע) וצעדתי עד לשדה תעופה בקצה הצפוני של העיר.
עד היום אני חושב שעשיתי בשכל (אומנם זה היה מאוד יקר) בכך שבחרתי לטוס את הדרך חזרה לשדה דב אשר בת"א. יתר האנשים עשו זאת בתחבורה הציבורית או עם הוריהם וזה לקח פי 5 יותר זמן.
לאחר פחות מ- 50 דק', מצאתי את עצמי בסביבה מאוד זרה מצד אחד, אך מאוד מוכרת מהצד השני.
חזרתי לציוויליזציה של מרכז ת"א !
משדה דב צעדתי לתחנות האוטובוסים של סמינר הקיבוצים ומשם באוטובוס עד לבית הורי ביישוב ליבנים.
סוף טוב הכל טוב !
ובכן, מספר עובדות וסטטיסטיקות על שביל ישראל:
1. המרחק הרשמי של ש"י הוא 953 ק"מ. אנו צעדנו יותר מ- 1000 ק"מ !
2. תאריך היציאה לשביל מבית אוסישקין היה ב- 07.03.2010
3. תאריך הסיום של השביל במעבר גבול טאבה היה ב- 28.04.2010
4. מס' ימי צעידה נטו היה 41 (ברוטו: 51, כולל עצירות סופ"ש, חגי ישראל וכדומה)
5. בשביל ישראל הצלחתי להשיל כ- 6% ממשקל גופי (כ"א מוריד משקל, בין אם הוא רוצה או לא)
6. יום ממוצע בצפון הארץ ארך 18-22 ק"מ
7. יום ממוצע במדבר ארך 26-30 ק"מ לפחות !
8. כדאי להיעזר במלאכי שביל !
9. כדאי לצאת לטיול עם הציוד המתאים ויותר חשוב - עם מפות סימו"ש מעודכנות !
10. חובה לתכנן מראש את נק' מילוי המים במדבר ("סמוך עלי" לא יעבוד שם ...)
11. שביל ישראל הוא הזדמנות להכיר עשרות חברים וקרובי משפחה (כפי שלי יצא)
אני לא מאמין אבל הבוקר אני לא אצטרך להתעורר ממש מוקדם, ממש לא אצטרך לצעוד עשרות ק"מ בשיא החום, אוכל לנוח מעט ולאכול ככל שאוכל בכדי להשלים את כל הקילוגרמים החסרים שהלכו לאיבוד תו"כ המסע.
לי לפחות היה מאוד קשה עם כל נושא האוכל. בחיי היום יום הרגילים אין לי בדר"כ שומן עודף שנאגר לימים סגריריים ולכן כל הזמן הייתי חייב לאכול. לא מעט פעמים הבטן קירקרה לי וסימנה שהמצב לא יכול להמשיך כך.
יתר חברי למסע היו במצב יותר טוב - להם היו מאגרי שומן בצורה מכובדת שעזרו להעביר את התק' הארוכות ללא מזון טרי ומוסדר במדבר ולבסוף גם הם השילו אותם מגופם.
בכל אופן, הבוקר התעוררתי ב- שאלטר - מקום לינה בחינם למטיילים שמסיימים באילת את ש"י.
המקום מאוד נחמד עם הרבה זרימה של מטיילים שמגיעים לאילת מחו"ל. במשך הזמן שלי שם יצא לי להכיר מס' בחורות מאוד נחמדות (נטלי ואלין), אך גם בחור שתפס אותי והתחיל לקרוא לי סיפורים מהתנ"ך המשיחי.
קצת לא היה לי נעים להספיק את זרם ההתלהבות והזרימה שלו, אך לבסוף הוא ראה שאני פחות ופחות מתעניין והפסיק. סוף טוב הכל טוב !
לקראת הצהרים, אני ואסף הלכנו למרינה באילת ועלינו על יאכטה של חבר שלו. על הדרך הצטרפו לחבורה עוד מס' חברים ויזיזות שלהם וכולנו יצאנו לשיט תענוגות במפרץ אילת.
מאוד היה כיף להרגיש את תחושת הים הרחב והעמוק ואת הגלים שנחתכו מכנפי היאכטה ששייטה לה עד לגבול עם ירדן ואז למים הטריטוריאליים של ישראל ובחזרה למרינה באילת.
כשחזרנו חזרה, התלוונו לארוחת צהרים למשפחתו המורחבת של מאור, ומשם זרמנו לטבילה קרירה במימי ים סוף. אני לא אשכח איזה סלטה אחורית בגובה של 2 מ' עשיתי שם ...
לקראת ערב "עברתי דירה" מהשאלטר שכבר היה בתשלום לא זול (50 ש"ח) לבית החייל (מסתבר ששם אין אינטרנט ואין ארוחות ...). פגשתי בחדר חייל נחמד שהיה לקראת השחרור וקיבל כמתנה מהצבא - קורס צלילה. מאוד נחמד שיש דברים כאלו בצבא ... (רק שהם לא קורים אצלנו ביחידה !)
לקראת השינה, פתאום קיבלתי צלצול ממאור שהזמין אותי ואת אסף לבילוי בטיילת של העיר.
בלי לחשוב פעמיים, שמתי על עצמי משהו וצעדתי ברחובות העיר למלון רימונים (היכן שהם השתכנו) ומשם ל- פאב 3 הקופים המפורסם. זה היה למעשה הבילוי האחרון שלנו כאן בעיר הדרומית ולאחר מכן כ"א הלך לדרכו, ובכך הסתיים לו פרק החברות בין צועדי ש"י.
הגעתי חזרה למלון וארגנתי לעצמי את התרמיל בפעם האחרונה, לקראת המסע חזרה לבית הורי בצפון.
תחושה מאוד מצמררת ליוותה אותי כאשר ארזתי כל פריט ופריט בחזרה לתרמיל. ידעתי שאני מאוד אתגעגע לימים הטובים שהייתי עושה זאת כל בוקר וכל לילה.
צנחתי לישון לשעתיים ולמחרת כבר הייתי מוכן ומזומן.
יצאתי עם התרמיל (ששימש כבית שלי לכל דבר במסע) וצעדתי עד לשדה תעופה בקצה הצפוני של העיר.
עד היום אני חושב שעשיתי בשכל (אומנם זה היה מאוד יקר) בכך שבחרתי לטוס את הדרך חזרה לשדה דב אשר בת"א. יתר האנשים עשו זאת בתחבורה הציבורית או עם הוריהם וזה לקח פי 5 יותר זמן.
לאחר פחות מ- 50 דק', מצאתי את עצמי בסביבה מאוד זרה מצד אחד, אך מאוד מוכרת מהצד השני.
חזרתי לציוויליזציה של מרכז ת"א !
משדה דב צעדתי לתחנות האוטובוסים של סמינר הקיבוצים ומשם באוטובוס עד לבית הורי ביישוב ליבנים.
סוף טוב הכל טוב !
ובכן, מספר עובדות וסטטיסטיקות על שביל ישראל:
1. המרחק הרשמי של ש"י הוא 953 ק"מ. אנו צעדנו יותר מ- 1000 ק"מ !
2. תאריך היציאה לשביל מבית אוסישקין היה ב- 07.03.2010
3. תאריך הסיום של השביל במעבר גבול טאבה היה ב- 28.04.2010
4. מס' ימי צעידה נטו היה 41 (ברוטו: 51, כולל עצירות סופ"ש, חגי ישראל וכדומה)
5. בשביל ישראל הצלחתי להשיל כ- 6% ממשקל גופי (כ"א מוריד משקל, בין אם הוא רוצה או לא)
6. יום ממוצע בצפון הארץ ארך 18-22 ק"מ
7. יום ממוצע במדבר ארך 26-30 ק"מ לפחות !
8. כדאי להיעזר במלאכי שביל !
9. כדאי לצאת לטיול עם הציוד המתאים ויותר חשוב - עם מפות סימו"ש מעודכנות !
10. חובה לתכנן מראש את נק' מילוי המים במדבר ("סמוך עלי" לא יעבוד שם ...)
11. שביל ישראל הוא הזדמנות להכיר עשרות חברים וקרובי משפחה (כפי שלי יצא)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה